874

טוב. וכידוע, שהבעש"ט הלך מעיר לעיר ומכפר לכפר, ומסר ענינים של תורת החסידות גם לאנשים פשוטים ביותר. אלא כדי שהאנשים הפשוטים יוכלו להשיג הדברים, התאים הבעל שם טוב את עניני החסידות לפי ערכם, בסיפורים, פתגמי־תורה קצרים והדומה, כשבתוכם חבויים רזין ורזין דרזין.

הנהגת המגיד ממעזריטש – תלמיד וממלא מקומו של הבעל שם טוב – היתה, לומר חסידות בגלוי (לא על ידי הלבשתם בלבושים של סיפורים וכדומה), אבל זה רק לתלמידיו וגדולי תורה, אבל לא לכולם.

הנהגת אדמו"ר הזקן – תלמידו וממלא מקומו של המגיד – ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו, היתה להלביש עניני חסידות בשכל, שגם שכל אנושי יוכל להשיג את תורת החסידות. וזהו החידוש של חסידות חב"ד, לגלות חסידות לכל בני ישראל, לא רק ליחידי סגולה, השייכים לזה מצד גודל נשמתם או מצד עבודתם. ובמיוחד נעשה כן לאחר גאולת י"ט כסלו¹⁴. ועל ידי כך גדל והתרחב חוג לומדי מעיינות תורת החסידות, וגדול לימוד שמביא לידי מעשה, הנהגה חסידותית.

מכל מקום, לא היתה לכולם גישה נוחה כל כך לתורת החסידות, שכן רק בעלי שכל מסוגלים היו להבין את תורת החסידות. דרכי החסידות היו אמנם עבור כולם, גם לאנשים פשוטים, אבל את תורת החסידות יכלו להבין רק בעלי שכל בלבד. גם בנוגע לפרסום חסידות היה הבדל בין חסידים ושאינם חסידים. חוג החסידים אמנם הלך וגדל, אך עדיין נותרו שני חוגים: חסידים ושאינם חסידים.

דרכו של הרבי בעל ההילולא היתה, לומר חסידות לכולם, ללא כל הגבלות. בכל מקום אליו הגיע הרבי דיבר חסידות, מבלי להתחשב אם המקום הוא חסידי או לא. יתרה מזו: הרבי השקיע כוח מיוחד שגם אלו, שחסר להם עדיין בקיום המצוות, ילמדו תורת החסידות. הוא התאים ואיפשר הבנת החסידות גם לאלו שחסרה אצלם ידיעה, עד שאפילו אלו שאינם מבינים לשון קודש ואפילו לא אידיש, ציוה הרבי לתרגם עבורם חסידות בשפת המדינה.

ובדרך אפשר יש לומר, שבזה דומה הנהגת הרבי להנהגת הבעש"ט: שניהם שוחחו בתורת החסידות באופן המתאים לכולם, גם לאנשים פשוטים, וכן הפיצו שניהם חסידות בכל החוגים