יג
יג כשמזכה להם ע"י אחר לא יזכה ע"י בנו ובתו הקטניםקטז אפילו אינם סמוכים על שלחנוקיז ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידוקיח ולא יצא העירוב מרשותוקיט אבל מזכה הוא ע"י בנו ובתו הגדולים אפילו הם סמוכים על שלחנוקכ ואע"פ שידן כידו לענין מציאה שמציאתן לאביהםקכא זה אינו אלא משום איבהקכב שלא ימנע מהם מזונות אם תהא מציאתן לעצמןקכג אבל במה שהאב רוצה לזכות לאחרים ע"י בנו זוכים הם לאחרים כשאר כל אדםקכד וע"י עבדו ושפחתו העבריםקכה אפילו הם קטנים שהקטן זוכה אפילו לאחרים בדבר שאינו אלא מדברי סופריםקכו וע"י אשתוקכז אע"פ שמעלה לה מזונותקכח שמציאתה ומעשה ידיה שלוקכט וידה כידוקל מכל מקום כיון שאם נתן לה אדם אחר מתנה על מנת שאין לבעלה רשות בה זכתה בהקלא הוא הדין שבעלה עצמו יכול לזכות על ידהקלב.
ויש אומריםקלג שאינו מזכה ע"י בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אפילו הם גדולים הואיל ומציאתם שלו וידם כידו ולא ע"י בתו אפילו אינה סמוכה על שלחנו כל זמן שלא בגרה שמציאתה ג"כ שלוקלד משום איבהקלה שלא ימסרנה למנוול ומוכה שחיןקלו ולא ע"י אשתו שמעלה לה מזונות או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שמציאתה ג"כ שלו ואפילו יש לה בית בפני עצמה בחצר זו או במבוי זה אין אומרים מתוך שהיא זוכה בעירוב זה לעצמה בשביל ביתה זוכה היא ג"כ לאחריםקלז לפי שהיא אינה זוכה בו כלל לעצמה מפני שאינה צריכה לו כלל שכיון שהוא מזכה משלו לאחרים בודאי העירוב יהא מונח בביתו וא"כ אינה אוסרת על בעלה אף על פי שלא עירבה עמוקלח כמו שיתבאר בסימן ש"עקלט אבל מזכה הוא ע"י בנו שאינו סמוך על שלחנו אפילו הוא קטן כיון שמציאתו שלו וע"י בתו שבגרה ואינה סמוכה על שולחנו וע"י אשתו שאינו מעלה לה מזונות ואפילו אין לה בית בחצרקמ כיון שמציאתה שלהקמא.
ולענין הלכה במקום שאפשר טוב לחוש לדברי שניהם להחמיר בבנו קטן שאינו סמוך על שלחנו כסברא הראשונה ובבנו גדול ובתו בוגרת הסמוכות על שלחנו ובנערה אפילו אינה סמוכה על שלחנו ובאשתו שמעלה לה מזונות כסברא האחרונהקמב וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד סומכין על דברי המיקל בעירובקמג (ואפילו לכתחלה במקום שאי אפשר בענין אחר יש להקל כסברא הראשונה שהוא עיקרקמד):
הערות
- קטז. במשנה שם עט, ב. טור ושו"ע ס"י.
- קיז. רמב"ם הל' עירובין פ"א ה"כ, לפירוש המ"מ שם והטור. דיעה הב' בעבודת הקדש שער ד ס"ד. דיעה הא' בשו"ע ס"י.
- קיח. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- קיט. רבינו יהונתן שם ד"ה אבל לא. לבוש ס"י.
- קכ. דיעה הב' בעבודת הקדש שם. דיעה הא' בשו"ע שם.
- קכא. כדלקמן חו"מ דיני הפקר ס"ט.
- קכב. רש"י ב"מ יב, ב ד"ה אדר' חייא. שו"ת ה רשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' ריג.
- קכג. תוס' ב"מ יב, ב ד"ה רבי יוחנן.
- קכד. ב"י ד"ה והרמב"ם. מ"א ס"ק טו.
- קכה. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- קכו. גיטין סד , ב. רמב"ם שם. תוס' עירובין שם ד"ה ומזכה. שו"ע שם. מ"א ס"ק טז.
