שיחה יא

1263שיחה יא

בא

(תרגום ... ודאי ידועה לכן אמרתו של אדמו" חפשי)

ר הזקן¹ (שתוכנה הוא) כי יהודי יכול

הפרשה

ללמוד דברים רבים מפרשת השבוע. שעברה - וסיומה בשבת הבאה.

פרשת השבוע היא - פרשת בא, בה חדשים". על כך ישנו מדרש שבהשקפה "החודש הזה לכם" מסביר המדרש את הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים

שמתחילים לקראה במנחה בשבת מדובר גם אודות "החודש הזה לכם ראש

ראשונה לא מובן עדיין. על המילים משמעות תיבת "לכם" ואומר² "משבחר ושנים". כלומר ימים שהם ראש חודש

ביעקב

וימים שהם ראש השנה. "וכשבחר ראש חודש של גאולה". ולזאת רומזת ובניו" – כשבחר בעם ישראל "קבע

התורה

(ר"ח של גאולה) יש לו שייכות מיוחדת

והדברים לא מובנים: - מה משמעות אז הוא קבע בו ראשי חדשים ושנים, ובע

בתיבת "לכם" להודיעינו שדבר זה רק לבני ישראל ולא לעולם.

הדבר שבשעה שהקב"ה בחר בעולמו, ולם עצמו – כשבוחר בעמו ישראל מבין

חודש

כל העולם, אזי הוא קובע שיהיה ראש

אחד ההסברים לכך^*: זמן כזה שלא כשאין השתדלות לעשות הבדל בין יום אז אין כל משמעות של הבדל בין יממה זו עצמו כפי שהוא מצד בריאתו בלבד,

של גאולה.

עושים בו כלום, או, במילים אחרות, אחד למשנהו, בין שבוע אחד למשנהו,

לחברתה. וזוהי כוונת המדרש: בעולם לא מבחינים בו את הבדלי הזמן. יתכן

שינוי

ויחלוף יום, שבוע, חודש, שנה ושום

אך משבחר הקב"ה בעולמו, כלומר לא יחול באותו זמן.

כשעלה

שלא רק שהעולם יהיה סתם בריאה אלא

ברצון הקב"ה לבחור בעולם, היינו לעשות ממנו דבר שלגביו יהיה בחירה

בעולם

ורצון מיוחד, שהקב"ה ירצה לבחור

דבר זה מתאפשר כשמביאים לידי כזה.

הבדל

ועובדים ומביאים לידי התעלות בימים מתעלה לדרגת ראש (נותן הטון) של חדשים). ויום אחר – לבחינת ראש של כל

(מדגישים את שתי הזמנים של חודש

בכלל הרי שינויי הזמנים שבבריאה -

בין יממה אחת לחברתה (כשפועלים ובכל יום יותר ויותר – עד) שיום מסוים חודש שלם (שזהו המשמעות של ראשי

השנה (ואז נקרא יום זה ראש השנה).

ושנה - כי)

תלוים במהלך השמש והירח, מחמת 1264מהלך הירח מתחלק הזמן לחדשים, ולפי עצמם) אין יום זה דומה ליתר הימים, רק ההבדלים שיום מסוים נהיה בדרגת ראש. את כל איברי הגוף, כך ראש זה מנהיג מתרחשת כאשר האדם משתדל ומתאמץ שהוא מלא עם תוכן (שהקב"ה בחר) -

כל זה הוא כשהעבודה מתבצעת בתוך העולם. אז קיים הסדר של שינויים (של יותר ומשתדלים לפעול יותר, יום זה נהיה ליתר אבריו. אך אין זה עדיין גאולה, כי

מהלך השמש – לשנים. (ובחודש ובשנה

"משבחר הקב"ה בעולמו" אזי נוצרים

כלומר כשם שהראש מנהיג (מפעיל)

את הימים הבאים אחריו. תופעה כזו

לנצל את הזמן ולעשות ממנו "כלי" של צדק, יושר וטוב.

העולם עצמו ולא משתחררים ממגבלות

ימים) בעולם עצמו - יום שעמלים בו

ראש בדוגמת ההבדל שבין ראש האדם

טרם השתחררו מהמגבלות והמיצרים

עם

שהעולם מגביל, אלא שבעולם עצמו להעביר הזמן לריק. למנוע שיום אחר יום, ביניהם.

