דברים (תש"נ)

1דברים (תש"נ)

א. "ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"¹, ובפרש"י מעתיק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים" ומפרש: "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם² כחמה וכלבנה וככוכבים"³ [היינו, שפירוש "והנכם היום" הוא "כאילו⁴ אמר הנכם כיום"].

והנה ע"ד פי' זה בתיבת "היום" ("משולים כיום קיימים לעולם") מצינו בפרש"י לקמן עה"פ "אתם נצבים היום"⁵ — "הרי אתם קיימים לפניו היום⁶, כיום הזה שהוא קיים כו'", אלא ששם מקדים רש"י שהוא "מדרש אגדה"⁷, ואילו כאן סתם רש"י היינו שלרש"י זהו פשוטו של מקרא.

וטעם הדבר מבואר בדברי רש"י עצמו, שמקדים השאלה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא" — אף שאין דרכו בפירושו לפרט את הקושי שאותו בא ליישב, אלא כותב הפירוש עצמו באופן שהשאלה בטלה מאלי' — כי כאן מוכרח, שאי אפשר לפרש "והנכם היום" בפשטות (שהרי באותו יום לא היו ככוכבי השמים⁸), ונמצא שפשוטו של מקרא זה 2מכריח לפרש תיבת "היום" — "משולים כיום".

ב. ויש לעיין בטעם שרש"י בפרשתנו מסיים "כחמה וכלבנה וככוכבים", אף שבכתוב נזכרו רק כוכבים.

במפרשים⁹ ביארו ד"כחמה וכלבנה" הוא הפירוש ד"כיום", כי "סיבת היום הם חמה ולבנה"¹⁰, דיום שלם הוא כשלילו עמו, כמ"ש¹¹ "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ובפרט ע"פ פרש"י בפ' בראשית עה"פ¹² "(יהי מאורות גו') ולימים — שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו הרי יום שלם").

ואינו מובן שהרי רש"י מפרש בקושיתו ש"היום" דמקרא זה פירושו "אותו היום"¹², ומה זה שייך ל"סיבת היום"?

כן צ"ע: מקורו של פרש"י הוא מספרי כאן, ולשון הספרי הוא "אתם קיימים כיום", ורש"י משנה מלשון הספרי ומפרש "משולים (לא "קיימים") כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה"¹³.

בפשטות יש לומר, שפירוש רש"י הוא בהתאם ללשון הכתוב "והנכם היום ככוכבי השמים", שלפי פרש"י פירוש הכתוב הוא כאילו נאמר¹⁴ "והנכם כיום וככוכבי השמים" (כלשון רש"י "משולים כיום. . כחמה (בחלק היום שביום) וכלבנה וככוכבים (בחלק הערב שביום)"), ומצירוף שני הענינים ("יום" ו"כוכבים") מובן¹⁵, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" היא למאורות המושלים בכל חלקי היום (כמו החמה הלבנה והכוכבים, שמאירים את הארץ).

וצריך ביאור: מהו טעם השינוי, שבפ' נצבים מספיקה ההשוואה ל"יום", וכאן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים"¹⁶? הלא לענין "קיימים לעולם" מספיק להמשיל בנ"י ל"יום", "כיום הזה שהוא קיים".

ג. עוד יש לדייק ברש"י כאן:

נת' כמ"פ שלשונו של רש"י היא בדיוק לא רק בגוף פירושו, אלא גם בתיבות שמעתיק בהדיבורהמתחיל. ובנדו"ד יש דיוק בולט — שהעתיק מהכתוב רק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים", והשמיט התיבה האחרונה "ל 3רוב"¹⁷, ולא עוד, אלא שאפילו לא רמזה ב"וגו'".

ויש לומר, שזהו יסודו של הרא"ם, שכ' שלפי פרש"י, הפירוש של "לרוב" הוא — "שיבא זמן שתהיו כמותם [ככוכבי השמים] גם לרוב, אבל עכשיו אתם קיימים כיום דהיינו כחמה וכלבנה וככוכבי השמים, אבל לא לרוב".

