שיחה ה

662שיחה ה

לפרשת

מאורעות השבוע קשורים, כידוע, בתחלת השבוע של פרשת תולדות – ניתן הפרשה: יצחק בן אברהם, אברהם הוליד

כפילות זו בתורה הק' – והרי ה"תורה",

השבוע. מאחר שהחגיגה נערכת למצוא הוראה מיד בפסוק הראשון של את יצחק.

מלשון: הוראה, משמשת הוראת דרך

הקשר

ולימוד עד לחיי יום יום – מדגישה את אבות ובנים. ההדדי המוחלט בין דורות יחודים,

מתגאים

תכופות שומעים אנו שצאצאים זה אלא ענין של "יצחק בן אברהם". דרוש אפשרות לאב ולסבא לזכות לגאון־אמת

בתפארת אביהם או זקנם, אבל אין

גם: "אברהם הוליד את יצחק" שתהיה יהודי ולנחת מבניהם ונכדיהם. לא רק

לאבות

שלבנים תהיה "זכות אבות", אלא שאף

זו, בעצם, המטרה הפנימית של בית

תהיה "זכות בנים". הכנסת – בית המדרש: שישמש לא רק

שהקדושה

כמקום קדוש לתפלה ולימוד, אלא גם תעבור ותקשר את ביהכנ"ס עם

משימתו

בתי החברים מנער ועד זקן. וזו גם של הרב והרועה הרוחני של הקהלה

ונשים,

– שכל הקהלה – מנער ועד זקן, טף הן בבית־הכנסת והן בבית – תהיה

ותגדל

חדורה ומאוחדת באור התורה והמצוות, כקהלה שלמה, במלוא המובן של

יצחק

"יצחק בן אברהם – אברהם הוליד את ", ומשימה זו מתגשמת ע"י שיתוף

הקהלה.

פעולה מלא בין הרב, מנהיגי וחברי

השנים

השי"ת יברך את כולכם, שהצלחת ימים ושנים טובות, בגשמיות וברוחניות

הקודמות תתגדל ותתרבה לאורך גם יחד.

בכבוד ובברכה

מקץ

ב"ה, יום ג' ב' אדר שני תשג"ה

ברוקלין, נ,י. שלום וברכה!

במענה על מכתבו משבוע העבר, ע"ד שמפרש בלימוד התלמידים בבראשית

ומסתייע

(מא, מ) ועל פיך ישק, מלשון נשיקה, בעה"ט וטעמו: שאין לבלבל מוח תלמיד

בזה בפי' בראשית רבה, ראב"ע מתחיל בפי' חדש, בתיבה שאפשר 662לפרשה כפי מושכל ראשון של התלמיד. יתפרנס מל' ובן משק ביתי. ולא ביאר מפני שרש"י מפרש באופן אחר. ויש מערערים בזה כיון שרש"י פי' ישק במכתבו טעם המערערים וכנראה הוא

מספיק

והנה ברור לפי דעתי, שאין זה טעם של מקרא ואין זה ענין של הלכה. ורש"י ולדוגמא בבראשית (לג, כ): ודברי תורה טעמים, והעיד עליו נכדו הרשב"ם בפי' אמי... והודה לי שאילו הי' לו פנאי הי'

כלל כיון שאין נוגע אלא בפשוטו

עצמו בפירושו כתב השקפתו בזה.

כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה בראשית (לז, א): וגם רבינו שלמה אבי

צריך לעשות פירושים אחרים לפי

להאריך

הפשטות המתחדשות בכל יום. ואין בדבר הפשוט. כל זה בנוגע

וכיו

להשאלה, אם אפשר לבחור בפי' ראב"ע

אבל בנוגע לפ' פשט הפסוק ועל פיך

"ב במקום שרש"י מפרש באופן אחר. ישק כל עמי יש לעיין בו.

ורש"י פירשו ישק – יתפרנס.

