שיחה א

872שיחה א

א. ידועה אגרת הקודש של הבעל שם טוב¹, בה מסופר על שאלתו את המשיח: "אימתי קא אתי מר?" מתי יבוא המשיח? ותשובת משיח: "לכשיפוצו מעינותיך (מעיינות החסידות) חוצה",

כל הענינים הרי רמוזים בתורה²: התרגום אומר על הפסוק³ "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", – "בריש גלי". ובספרים נאמר שבתיבת "בריש" מרומז הבעל שם טוב: בריש הוא ראשי תבות "ר' ישראל בן שרה", וגם "ר' ישראל בעל שם"⁴.

גם נאמר בספרים, שבתיבת "בריש" מרומז הרשב"י: בריש הוא ר"ת "ר' שמעון בן יוחאי"⁴. גם האריז"ל: "ר' יצחק בן שלמה". שעל ידי תורת רשב"י והאריז"ל⁵ תבוא הגאולה – "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". כדאיתא בזוהר⁶: "האי ספר הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמים" (בספר הזהר יצאו מהגלות ברחמים). רשב"י וכן האריז"ל הרי גילו פנימיות התורה רק ליחידי סגולה, וגם זאת בהגבלה, ואילו גילוי המשיח יהיה כאשר פנימיות התורה תתגלה באופן של הפצה דוקא⁷, ובכל מקום עד לחוצה, וענין זה החל מהבעל שם טוב, שהתחיל לגלות חסידות לכול, ללא הגבלות.

ב. בתורה בא הכל בדיוק. גם מה שהרמז של רשב"י, האריז"ל ושל הבעל שם טוב אינו בלשון הפסוק כי אם בתרגום, הוא איפוא מדוייק.

פשוטו של הכתוב מדבר על יציאת מצרים. אלא שמאחר וגלות מצרים היא שורש לכל הגליות⁸, ויציאת מצרים היא שורש לכל הגאולות, 873נרמזת בפסוק זה של יציאת מצרים גם הגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו.

בתרגום, רמוזה הגאולה העתידה בגילוי יותר. תירגום התורה מלשון הקודש לשפת־גלות, לתרגום, בא משום שבזמן הגלות לא הבינו הכל את לשון הקודש. ונמצא, שעל ידי התרגום המשיכו תורה ולשון קודש גם בלשון חול, שגם החול יהיה קודש⁹. וזוהי ההכנה לגאולה העתידה.

בגאולת מצרים נותר הרע בתקפו, הרי לכן נאלצו בני ישראל לברוח מהרע¹⁰ "כי ברח העם". לא כן בגאולה העתידה, שעל אותו הזמן נאמר¹¹: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שהרע והטומאה יעלמו אז לגמרי. ולכן בגאולה העתידה לא יהיה צורך לברוח – "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון"¹², כי אם "וראו כל בשר יחדיו"¹³, שגם הבשר הגשמי כאן למטה יראה אלקות במוחש.

לכן נרמזים שמותיהם של הרשב"י, האריז"ל והבעל שם טוב דוקא בתרגום, כי תורתם היא באופן של "יפוצו מעינותיך חוצה" (לא לברוח מהחוץ, אלא אדרבה, להפיץ שם את המעיינות של פנימיות התורה), כשם שהתרגום מביא לשון קודש ותורה לתוך החול והחוצה, שעל ידי זה תהיה הגאולה העתידה.

ג. יהודי כתב לי, שבתיבת "בריש" מרומז גם הרבי בעל ההילולא: ר' – רבי, י' – יוסף יצחק, ב' – בן, ש'– שלום (דובער) וכן שטערנא שרה (אם הרבי).

אף שבדרך כלל אין להמציא ר"ת ורמזים, אבל בנוגע לענינים שמצד עצמם הם ברורים ונכונים, יש מקום למצוא להם גם רמז. – כל הנהגה ודרך בעולם, מה טוב למצוא דוגמתם (על כל פנים דוגמא רחוקה) בעניני תורה. ובעניננו יש לומר שהוא על דרך דברי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות, על אתרוג, הדס וכו', שהגמרא דורשת אותם מהפסוק, שאין פירוש הדבר, שללא הדרשות לא היינו יודעים מהי כוונת "פרי עץ הדר וכו'", אלא שבני ישראל בכל הדורות ידעו בקבלה ממשה רבינו דור אחר דור מה הם הד' מינים, אלא כיון שהכול הרי מרומז בתורה, חפשו חכמים ומצאו רמז על כך גם מפסוקי התורה.

ד. כאמור לעיל, גילוי החסידות לכל, ללא הגבלה, החל מהבעל שם 874טוב. וכידוע, שהבעש"ט הלך מעיר לעיר ומכפר לכפר, ומסר ענינים של תורת החסידות גם לאנשים פשוטים ביותר. אלא כדי שהאנשים הפשוטים יוכלו להשיג הדברים, התאים הבעל שם טוב את עניני החסידות לפי ערכם, בסיפורים, פתגמי־תורה קצרים והדומה, כשבתוכם חבויים רזין ורזין דרזין.