וצ"ע (קצת עכ"פ) — למה נדחק הרא"ם לפרש ד"לרוב" כאן היינו ריבוי בכמות, ובמילא הוכרח לומר שהכוונה "שיבא זמן שתהיו. . לרוב" — ולא פי' ד"לרוב" כאן הוא מלשון גדולה וחשיבות¹⁸, כדמצינו בכמה קראי¹⁹, וכמו שפרש"י²⁰ התחלת כתוב דידן, "ה' אלקיכם הרבה אתכם" — "הגדיל והרים אתכם" (כדלקמן סעיף ד)?

והרא"ם הכריח כן מדיוק רש"י, שלא העתיק תיבת "לרוב" בהד"ה, שמזה מובן, שרש"י ס"ל ש"לרוב" הו"ע בפ"ע.

אבל צ"ע: (א) פי' הרא"ם ש"לרוב" היינו "שיבא זמן" שיהי' כן, לכאורה קשה להולמו בפשוטם של כתובים. (ב) ועיקר: מה הכריח את רש"י להפריד תיבת "לרוב" מ"והנכם היום ככוכבי השמים"?

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

כוונת רש"י בפירושו היא (לא רק לבאר התיבות שהעתיק בפירושו, אלא) לבאר ולישב את תוכן כללות הכתובים הללו:

בפסוק הקודם²¹, "לא אוכל לבדי שאת אתכם", פרש"י: "אפשר שלא הי' משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים כו'²², אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. . אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר²³ וקבע את קובעיהם נפש" — שמזה מובן, שלפרש"י, אין הריבוי במספר של בנ"י גורם לקושי לשפוט אותם, אלא הקושי הוא מפני ש"הגדיל והרים אתכם על דייניכם" ["הרבה" — גדולה וחשיבות];

ולפ"ז צריך לומר, שגם המשך הכתוב, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", בא לתאר גדולתם וחשיבותם של ישראל.

אבל לאידך, בפסוק שלאח"ז²⁴ מפורש "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'", שלשון זו א"א לפרשה (כמו "הרבה אתכם") מלשון גדולה וחשיבות, אלא הוא ענין של ריבוי בכמות. ועכצ"ל שאף שעיקר טענת משה "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מבוססת על גדולתם וחשיבותם של ישראל, מ"מ נוגע כאן גם ענין הריבוי בכמות.

4וזהו שמתווך רש"י ומחלק את הכתוב לשנים:

עיקר הכתוב — "והנכם היום ככוכבי השמים" — הוא המשך ל"ה' אלקיכם הרבה אתכם — הגדיל והרים אתכם"²⁵, ופירושו "הנכם משולים כיום, קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", שזה מורה על גודל חשיבותם של ישראל, ומגדיל עוד יותר את הקושי לדון אותם, כי כאשר הדיין מחייב איש ישראל שלא כדין אין זו רק פגיעה עראית, אלא פגיעה במי שקיים לעולם (וכדלקמן סעיף ה),

[ורק כדי להכריח עוד יותר ש"והנכם היום" פירושו "משולים כיום", מקדים רש"י עוד שאלה²⁶ — "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום כו'", שממנה הכרח גמור שפירוש "והנכם היום ככוכבי השמים" הוא "והנכם משולים כיום כו'", כנ"ל סעיף א];

וסיום הכתוב — תיבת "לרוב" — הוא הקדמה לפסוק הבא, המדבר אודות ריבוי במספר בנ"י, "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים גו'".

ושיעור הכתוב כך הוא: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גודל חשיבותם של ישראל: "ה"א הרבה אתכם" — "הגדיל והרים אתכם כו'", "והנכם. . קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים" — שהקושי לדון אותם הוא גם אם היו רק מתי מספר, וכ"ש וק"ו שהנכם "לרוב", שיש ריבוי במספר "אנשים חשובים" (ועוד עתידים להרבות כמה פעמים ככה — "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם²⁷ גו'") — עד כמה קשה "לשאת אותם".

