ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א

147

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

המסכת, לגבי ערב בשעת מתן מעות, שזה שהערב "משתעבד בלא קנין" היא "כיון דעל פיו הוציא מעותיו מתחת ידו". וביתר הרחבה הוא מסביר זאת בסוגיא קודמת¹⁵: "ואף־על־פי שאין שם קנין אלא באמירה בעלמא, משתעבד ליה, דמצי (=שהרי יכול) אמר לו המלוה אם לא היית אתה, לא הייתי מלוה אותו כלל". ובדומה לכך מסביר רבינו גרשום בסוף המסכת: "דמצי אמר ליה (=שיכול לומר לו) אי לאו את לא נפיק זוזי (=לולא אתה לא היה יוצא הכסף) מתחת ידי". ולגבי דברי רב אשי ש"בהאי הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה" אומר בעל "נימוקי יוסף"¹⁶, שזהו הסבר לכך ש"לא הוי אסמכתא"¹⁷.

ולפי זה יוצא, שניתן להסביר בשני אופנים את הנימוק לכך שהערב משתעבד בלי קנין¹⁸:

א) הערב אינו משתעבד מפני שהוא מקבל הנאה וכדומה, אלא בעיקר מפני ש"על פיו הוציא מעותיו", ובכך גרם הערב לחסרון ממון של המלוה. וכפי שמובן מן הגמרא בפשטות, שחובת הערב אינה נובעת מגרימת נזק כספי על ידו וכדומה (וכאילו עצם גרימתו לנתינת הממון מטילה עליו את החוב¹⁹), אלא, זוהי הסיבה המביא להשתעבדותו של הערב: עצם העובדה שהמלוה נתן את ממונו על סמך דברי הערב, דבר המוכיח שהמלוה סומך על אדם זה, היא הגורמת לכך שהערב משתעבד.

ב) הערב משתעבד מפני "בההיא הנאה דקא מהימן ליה", מפני שהערב מקבל הנאה מכך, וקבלה זו עצמה נחשבת כקנין²⁰, אשר בגללו "גמר ומשעבד נפשיה".

ההבדל הנובע משני הסברים אלו לגבי הלכה למעשה הוא בענן "חנוק": אם הגורם לשעבוד הוא עצם נתינת הממון, יוצא, שכאשר "אמר שבקיה" במקרה של "חנוק", הרי "לאו מידי חסריה" (=לא הזיק לו כלום), שהרי המלוה לא נתן את הממון ללווה עקב

הערות

15. לדף קעד, א ד"ה אמר רב הונא.
16. שם.
17. וכפשטות המשך הגמ' (שם קעג, ב) דדברי רב אשי באו לתרץ "הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא" (ועד"ז הוא בטור חו"מ ר"ס קכט). וראה לשון הרשב"ם (שם בסופו) ד"ה גמר "בלב שלם" (וממשיך: ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאילו הוא עצמו הלוה). וראה מחנה אפרים הל' ערב ס"א.
18. וראה עוד הסברות בגדר ערב – בראשונים (ומפרשים) קידושין ז, רע"א. שם ח, ב. וראה ר"ן (קידושין שם (ח, ב) ד"ה וכתב הרמב"ן) בקדושין מדין ערב וכיו"ב – אם הוא דוקא "בהוציא ממון מרשותו לרשות אחר בן דעת לפי שבזכותו של זה מתחייב זה מדין ערב" או שמספיק גם ההיא הנאה שהוציא ממון על פיו – גם כשזרקו לים.
19. כדמשמע לכאורה מפשטות הלשון בנמוקי יוסף שם. וע"ד מראה דינר לשולחני דחייב (שו"ע חו"מ סי' שו ס"ו (וראה ש"ך שם סקי"ב)). וראה שם סי' קכט בש"ך סק"ז. אבל ראה סמ"ע שם סק"ו. נתיה"מ שם סק"ב. ביאור הגר"א שם סקל"א ס"י. ועוד.
20. ראה ריטב"א קידושין ז, רע"א. מחנה אפרים שם ד"ה אבל ובהל' ריבית סי"א.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך ל ‹ ויגש ‹ שיחה א ‹ 216 לקו"ש חכ"ו ע' 147

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.