שיחה כז
615שיחה כז
זו, איפוא, מעלה יתרה של ארוס, "עבודת אירוסין", על פני "עבודת " נישואין". אף אם אמנם כשלעצמו הוא בדרגה פחותה יותר, אך יתרונו בכך שהוא "מיפר בשותפתיה דאב". הוא " הולך בכח הקב"ה, וכשאדם הולך בכחו של הקב"ה – סרות כל ההגבלות שלו והוא מסוגל להגיע לדרגה שכשלעצמו לא היה מסוגל להגיע לשם.
הרי "תוהו קדם לתיקון", ומבחינת "תוהו" משתלשלים כל הדברים הגשמיים והיצר הרע "דאקדימי טענתייהו" – ולפיכך בכוחו העצמי אין אדם "מיפר בקודמין" אין באפשרותו להגיע לבחינת תוהו ומשום כך אין לו גם הכח לזכך ולהעלות את הדברים הנובעים מ"תוהו".
אך ע"י כך שאדם "מיפר בשותפתיה דאב", והרי לדידו של הקב"ה אין קיימת ההגבלה של "קודמין", של תוהו שקדם לתיקון, נותן הוא ית' גם הכח לארוס שיגיע ל"תוהו" וינצח את היצר הרע דאקדימי טעניתיה. ע"י
הקב"ה עוזרו" – "יכול לו", דבר זה נותן לו הכח לברר את ניצוצות דתוהו הנמצאים בדברים הגשמיים. וזה ענין
הפרת הנדר": היתר ונתינת כח בעבודת הבירורים של הדברים הגשמיים.
ד. "נקודת" הענין היא – שככל שתהא נעלית דרגתו של אדם, ואפילו יגיע לבחינת "עבודת נישואין" – עליו לדעת שבכוחו העצמי אין באפשרותו ללכת, ותמיד עליו להתקשר אל הנעלה הימנו, מתוך ידיעה שנמצאים ענינים נעלים יותר, "גבוה על גבוה", שאליהם לא הגיע עדיין, ולגביהם הוא מצוי עדיין בתחלת העבודה. ע"י כך שהוא מתקשר עם הנעלה יותר, בידעו שעדיין אינו מושלם כיון שישנן דרגות נעלות יותר, עוד ועוד, – הרי האב גורר אתו גם את הארוס, וסרות כל ההגבלות, ו"מיפר בקודמין".
(משיחת ש"פ מטו"מ, תשט"ז)
מסעי
דובר פעם בהרחבה בדבר המסעות, הנמנים בפרשתנו, מיציאת מצרים עד ירדן ירחו, שהם מכוונים לכל הענינים הצריכים לעבור על עם ישראל עד ביאת משיח.
כפי שכתוב בספרי קבלה וכמאמר הבעל שם טוב1 שהיודע את ענין המסעות – יודע באיזה מסע הוא עומד, ואת אשר עליו לעבור, כמה ואילו מסעות, עד ביאת המשיח.
616כללית מהווים כל המסעות תהליך של עליות. אלה מסעי בני ישראל " אשר יצאו מארץ מצרים – בלשון רבים, למרות שלכאורה היה רק מסע – אחד ממצרים – לפי שכל מסע הוא יציאה מ"מצרים" של אותה שעה אל המרחב של אותה שעה.
קיים הרי מספר ניכר של דרגות. זו שלגבי הפחותה ממנה היא נקראת ארץ טובה ורחבה נחשבת לגבי הנעלית ממנה – "מצרים". וזה תוכן המסעות: על האדם ללכת וללכת, בבחינת לאין ערוך, ממצרים, אל ארץ טובה ורחבה שלפי מצבו הנוכחי לפחות, שזו עליה שלא בהדרגה.
כי הרי המלאכים קרויים "עומדים", לפי שהתעלותם היא מודרגת, ואילו הנשמות, ברדתן למטה, קרויות
מהלכים"2, כי הן מסוגלות ללכת שלא בהדרגה כלל: במסע אחד בלבד
לצאת מ"מצרים", מיצרים וגבולות, אל "ארץ טובה ורחבה". עליה מ"גבול" אל "בלי גבול".
ולמרות זאת אין להסתפק בכך, ויש להמשיך וללכת, תוך ידיעה כי גם הדרגה הנוכחית אינה אלא "מצרים", הגבלה, ויש לצאת ממנה אל ארץ טובה ורחבה, לדרגה נעלית יותר, וכן להמשיך וללכת עד ל"ירדן ירחו", לביאת המשיח דמורח ודאין3, במהרה בימינו, אמן.
(משיחת ש"פ מטו"מ, תשט"ז)
הערות
עמוד 615
- 1. ראה דגל מחנה אפרים פ' מסעי.