[ועפ"ז אתי תיבת "לרוב" כפשוטו, דקאי בזמנו של משה שהיו אז "לרוב", ומ"מ לא קשה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום", כי תיבת "לרוב" אינה המשך ל"כוכבי השמים" כנ"ל, ובנ"י היו אז "לרוב", אבל לא "ככוכבי השמים"²⁸].

ה. ע"פ הנ"ל, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" בכתוב זה היא לבאר ולחזק את הטענה שקשה לו לדון את ישראל ("לא אוכל לבדי שאת אתכם") — מצד זה שהם "קיימים לעולם" — יובן ג"כ הטעם שהכתוב כאן מוסיף גם "ככוכבי השמים" (דלא כבפ' נצבים שישראל נמשלו רק ל"יום"), ובהקדים:

עיקר הענין ד"קיימים לעולם" ע"פ פשוטו של מקרא²⁹, קאי על כללות עם 5ישראל, שעם ישראל קיים לעולם³⁰ [היינו כל זמן קיום העולם, כלשון רש"י³¹ "שהם קיימים לעולם" בנוגע לשמים וארץ] — משא"כ בנוגע לכאו"א מישראל בפרט, שאינו קיים לעולם בחיים גשמיים בעוה"ז (ורק לעולם הבא אפשר לומר כן³²).

ועפ"ז, חשיבותם של ישראל ש"קיימים לעולם" אינו ענין, לכאורה, להקושי לדון את ישראל בזמן משה, שהרי לכאורה, משפט של אדם פרטי אינו שייך ואינו פוגע בקיום כללות עם ישראל.

ולכן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים": המשלת ישראל לכוכבי השמים כבר הובאה בפרש"י לעיל (בר"פ שמות) — "להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם", ונמצא, שהמשל לכוכבי השמים מדגיש חשיבות הפרט, דעל אף הריבוי העצום של כוכבי השמים, מ"מ יש התייחסות לכאו"א מהם בפרטיות, "במספר ובשמותם". וכן הוא בעניננו, שהמשלת ישראל ל"כוכבי השמים" מדגישה גודל חשיבותו של כאו"א מישראל בפרט, וזהו גודל האזהרה לדייני ישראל עד כמה צריכים הם להזהר במשפטו של כאו"א מישראל.

ו. עפ"ז יש לבאר גם הדיוק בפרש"י, שהמשיל את ישראל לחמה ולבנה (ולא סתם ל"יום" כבפ' נצבים) — כי בזה נרמזת שייכותו של כל יחיד ויחיד להנצחיות של כלל ישראל (שלכן, זה שישראל "קיימים לעולם" מוסיף חומר וזהירות במשפטם של ישראל).

והביאור בזה:

המשל דשמש ירח וכוכבים הוא מקרא מלא בחומש לפני זה — בחלום יוסף³³: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", והנמשל — "אני ואמך ואחיך"³⁴, כלומר: השמש הוא משל על אב, ירח — אם, וכוכבים — בנים.

וזהו מ"ש רש"י כאן, שישראל "קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", שזהו משל על המשך הדורות של עם ישראל, שאין לו הפסק, "קיימים לעולם". ובזה גופא מודגשת חשיבות הפרט בנצחיותו של עם ישראל, שכאו"א הוא טבעת אחת מהשלשלת הנצחית של עם ישראל ("חמה לבנה וכוכבים"), ולכן הפגיעה ביחיד אינה רק פגיעה בו (באיש פרטי, והיא פגיעה זמנית), אלא בכל המשך הדורות³⁵, "לעולם".

[ומטעם זה נאמר בכתוב "היום" ואינו מפרט "שמש וירח וכוכבים" — כי אין הדיוק כאן על כאו"א מהמאורות בפ"ע, אלא על הצירוף של כולם, כאב ואם ובנים ובנות, שכולם יחד הם המשך הדורות].

