875

– ללא הגבלות. שאר רבותינו קירבו לכולם, גם לאנשים פשוטים, את ההליכה וחיי דרכי החסידות. ואילו הבעש"ט והרבי, נתנו לכל בני ישראל לא רק את דרכי החסידות כי אם גם את תורת החסידות.

ה. כאמור, היה הבעש"ט מתאים ומלביש עניני חסידות בסיפורים וכדומה, שהיה מספר לאנשים פשוטים ובפתגמי־תורה קצרים. אמנם היו בפתגמי התורה ואפילו בסיפורים רזין דרזין, אך האנשים הפשוטים קלטו בגלוי את הסיפורים, או את הפתגם הקצר, ולא את תוכנו הפנימי, את הסודות החבויים בפתגם או בסיפורים.

אבל הרבי, גילה את תורת החסידות באופן שכולם יוכלו להבין אותה. הוא אמנם ביטא אותם בענינים קלים ובאותיות פשוטות, אבל גם המקבלים הבינו שמדברים חסידות, ואף קלטו אפס קצהו של הרזים שבהם.

כלומר את הכיוון להפצת תורת החסידות באופן כזה הנדרש כהכנה קרובה וסמוכה ממש לביאת המשיח נתן הרבי. משיח הרי יבוא בגלוי לכל ישראל, כך שגם ההכנה לכך, הפצת תורת החסידות, צריכה להיות לכל ישראל באופן גלוי –

הרבי היה זה שנטל את האבן הטובה שבכתר המלך, שבה תלויה כל חשיבות הכתר – כמשל הידוע¹⁵, והפיצה עד לאנגלית וצרפתית וכו'. הרי מובן איפוא, שהרבי היה זה שעשה את ההכנה האחרונה ממש, לגאולה האמיתית, שהיא כפי שהרמב"ם פוסק בבירור כיצד יהיה תחילת ותהליך סדר הגאולה¹⁶:

(בתחילה יהיה) יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו – כפי תורה שבכתב ו(תורה) שבעל־פה; ויכוף כל ישראל לילך בה (דרך התורה) ולחזק בדקה; וילחום מלחמות ה' כו' ויצליח ויבנה המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל כו' ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' כו',

וכדברי הנביא שהגאולה הנוכחית תהיה כימי צאתך מארץ מצרים – באופן¹⁷ של – אראנו נפלאות, גאולה ביד רמה ובריש גלי, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת יו"ד שבט תשי"ב)