876

שיחה א

א. לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, והגיעו לים סוף, נרדפים על ידי פרעה והמצריים, אמר להם משה רבינו: "אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אומר על כך המכילתא¹, שבבואם לשפת הים, נחלקו בני ישראל, מפחד המצריים, לארבע כתות של ארבע דעות שונות: כתה אחת אמרה, "ליפול אל הים" (ובלבד שלא לשוב ולהשתעבד לפרעה); כתה אחרת אמרה "לשוב למצרים", (ולהיות שוב עבדים לפרעה); ואחת אומרת "לעשות מלחמה כנגדן" – מלחמה נגד פרעה וחילו (אולי יצליחו לנצח); ודעת הכת הרביעית היתה שאין לעשות אף אחד מהדברים האמורים, אלא "נצווח כנגדן" – נצעק אל הקב"ה שיושיע.

כלפי כל אחת מארבע הכתות השיב משה רבינו בשני הפסוקים האמורים. לאלו שאמרו "ליפול אל הים", השיב להם: "התיצבו וראו את ישועת ה'". לכתה שאמרה "לשוב למצרים" השיב: "כי (כ)אשר ראיתם את מצרים גו' עוד עד עולם". אלו שאמרו שיש להלחם עם המצריים, נאמר להם: "ה' ילחם לכם". ולכתה הרביעית שאמרה, לצווח ולבקש מהקב"ה, באה התשובה: "ואתם תחרישון" – לא להתפלל.

אלא מה יעשו? – "דבר אל בני ישראל ויסעו": המשיכו ללכת בכיוון המוליך אל הר סיני כדי לקבל שם את התורה, שזהו התכלית של יציאת מצרים.

וצריך להבין, כיצד יתכן שהתשובות לכל ארבע הכתות המוזכרות לעיל – שלכאורה סברותיהם רחוקות מאוד אחת מחברתה – נכללים כולם יחד באותה אמירה²? סברת "לשוב למצרים" (שזהו היפך ממש מיציאת מצרים) הרי היא שונה לגמרי מסברת "ליפול אל הים" – שאצל כתה זו היה כל כך מופרך לשוב למצרים, עד שהיו מוכנים למסירת נפש, לטבוע בים, שיש בה מסירת נפש גם ברוחניות – שהרי אסור לאבד עצמו לדעת³ – ובלבד שלא ליפול לידי פרעה. בנטיות הנפש – הדיעה של "לשוב למצרים" סותרת עוד יותר את דעת הכתה שדרשה להלחם עם פרעה וחילו; נטייה של השתעבדות – מול