ז. ויש לבאר דיוק ל' רש"י ש"היום" כאן פירושו "כחמה וכלבנה וככוכבים" גם ע"פ פנימיות הענינים:

6עה"פ³⁶ "אשר אנכי מצוך היום" אמרו רז"ל³⁷ (והובא בפרש"י על התורה) "יהיו בעיניך. . כחדשה", "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"³⁸, שענין זה מורה על שתי תנועות הפכיות³⁹:

זה שהאדם מרגיש תמיד — בכל יום ויום — שדברי תורה הם כחדשים, מורה על ענין התמידיות שבעבודתו, שלמעלה משינויים; וביחד עם זה, התמידיות והנצחיות שבעבודתו אינה רק בכך שהוא עובד את ה' תמיד, אלא שתמיד נרגש אצלו שד"ת הם כחדשים — שזוהי תנועה מנוגדת לענין התמידיות, כי ע"פ טבע, ענין ישן, ובפרט ענין תמידי, א"א להרגיש בו ענין של התחדשות.

ונמצא, שתיבת "היום" מורה על חיבור שני הפכים — ענין התמידיות והנצחיות ("קיים לעולם"), וענין ההתחדשות.

והם הענינים ד"חמה ולבנה וכוכבים" (שכולם יחד נהי' "יום שלם"):

מעלת ה"חמה" (שמש) היא, שאור השמש אין בו שינויים, דלא כאור הלבנה שתמיד הוא במצב של שינויים (בחצי הראשון של החודש הולך וגדל, ובחציו השני — הולך ומתמעט);

ולאידך יש מעלה באור הלבנה, שדוקא בגלל השינויים שבו, יש בו המעלה שבענין ההתחדשות, וכתורת הרב המגיד⁴⁰ על "ועינינו מאירות כשמש וכירח"⁴¹ [דלכאורה תמוה, כיון שמאירים "כשמש", מה מוסיף זה שמאירים גם כ"ירח" ש"היא (רק) מקבלת האור מן השמש"?] — ד"בזה (אור הירח) יש לה יותר תענוג, כי השמש אין לה תענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג, אבל הירח יש לה תענוג בהגיע לה אור".

וזהו שהיום כלול מחמה ולבנה — לפי שבו מתחברות שתי המעלות, תמידיות החמה והתחדשות הלבנה, גם יחד.

ח. עפ"ז יש לבאר גם בפנימיות הענינים טעם ההוספה "(כחמה וכלבנה) וככוכבים" — דיש לומר, שהכח לחבר שני הענינים דחמה ולבנה, בא מ"כוכבים" שלמעלה משניהם⁴².

והביאור בנפש האדם: "כוכב" מרמז על אור (הנעלם) של (פנימיות) הנשמה [כמו כוכבים בפשטות, שהם נראים לעין רחוקים ביותר מן הארץ, ועד שרוב הכוכבים אינם נראים לעין⁴³], ועד לדרגת יחידה שבנפש⁴⁴, עצם הנשמה; 7ומצד גודל ההתקשרות של עצם הנשמה בקוב"ה, "יחידה לייחדך"⁴⁵, נעשה החיבור דשני ההפכים⁴⁶ (המרומזים בחמה ולבנה), שעבודתו היא בתמידיות בלי שינויים, וביחד עם זה — הרי היא מתוך שמחה רבה ועצומה וחביבות יתירה, באופן של התחדשות, "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", ועד — חדשים ממש⁴⁷.

וזהו גם הטעם שבפשטות משמעות לשון הכתוב נמשלו ישראל לכוכבי השמים — כי זהו העיקר, וענין זה יאיר בגילוי אצל כאו"א מישראל לעת"ל, וכמרז"ל⁴⁸ שישראל נמשלו לכוכבים דוקא, כי "חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא. . דכתיב⁴⁹ וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם. . שכן כתיב⁵⁰ וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד וגו'"⁵¹.

(משיחת ש"פ דברים תש"ל)