- קכז. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- קכח. ב"י ד"ה ומ"ש ולא על ידי, בשם רבינו ירוחם נתיב ד ח"ג, ו ר"ן ביצה (ח, ב) ד"ה ומאן, לדעת רי"ף ורמב"[ם ]. דיעה הא' בשו"ע שם.
- קכט. כדלקמן חו"מ הל' הפקר ס"ט.
- קל. נדרים פח, ב.
- קלא. ראה טור ושו"ע אבן העזר סי' פה סי"א וש"ך שם ס"ק כג.
- קלב. רבא נדרים שם. מ"א ס"ק יז.
- קלג. ר"ת ב תוס' ב"מ יב, ב ד"ה רבי יוחנן. פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קצב. רא"ש עירובין פ"ז ה"ח. דיעה הא' בעבודת הקדש שם. דיעה הב' בטור ושו"ע שם.
- קלד. כדלקמן חו"מ שם.
- קלה. כתובות מז, רע"א.
- קלו. תוס' שם ד"ה משום איבה. ב"מ יב, ב שם. פסקי עירובין שם.
- קלז. כדאמר רב אשי נדרים שם.
- קלח. רא"ש שם. דיעה הא' בטור ודיעה הב' בשו"ע שם. וראה גם מאמר מרדכי ס"ק ו.
- קלט. סעיף ז.
- קמ. טור ושו"ע שם לדעת ר"ת ורא"ש.
- קמא. מ"א ס"ק יט.
- קמב. סמ"ק סי' רפב. טור ו שו"ע שם.
- קמג. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו וטוב להחמיר. רמ"א ס"י.
- קמד. ב"י סד"ה והרמב"ם. וכ"מ בשו"ע שהיא דיעה הא' בסתם.
משנה תורה, הלכות עירובין א׳:כ׳ - הטקסט מספריא
לקח אחד מבני החצר פת אחת ואמר הרי זו לכל בני החצר או שהוא אוכל כשתי סעודות ואמר הרי זה לכל בני המבוי אינו צריך לגבות מכל אחד ואחד. אבל צריך לזכות להן בו על ידי אחר. ויש לו לזכות על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו העברי ועל ידי אשתו. אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. וכן יש לו לזכות להן על ידי שפחתו העברית אף על פי שהיא קטנה. שהקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי סופרים. ואינו צריך להודיע לבני החצר או לבני המבוי שהרי זכה להן ועירב עליהן שזכות היא להן וזכין לו לאדם שלא בפניו.
נדרים פ״ח ב - הטקסט מספריא
כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב — כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ.
וּרְמִינְהוּ: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה לְכׇל בְּנֵי מָבוֹי. וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ.
וְאִי אָמְרַתְּ קְנָה יָתְהוֹן בַּעְלַהּ, עֵירוּב לָא נָפֵיק מֵרְשׁוּתֵיהּ דְּבַעַל!
אָמַר רָבָא: אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ, מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לְעִנְיַן שִׁיתּוּף, דְּכֵיוָן דִּלְזַכּוֹת לַאֲחֵרִים הוּא מִיַּד בַּעְלָהּ — זָכְיָא.
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אֵלּוּ שֶׁזָּכִין לָהֶן: [עַל יְדֵי] בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָכִין לָהֶן: עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, וְאִשְׁתּוֹ!
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ חָצֵר בְּאוֹתוֹ מָבוֹי עָסְקִינַן, דְּמִגּוֹ דְּזָכְיָא לְנַפְשַׁהּ — זָכְיָא לְאַחֲרִינֵי.
מַתְנִי׳ ״וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ״, כֵּיצַד? אָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
In accordance with whose opinion among the tanna’im does Rav’s halakha correspond? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said as a principle that the hand of a woman is like the hand of her husband. According to Rabbi Meir, a slave has no independent right of acquisition, and anything given to a slave belongs to his master even if it was stipulated otherwise (see Kiddushin 23b). Rav assumes that similarly, a married woman has no independent right of acquisition, but rather, anything that she attempts to acquire for herself is automatically acquired by her husband.