הנהגת המגיד ממעזריטש – תלמיד וממלא מקומו של הבעל שם טוב – היתה, לומר חסידות בגלוי (לא על ידי הלבשתם בלבושים של סיפורים וכדומה), אבל זה רק לתלמידיו וגדולי תורה, אבל לא לכולם.

הנהגת אדמו"ר הזקן – תלמידו וממלא מקומו של המגיד – ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו, היתה להלביש עניני חסידות בשכל, שגם שכל אנושי יוכל להשיג את תורת החסידות. וזהו החידוש של חסידות חב"ד, לגלות חסידות לכל בני ישראל, לא רק ליחידי סגולה, השייכים לזה מצד גודל נשמתם או מצד עבודתם. ובמיוחד נעשה כן לאחר גאולת י"ט כסלו¹⁴. ועל ידי כך גדל והתרחב חוג לומדי מעיינות תורת החסידות, וגדול לימוד שמביא לידי מעשה, הנהגה חסידותית.

מכל מקום, לא היתה לכולם גישה נוחה כל כך לתורת החסידות, שכן רק בעלי שכל מסוגלים היו להבין את תורת החסידות. דרכי החסידות היו אמנם עבור כולם, גם לאנשים פשוטים, אבל את תורת החסידות יכלו להבין רק בעלי שכל בלבד. גם בנוגע לפרסום חסידות היה הבדל בין חסידים ושאינם חסידים. חוג החסידים אמנם הלך וגדל, אך עדיין נותרו שני חוגים: חסידים ושאינם חסידים.

דרכו של הרבי בעל ההילולא היתה, לומר חסידות לכולם, ללא כל הגבלות. בכל מקום אליו הגיע הרבי דיבר חסידות, מבלי להתחשב אם המקום הוא חסידי או לא. יתרה מזו: הרבי השקיע כוח מיוחד שגם אלו, שחסר להם עדיין בקיום המצוות, ילמדו תורת החסידות. הוא התאים ואיפשר הבנת החסידות גם לאלו שחסרה אצלם ידיעה, עד שאפילו אלו שאינם מבינים לשון קודש ואפילו לא אידיש, ציוה הרבי לתרגם עבורם חסידות בשפת המדינה.

ובדרך אפשר יש לומר, שבזה דומה הנהגת הרבי להנהגת הבעש"ט: שניהם שוחחו בתורת החסידות באופן המתאים לכולם, גם לאנשים פשוטים, וכן הפיצו שניהם חסידות בכל החוגים 875– ללא הגבלות. שאר רבותינו קירבו לכולם, גם לאנשים פשוטים, את ההליכה וחיי דרכי החסידות. ואילו הבעש"ט והרבי, נתנו לכל בני ישראל לא רק את דרכי החסידות כי אם גם את תורת החסידות.

ה. כאמור, היה הבעש"ט מתאים ומלביש עניני חסידות בסיפורים וכדומה, שהיה מספר לאנשים פשוטים ובפתגמי־תורה קצרים. אמנם היו בפתגמי התורה ואפילו בסיפורים רזין דרזין, אך האנשים הפשוטים קלטו בגלוי את הסיפורים, או את הפתגם הקצר, ולא את תוכנו הפנימי, את הסודות החבויים בפתגם או בסיפורים.

אבל הרבי, גילה את תורת החסידות באופן שכולם יוכלו להבין אותה. הוא אמנם ביטא אותם בענינים קלים ובאותיות פשוטות, אבל גם המקבלים הבינו שמדברים חסידות, ואף קלטו אפס קצהו של הרזים שבהם.

כלומר את הכיוון להפצת תורת החסידות באופן כזה הנדרש כהכנה קרובה וסמוכה ממש לביאת המשיח נתן הרבי. משיח הרי יבוא בגלוי לכל ישראל, כך שגם ההכנה לכך, הפצת תורת החסידות, צריכה להיות לכל ישראל באופן גלוי –

הרבי היה זה שנטל את האבן הטובה שבכתר המלך, שבה תלויה כל חשיבות הכתר – כמשל הידוע¹⁵, והפיצה עד לאנגלית וצרפתית וכו'. הרי מובן איפוא, שהרבי היה זה שעשה את ההכנה האחרונה ממש, לגאולה האמיתית, שהיא כפי שהרמב"ם פוסק בבירור כיצד יהיה תחילת ותהליך סדר הגאולה¹⁶:

(בתחילה יהיה) יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו – כפי תורה שבכתב ו(תורה) שבעל־פה; ויכוף כל ישראל לילך בה (דרך התורה) ולחזק בדקה; וילחום מלחמות ה' כו' ויצליח ויבנה המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל כו' ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' כו',

וכדברי הנביא שהגאולה הנוכחית תהיה כימי צאתך מארץ מצרים – באופן¹⁷ של – אראנו נפלאות, גאולה ביד רמה ובריש גלי, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת יו"ד שבט תשי"ב)