בהמשך אומר הקב"ה, שאין זה עדיין כשהקב"ה בוחר עם אחד ומבקש שעם זה להתבצע כשהעם הזה משתדל ועושה ממגבלות העולם, שתהיה גאולה

מגבלותיו משתדלים לעמול בו ולא

שבוע אחר שבוע יחלפו ללא כל שינוי מספיק: אלא "משבחר ביעקב ובניו" –

יתעלה על יתר העמים. דבר זה יכול

כל התלוי בו להשתחרר ולהתעלות

מהמיצרים

אז, אין הוא ראש חודש רגיל, כלומר

והמגבלות של העולם עצמו. אחד מימי החודש רק שהוא מעולה ונבדל

במדה

מהם. אלא ענינו הוא שמובדלתו היא כה משמעותית עד שהוא נהיה ראש

באופן

חודש של גאולה, התייצבותו היא ובצורה כזו שמבחינים בו כי הוא

המצוייות

השתחרר גם מכל אותן המגבלות כשהוא עדיין עמל בתוך העולם.

גאולה

ולכן נקבע בפשטות שחודש של (הראשון שבחר הקב"ה בעולמו מכל) הוא חודש ניסן. ואילו חודש סתם

ראשי

חדשים וראשי שנים סתם, הוא חודש

מתחילה

תשרי. ההבדל ביניהם הוא: בתשרי אמנם בתוך מגבלות העולם, אלא שהוא בחודש ניסן מתחילה ההנהגה הנסית. כפי הוא מלשון נס, נסי נסים (נסים רבים), של בני־ישראל שהוציאו אותם מהגלות, לגלות (של מצרים) הכלל־עולמית. ולזאת חודש של גאולה - שבוחרים חלק אחד לכל העולם.

הנהגה הטבעית של העולם שהוא

עולם טוב כרצונו של הקב"ה. ואילו

שהגמ' אומרת במסכת ברכות³, שניסן ואכן כך היה שבחודש ניסן החלו הנסים

גלות מצרים כפשוטו, וזה גם רומז

רומז המדרש באומרו שחודש ניסן הוא מתוך העולם וגורמים שהוא יתעלה מעל

את

הלימוד הכללי כפי שהמדרש מפרש הנושא הזה בפרשתנו הוא: הזמן הוא 1265דבר שנמסר לרשותו של האדם ושלוש להסחף, לזרום מבלי שמפעיל בו את כל הבחירה "שבחר" בעולמו, אלא שהוא מבלי שיראה בו סימן רוחני וההיפך של יותר, הוא – סדר החיים של "משבחר

אפשרויות לפניו: האחת – לתת לזמן

כחות נפשו ואז הרי אין בעולם מעלת עולם⁴ כפי שהעולם הוא מצד מציאותו

חומר וגשם. האפשרות השניה, נעלית בעולמו" אמנם לא השתחררו ממגבלות

ועמלים

העולם, אולם עד כמה שניתן עובדים בהתאם ליכולת. אז נעשה העולם עולם

עם עצמם ועם הסביבה הסובבת נבחר, שמקיימים בו את רצון הקב"ה,

והשלימות

והאפשרות השלישית היא התכלית עצמו ועם העולם שמסביבו כדי להעלות כפי שהוא. ‘ ‘

של העבודה - והוא העבודה עם את העולם לדרגה שלמעלה מן העולם

שמחנכים

זוהי גם אחת מנקודות החינוך יהודי, מעבר לחינוך הכללי הניתן

לרכוש

לכל; בבתי־הספר הכללים מאפשרים המסגרת של העולם עם ההגבלות שיש

ידע וחינוך מסוים, אך רק בתוך לעולם, בו משתדלים להשריש ערכים

ובניו

של צדק ויושר. אולם "משבחר ביעקב ה"בחרתנו מכל העמים", תכלית הבחירה

" כשבחרו את בני־ישראל כפי שהם היא שהם יעבדו עם עצמם וישפיעו על

מהמגבלות

סביבתם להגיע לגאולה. לצאת של העולם, כולל גם מהחלק הטוב

ודירה

שבו, ולהכין את העולם להיות "כלי" - "ושכנתי בתוכם". ‘ ‘ לאלקות ולהקב"ה, עד שהקב"ה יאמר

אדמו

זוהי גם אחת מהמטרות שכ"ק מו"ח "ר יסד את "בית רבקה". כוונתו היתה

צריכה

שגם כשמלמדים שם לימודי חול העלאה, לנצל את חומר הלימודים לא להיות הגישה והמטרה להביא לידי רק שיהא ה"בחר בעולמו", כלומר

לדבר

להשתמש בהם לדברים טובים, אלא נעלה עוד יותר - להשתמש בהם

לאלוקות.

