615

שיחה כז

זו, איפוא, מעלה יתרה של ארוס, "עבודת אירוסין", על פני "עבודת " נישואין". אף אם אמנם כשלעצמו הוא בדרגה פחותה יותר, אך יתרונו בכך שהוא "מיפר בשותפתיה דאב". הוא " הולך בכח הקב"ה, וכשאדם הולך בכחו של הקב"ה – סרות כל ההגבלות שלו והוא מסוגל להגיע לדרגה שכשלעצמו לא היה מסוגל להגיע לשם.

הרי "תוהו קדם לתיקון", ומבחינת "תוהו" משתלשלים כל הדברים הגשמיים והיצר הרע "דאקדימי טענתייהו" – ולפיכך בכוחו העצמי אין אדם "מיפר בקודמין" אין באפשרותו להגיע לבחינת תוהו ומשום כך אין לו גם הכח לזכך ולהעלות את הדברים הנובעים מ"תוהו".

אך ע"י כך שאדם "מיפר בשותפתיה דאב", והרי לדידו של הקב"ה אין קיימת ההגבלה של "קודמין", של תוהו שקדם לתיקון, נותן הוא ית' גם הכח לארוס שיגיע ל"תוהו" וינצח את היצר הרע דאקדימי טעניתיה. ע"י

הקב"ה עוזרו" – "יכול לו", דבר זה נותן לו הכח לברר את ניצוצות דתוהו הנמצאים בדברים הגשמיים. וזה ענין

הפרת הנדר": היתר ונתינת כח בעבודת הבירורים של הדברים הגשמיים.

ד. "נקודת" הענין היא – שככל שתהא נעלית דרגתו של אדם, ואפילו יגיע לבחינת "עבודת נישואין" – עליו לדעת שבכוחו העצמי אין באפשרותו ללכת, ותמיד עליו להתקשר אל הנעלה הימנו, מתוך ידיעה שנמצאים ענינים נעלים יותר, "גבוה על גבוה", שאליהם לא הגיע עדיין, ולגביהם הוא מצוי עדיין בתחלת העבודה. ע"י כך שהוא מתקשר עם הנעלה יותר, בידעו שעדיין אינו מושלם כיון שישנן דרגות נעלות יותר, עוד ועוד, – הרי האב גורר אתו גם את הארוס, וסרות כל ההגבלות, ו"מיפר בקודמין".

(משיחת ש"פ מטו"מ, תשט"ז)

מסעי

דובר פעם בהרחבה בדבר המסעות, הנמנים בפרשתנו, מיציאת מצרים עד ירדן ירחו, שהם מכוונים לכל הענינים הצריכים לעבור על עם ישראל עד ביאת משיח.

כפי שכתוב בספרי קבלה וכמאמר הבעל שם טוב¹ שהיודע את ענין המסעות – יודע באיזה מסע הוא עומד, ואת אשר עליו לעבור, כמה ואילו מסעות, עד ביאת המשיח.