ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א

146

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אך דחוק ביותר לפרש באופן זה את דברי רבי יוסי בתלמוד הירושלמי: אף אם נאמר ש"אף בחנוק הלכה כמותו", והאדם שאמר "שבקיה" משתעבד לשלם, אך מנין לנו שהכוונה היא שהוא משתעבד עד כדי כך שהוא הופך להיות "בעל החוב", שגובים את ההלואה ממנו ולא מן הלווה, כפי שמפרש בעל "פני משה" את תמיהת רבי יוסי, ולא כפי שמובן מן הסוגיא, שהוא משתעבד כערב, כלומר, שהחוב מוטל גם לאחר מכן על הלווה, והמלוה צריך לתבוע את החוב בראש ובראשונה מידי הלווה, כפי שמפורטים במשנה¹⁰ פרטי הדינים בנדון.

זאת ועוד: לפי הסברו של בעל "פני משה", הרי תמיהת רבי יוסי מבוססת על הנימוק, ש"לא היה מתכוין אלא להציל את זה", וזהו בדיוק הנימוק שמביא בן ננס במשנה: "הרי החונק את אחד בשוק..." – ובמה, אפוא, חידושו?

ולכן סביר יותר לומר, שדברי רבי יוסי בתלמוד הירושלמי באים כהמשך לנאמר לפני כן, ש"אף בחנוק הלכה כרבי ישמעאל"¹¹,

רבי יוסי מתכוון להסביר מדוע גם בענין "חנוק" משתעבד המבטיח בלי קנין, כדלהלן. כלומר, בתלמוד הירושלמי המסקנה היא, שלא כבתלמוד הבבלי – שבענין "חנוק" הרי מי ש"אמר שבקיה" משתעבד גם ללא קנין.

ויש לומר, שהמחלוקת בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי, אם ערב צריך קנין לאחר מתן מעות, כרוכה במחלוקת כללית לגבי עצם ההגדרה והנימוק של שעבודו של ערב.

ג. שעבוד הערב – מפני הסתמכות המלוה עליו, או מפני קבלת הנאה

בענין ערב בשעת מתן מעות אומר רש"י¹² "בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה" (=הערב משתעבד מפני הנאתו מכך שהמלוה מאמין לו), ובפשטות הכוונה היא, כפי שמובן מדברי מספר פוסקים¹³, שההנאה של הערב מעובדת היותו מהימן מספיקה כדי לגרום לו ל"משתעבד נפשיה"¹⁴.

אך בעל "נימוקי יוסף" אומר בסיום

הערות

10. בבבלי קעג, סע"א ואילך ובירושלמי ה"ח.
11. ראה גם מהר"א פולדא ושדה יהושע לירושלמי כאן.
12. קעג, ב.
13. ראה ריטב"א קדושין ז, רע"א. וראה גם ריטב"א ב"ב שם.
14. וכמו ב"מתנה שומר שכר להיות כשואל", דאין צריך קנין ד"בההיא הנאה דקא נפיק לי' קלא דאיניש מהימנא הוא גמיר ומשעבד נפשי'" (ב"מ צד, א).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.