ט
ט וכל זה ברבית מוקדמת ומאוחרת אבל כל זמן שהלוה חייב למלוהפ לדברי הכלפא אסור ליתן לו או לעשות לו שום טובה בשביל ההלואה אפילו בסתם ואפילו דבר מועטפב.
ואפילו הוא דבר מצוהפג כגון ללמוד עם בן המלוה תורה שבכתב או אפילו תורה שבעל פהפד כל זמן שהאב היה פורע שכר למלמד אחר ואף על פי שאינו חייב מן הדין לשכור לו מלמד לתורה שבעל פהפה מכל מקום כיון שנהגו הכל לשכור וגם המלוה היה שוכר הרי זה מהנהו במה שמלמד בנו חנםפו.
ואפילו לדבר דבור טוב בשביל ההלואה או בשביל הרחבת זמן אסור כגון להקדים לו שלום אם לא היה רגיל מתחלה להקדים לופז ואין צריך לומר לקלסו בפניופח או להודות ולהחזיק לו טובהפט או לברכוצ בפניו על שהלוהו או על שהרחיב לו זמןצא שנאמרצב נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. ואם צריך לבקש ממנו שילוהו או שירחיב לו זמן יבקש בדברי תחנונים בלבד ולא בדברי שבח וקילוס או חניפות דברים אחריםצג:
הערות
- פ. ראה תוס' עג, ב ד"ה ושפכי.
- פא. שגם היש מתירין דלעיל ס"ז מודים כאן, משא"כ לדעת האוסרים לעיל שם דינם שוה, כדלקמן סי"א.
- פב. תוס' סד, ע"ב ד"ה אבל (דקיי"ל כלישנא קמא דאפילו הלוהו אסור, ולא הותר אלא ברגיל, כדלקמן סי"א). רא"ש סי"ז. טור ושו"ע סי' קס ס"ז.
- פג. שיש מתירין בזה (רמ"א סי' קעב ס"א) כשהרבית היא המצוה (לעיל או"ח סי' רמב קו"א ס"ק ה), מ"מ קיי"ל שלא להתיר לצורך מצוה אלא ברבית של דבריהם (לעיל שם בפנים ס"ט).
- פד. בעל התרומות שער מו ח"ג סי"ב (ולא רק עם המלוה עצמו, כמבואר ברמב"ם פ"ה הי"ב. ראה לקמן סי"א). שו"ע שם ס"י. וראה העו"ב תתפב ע' 116.
- פה. כרבי יוחנן נדרים לז, א (שתורה שבע"פ אסור ללמד בשכר). רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ז. שו"ע סי' רמו ס"ה. וראה לקמן הל' ת"ת קו"א ס"ק א וסוף ס"ק ג (שבימיהם לא היו נוטלים שכר על משנה וגמרא, רק האידנא). ובפנים שם פ"א ה"ב (הטעם שמותר לדידן) וה"ד (שאם אינו מוצא בחנם כופין את האב לשכור כו'). מ"מ וציונים. פלפול התלמידים ז ע' כד.
- פו. ב"י ד"ה וכתב הרמב"ם. ש"ך סי' קס ס"ק טו.
- פז. ברייתא עה , ע"ב. טור ושו"ע סי' קס סי"א.
- פח. רמב"ם פ"ה הי"ב.
- פט. ב"י ד"ה ואפילו.
- צ. תוס' קידושין ח, ב ד"ה צדקה.
- צא. כדלעיל ס"ד.
- צב. דברים כג, כ. ברייתא שם.
- צג. ראה רפידתו זהב סי' קס סי"ב אות ו ואות ט. ברית יהודה פי"א הערה סה.
נדרים ל״ז א - הטקסט מספריא
הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר, עַל הַמִּקְרָא שְׁרֵי לְמִשְׁקַל, עַל הַמִּדְרָשׁ לָא שְׁרֵי לְמִשְׁקַל.
מַאי שְׁנָא מִדְרָשׁ דְּלָא — דִּכְתִיב: ״וְאֹתִי צִוָּה ה׳ בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם״, וּכְתִיב: ״רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳״, מָה אֲנִי בְּחִנָּם — אַף אַתֶּם נָמֵי בְּחִנָּם. מִקְרָא נָמֵי בְּחִנָּם!
רַב אָמַר: שְׂכַר שִׁימּוּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים.
תְּנַן: לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים — הַיְינוּ דְּלָא יְלַמְּדֶנּוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר — גָּדוֹל בַּר שִׁימּוּר הוּא? בְּקָטָן קָתָנֵי.
אִי בְּקָטָן, אֵימָא סֵיפָא: אֲבָל מְלַמֵּד אֶת בָּנָיו מִקְרָא, קָטָן בַּר בָּנִים הוּא?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא — בְּקָטָן, אִם הָיָה גָּדוֹל — מְלַמְּדוֹ לוֹ וּלְבָנָיו מִקְרָא.