ירושלמי,

דהנה, תרגום אונקלוס, תרגום – ראב"ע (ופי' נשיקה אמר הראב"ע

נשק

התרגום – כפי שהבין בו הערוך מע' שהוא בדרך רחוקה, אף שהביא (תהלים ב, פ"ע נשיקה של גדולה) רשב"ם ושרשים

יב) המנהג לנשק את המלך ועיין ב"ר לרד"ק פירשוה מל' נשק – אש כל אלה

שיקה

הם ראשי הפשטנים במקרא – ובלשון נ (ח"א קצו, א) ומובן אשר הן מ"ר הן הזהר

לא מצאתי לע"ע אלא בב"ר וזהר מפרשים גם בדרך רמז ודרוש, כן מה

אשר

שכתב בעה"ט הוא לפרש רמז המסורה תיבת ישק נמצא ב"פ בתנ"ך, ואין

המקומות.

זה הכרח שיהי' פירושם שוה בשני בתיבת משאת, שהביא בעה"ט את המסורת: ומדוחים, אף שבכאן פי' משאת הוא מנה

והנה מה שמאנו כהנ"ל בפי' ישק ל' לבאר הכתוב בשני אופנים א) על פיך – ע עמי, וכמ"ש במתנות כהונה בפי' הב"ר "לי", ב) על פיך – אותך – ישק כל עמי, "על" כי אם "וישק לו" – ובאיוב (לא, כז) חכמים במשנה ר"ה פ"ב מ"ט ונשקו על (ברכות ח, ב).

ולכן לפי דעתי, יש לפרש ע"פ ישק עכ"פ מלשון נשק, אף שלא נמצא במקום רק שריד מעט נשאר מלשוננו בספרי התנ" המצות "לשון ספרי הנבואה... קצר בידינו" בהם אלא פעם אחת...

ודוגמא בסדרה זו: לקמן (מג. לד)

ב' במסורה וישא משאת, משאת שוא

או מתנה ובאיכה נבואה. נשיקה, נראה לי שהוא מפני כי אז יש

"פ ציוויך – ישק – לי, לפרעה – כל

פצ"א, ולפי זה הוא מקרא חסר תיבת

אבל לא נמצא בכתוב הביטוי נשיקה

ותשק ידי לפי – אף שנמצא בלשון

ראשו ובברייתא נושקין על גבי היד

כל עמי, אם מלשון משק כפרש"י או

אחר בלא נו"ן. ולבאר לתלמידים אשר

ך – ובלשון הרמב"ם בהקדמתו לספר

– ולכן כמה תיבות וביטוים לא נמצא

לאלתר

בברכה לגאולה לאלתר לתשובה 662פומך

...בפשיטתא תרגם הפסוק "ועל מלת השבעים והוולגאטא תרגמו "ישמע".

וא"כ פי' כוונת הענין ולא תרגום התיבה או נשק ולא נשיקה, כי לפי' האחרון הוא

* *

נסב דינא כולא עמא". וכן בתרגום

בדיוק אבל ג"ז קרוב לפי' מל' משק ענין של כבוד ולא שמיעה לפקודתו. *

ויחי

[תרגום ב"ה, כ"ד טבת ה' תשכ"א

יום ההילולא של אדמו"ר הזקן,

בעל התניא והשלחן ערוך,

זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע,

ברוקלין נ.י. שלום וברכה! חפשי]

על אדמו"ר הזקן (שיום ההילולא

הוראה)

להלן סיפור־תורה (סיפור המשמש שלו ביום כתיבת מכתב זה) אותו שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר...

הפסוק

כשהיה ה"צמח צדק" ילד ולמד את עשרה שנה" – פירש לו ה"מלמד" שלו

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע את הפסוק שיעקב חי את שבע עשרה

שאל ה"צמח צדק" את סבו אדמו"

הביתה

שנותיו הטובות ביותר במצרים. בבואו הזקן: כיצד אפשרי הדבר שיעקב אבינו, בחיר האבות, שנותיו הטובות ביותר

מכל

נחשבות אלו אשר חי במצרים, הטמאה

ענה לו אדמו"ר הזקן: נאמר "ואת הארצות?

יהודה

שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו

מצטט)

גשנה", והמדרש מסביר (כפי שרש"י שלח לפניו את יהודה להתקין לו ישיבה תורה מתקרבים אל הקב"ה, וגם במצרים

* *

שיעקב אבינו לפני שנסע למצרים בה ילמדו השבטים תורה. כשלומדים היה – ויחי".

*