145

על הלואה, אינו צריך קנין כדי לתת תוקף לערבותו) .. והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין, אחר מתן מעות בעי קנין"⁵. כלומר, במקרה של חנוק הרי האדם ש"אמר הנח" נעשה משועבד לדבריו רק אם נעשה קנין. עד כאן דברי הגמרא בתלמוד הבבלי.

ב. בתלמוד הירושלמי – מסקנה שונה

בתלמוד הירושלמי נאמר שם: רבי יסא בשם רבי יוחנן אמר, אף־על־פי שקילסו רבי ישמעאל את בן ננס – על מדרשו קילסו. אבל אינה (הלכה) כבן ננס. שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: אף בחנוק הלכה כרבי (ישמעאל⁶). אך בתלמוד הירושלמי אין מובאים דבריו של שמואל, שדוקא במקרה של חנוק וקנו מידו – משתעבד, וכן אין מובא שם המשך הדברים עד "והלכתא ערב בשעת מתן מעות... אחר מתן מעות בעי קנין...", ובמקום זאת נאמר בסיום הדברים בתלמוד הירושלמי: אמר רבי יוסי ואת שמע מיניה (=ומכך מוכח), בר נש דהוה צייד לחברי' בשוקא (=אדם שהיה תופס את חברו בשוק, בכוונה להורגו), אתא חד ומר שבקיה ונא יהב (=ובא אדם אחר ואמר "הנח לו ואני אשלם"), מן אהן גביי ומן אהן לא גביי (=מאדם זה, אשר הבטיח לשלם, גובה המלוה, ומן הלווה אינו גובה).

ומסביר בעל "פני משה", שדברי רבי יוסי הם "כמתמיה": אם סוברים ש"אף בחנוק הלכה כרבי ישמעאל", יוצא מכך, שכאשר אדם "צייד לחבריה בשוק (מלשון⁷ צודה לקחת נפשו)" ואדם אחר אומר "שבקיה ואנא יהב לך", צריך המלוה לגבות את הממון לא מן הלווה, אלא מהאדם אשר "אמר שבקיה" – וכיצד ניתן לומר כך?! שהרי "במה נעשה זה בעל חוב שלו, דלא היה מתכוון אלא להציל את זה, וקסבר מצוה קעביד"⁸.

לפי פירושו יוצא, שהמסקנה בתלמוד הירושלמי בענין זה היא כמו המסקנה בתלמוד הבבלי, כדברי בעל "מראה פנים" שם, שלגבי חנוק ההלכה איננה כרבי ישמעאל, האומר, שמשתעבד ללא קנין⁹.