מֵיתִיבִי: תִּינוֹקוֹת לֹא קוֹרִין בַּתְּחִילָּה בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא שׁוֹנִין בָּרִאשׁוֹן. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים — הַיְינוּ דְּאֵין קוֹרִין בַּתְּחִילָּה בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר, אַמַּאי אֵין קוֹרִין בַּתְּחִילָּה בַּשַּׁבָּת, וְאַמַּאי שׁוֹנִין בָּרִאשׁוֹן? הָא אִיכָּא שְׂכַר שִׁימּוּר דְּשַׁבָּת!
וְלִיטַעְמָיךְ שְׂכַר פִּיסּוּק בְּשַׁבָּת מִי אָסוּר? הַבְלָעָה הִיא, וְהַבְלָעָה מִישְׁרֵא שְׁרֵי. דְּתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִשְׁמוֹר אֶת הַתִּינוֹק, לִשְׁמוֹר אֶת הַפָּרָה, לִשְׁמוֹר אֶת הַזְּרָעִים — אֵין נוֹתְנִין לוֹ שְׂכַר שַׁבָּת. לְפִיכָךְ
The Gemara answers: This teaches us that even in a place where one takes payment for teaching, for teaching Bible it is permitted to take payment, but for teaching midrash it is not permitted to take payment.
The Gemara asks: In what way is midrash different from Bible, that one may not take payment for teaching it? Based on that which is written, which Moses said to the people: “And the Lord commanded me at that time to teach you statutes and laws” (Deuteronomy 4:14), and also that which is written: “Behold, I have taught you statutes and laws, as the Lord my God commanded me, that you should do so in the midst of the land where you go in to possess it” (Deuteronomy 4:5), God said: Just as I teach you for free, without payment, so too you also shall teach for free. There should be no difference between Bible and midrash, and Bible too, like midrash, should be taught for free.
Rav said: As Bible is typically taught to children, one who teaches Bible takes payment for watching the children. And Rabbi Yoḥanan said: He takes payment for teaching punctuation of the text with cantillation notes.
We learned in the mishna that one for whom benefit from another is forbidden by a vow, that other person may not teach him Bible. Granted, according to the one who says that the payment is for teaching punctuation of the text with cantillation notes, this is the reason that he shall not teach him Bible, as teaching punctuation is a component of teaching the biblical text. However, according to the one who says it is payment for watching the students, is an adult one who requires watching, and would payment be taken for doing so? Since the teacher typically does not receive payment for teaching adults, there is no benefit when he teaches for free the one for whom benefit is forbidden; why, then, is it prohibited? The Gemara answers: The mishna is teaching about the case of a minor who requires watching and who is prohibited by a vow from deriving benefit from the teacher.
The Gemara asks: If it is the case of a minor, say the latter clause of the mishna: However, he may teach his sons Bible. Is a minor one who is capable of bearing sons? The Gemara answers: The mishna is incomplete, and this is what it is teaching: He may not teach him Bible, in the case of a minor. If the student is an adult, he may teach him and his sons Bible. He may teach him because he does not require watching, and he may teach his son because the payment is for watching his son.
The Gemara raises an objection from a baraita: Children may not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat; however, they may review a passage that they already learned once. Granted, according to the one who says that payment for teaching Bible is for teaching punctuation of the text with cantillation notes, this is the reason that children may not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat, as it would be necessary to pay the teacher. However, according to the one who says it is payment for watching the children, why may children not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat? And why may children review a passage that they already learned once? Isn’t there payment for watching the children on Shabbat in both cases?
The Gemara responds: And according to your reasoning, is receiving payment for teaching punctuation prohibited on Shabbat? It is a case of incorporation of the payment for teaching on Shabbat into the teacher’s weekly salary, and incorporation is permitted, as it is taught in a baraita: One who hires a day laborer to watch a child, to watch a cow, or to guard seeds does not give him payment for Shabbat. Therefore,
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר שנאמר אמת קנה יכול ילמד לאחרים בשכר תלמוד לומר ואל תמכור הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלמדו רבו בשכר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א קדושין ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א שם ח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמא דין מי שהלוה על חמץ א מאותו ספר קידושין ח, ב
- שו"ת חושן משפט סימן סז קדושין דף ח
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן יז קידושין ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמא דין מי שהלוה על חמץ קידושין ח, ב
- אגרות קודש כרך ג תקנא נדרים לז, ב
- לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז נדרים לז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה נדרים לז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ז נדרים לז, א
- תורת שמואל תרל"א ויאמר גו' לך לך (ב) נדרים לז, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון א מאותו ספר נדרים לז , א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון י מאותו ספר נדרים לז , א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ז) מאותו ספר נדרים לז, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון (א) מאותו ספר נדרים דף ל"ז
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון (ב) מאותו ספר נדרים דף ל"ז ע"ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון (ג) מאותו ספר נדרים דף ל"ז
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) מאותו ספר נדרים לז, א