לענינים קדושים, ועד לעשותם "כלי"

ולכן אביע תקותי, שהנכן במוסד שכ" ק מו"ח אדמו"ר יסד, והשקיע בו את

תתבוננו

כוחותיו, כי כל אחת מכן וכולכן יחד בזאת שסיום שלב זה של "בית

יותר,

רבקה" הנו הכנה לעבור לשלב גבוה תחילה ה"בחר בעולמו" – לנצל את כל וליושר, וכל זאת צריך להיות רק הכנה

לסמינר, והכוונה והתכלית בכך היא: האפשרויות שיש לכן, לטוב ולצדק והקדמה לתכלית האמיתית של בנות

העולם

ישראל: להשתחרר מהמגבלות של ושל הסביבה הסובבת אותן. ללמוד

מעשה,

כפי שצריך ושהלימוד יביא לידי העצמית וגאולת הסביבה, לעשות את הכל

להביא למצב של גאולה, הגאולה בצורה כזו שתתאפשר לאחר מכן בנין

ושכנתי

כזה אשר הקב"ה יוכל לאמר עליו " בתוכם". שזה יהיה מקדש לו יתברך.

1266וזה יהווה גם אמצעי לקרב את גאולת

‘ ‘

הקב"ה יצליח אתכן, שסיום הלימוד בשלב גבוה יותר, עד שיתאפשר לאמר ולהגיע גם לדרגת מצב של גאולה.

ושתהיינה מתאימות לתואר שהתורה

העולם כולו בביאת המשיח.

‘

בכתות שלמדתן תהא התחלה ללימוד

עליכן שהנכן בבחינת "בחר בעולמו" נותנת5. לכל בת מישראל, שיכירו כי כל

ולאה

אחת מכן היא בת שרה, רבקה, רחל

תצליחו בגמר לימודיכן ושנשמע מכן בשורות טובות.

5) אמהות לכל או"א מבנ"י (ברכות טז, ב. וראה מד).

יו"ד

בסעי' יו"ד (במאמר ד"ה באתי לגני, אור ר"פ וארא). ונאמר – כאמה בתה (יחזקאל טז,

שבט

קונט' עד) מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר

ישראל

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ע"ד שבני נקראין בשם צבאות, ומביא שג'

מוגבל

פירושים בצבא, א) ל' חיל, ב) זמן וכמ"ש והלא צבא לאנוש עלי ארץ,

ויכולו

ג) ל' צביון, וכדרז"ל (ר"ה יא, א) ע"פ עיי"ש סעי' יו"ד באריכות.

הנה פי' ב' וג' מבאר בארוכה באות יו

השמים גו' צבאם, לצביונם נבראו. "ד, אמנם הביאור לפי' הא' דצבא מל'

דכללות

חיל מתחיל בסעי' י"א, ומבאר שם, ענין המלחמה, הוא להוציא הנצחון,

כחות

ולהיות שמדת הנצחון הוא למעלה מכל הגלוים ונטוע ומושרש בעצם, לזאת

האוצרות,

מבזבז המלך בשביל זה כל סגולות הפקידים שהם פקידי החיל, מ"מ הרי

ואף שהנצחון מתייחס לשרי ההכוונה בזה הם אנשי חיל שהם דוקא

שבסעי'

העושים בפועל הנצחון, והנה מזה בזה מתחיל בסעי' י"א, הרי בזה הוראה: יו"ד רק מזכיר את פי' הא' והביאור

שבט

נתבאר כבר (בההתועדות דיו"ד העשירי יהי' קודש – מעת הסתלקות מו" מתחלת העבודה דסעי' י"א, וכמבואר שם הנצחון – שזהו הכוונה בכללות המלחמה כמו שנתבאר במשל כ"ק אדמוה"ז לבן

ש.ז.) שעם תום שנה העשירית –

ח כ"ק אדמו"ר, ובהכנסנו לשנה הי"א

שצ"ל העבודה דצבא מל' חיל, בשביל

– הרי מבזבז סגולות אוצרותיו, והוא מלך שחלה ולא מצאו תרופה כ"א לטחון