Rabbi Zeira continues: And raise a contradiction from an unattributed mishna (Eiruvin 73b), which presumably follows the opinion of Rabbi Meir: How does one merge the courtyards that open into an alleyway in order to permit its residents to carry on Shabbat from one courtyard to another in the same alley, if a person wishes to act on behalf of all the residents of the alleyway? He places a barrel filled with his own food or wine and says: This is for all the residents of the alleyway. For this gift to be acquired by the others, someone must accept it on their behalf, and the tanna therefore teaches that he may transfer possession to them even by means of his Hebrew slave or maidservant, whom he does not own, and likewise by means of his adult son or daughter, and similarly by means of his wife. These people may acquire the eiruv food on behalf of all the residents of the alleyway.
Rabbi Zeira states the contradiction: And if you say that a woman’s husband acquires anything given to her, the eiruv food has consequently not left the husband’s domain when he gives it to his wife, for anything she acquires belongs to him. Rather, it can be seen from here that Rabbi Meir does not extend his principle from a slave to a married woman, in opposition of the ruling of Rav.
Rava said in response: Even though Rabbi Meir said that in general the hand of a woman is like the hand of her husband, in accordance with the ruling of Rav, Rabbi Meir nevertheless concedes with regard to the merging of alleyways that since it is her aim to acquire the eiruv food for others from the hand of her husband, and not to acquire it for herself, she can acquire it from him for this purpose.
Ravina raised an objection to Rav Ashi from the following baraita: These are the people who can acquire eiruv food on behalf of others: The eiruv food can be acquired by means of his adult son or daughter, and by means of his Hebrew slave or maidservant. And these are the people who cannot acquire an eiruv on behalf of others: The eiruv food cannot be acquired by means of his minor son or daughter, or by means of his Canaanite slave or maidservant, or by means of his wife. This indicates that a married woman does not have an independent right of acquisition to acquire the eiruv food on behalf of others, in opposition to the ruling of the mishna.
Rather, Rav Ashi said: In the mishna in Eiruvin, we are dealing with a woman who possesses a courtyard of her own in that alleyway, i.e., it is a case where the husband had earlier stipulated that she should have property of her own, to which he renounces all his rights. As, since she acquires the eiruv food for herself by virtue of the courtyard that she owns in that alleyway, she likewise acquires it for others.
MISHNA: The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced, with which she has bound her soul, shall stand against her” (Numbers 30:10). How so? If a widow or divorced woman said: I am hereby a nazirite after thirty days, then even if she was married within thirty days, her new husband cannot nullify her vow.
שולחן ערוך, אבן העזר פ״ה:י״א - הטקסט מספריא
נָתַן לָהּ אֶחָד מַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלָהּ רְשׁוּת (בָּהּ), קָנָה הַבַּעַל, וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּף הַמַּתָּנָה שֶׁיִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת נְתוּנִים לָךְ עַל מְנָת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶם אוֹ עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשִׂי מַה שֶּׁתִּרְצִי בְּלֹא רְשׁוּת הַבַּעַל. הַגָּה: נָתַן לָהּ אָבִיהָ מַתָּנָה, וְהִתְנָה בְּאֶחָד מִדְּרָכִים אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ וְהִיא יוֹרְשָׁה אוֹתוֹ, נִתְבַּטְּלָה הַמַּתָּנָה וְזָכַה בָּהּ הַבַּעַל כְּבִשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג (תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סִימָן ק"נ):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שסו דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בתוכו נדרים פח, א · גיטין סד , ב · ב"מ יב, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הפקר והשגת גבול דיני הפקר והשגת גבול ט מאותו ספר שם מז, א · ב"מ יב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקכז דיני עירוב תבשילין יח מאותו ספר נדרים פח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקכז דיני עירוב תבשילין נדרים פח, ב
- לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ב גיטין סד, ב
- לקוטי שיחות כרך כו בא שיחה ב גיטין סד, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת מג מאותו ספר גיטין סד, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה גיטין סד, ב
- לקוטי שיחות כרך א ויצא שיחה א כתובות מז, א
- לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח כתובות מז, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג כתובות מז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ויצא, ב' כסלו, ה'תשי"ד כתובות מז, א
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשי"ט כתובות מז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה כתובות מז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב ב"מ יב, ריש ע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יז מאותו ספר ב"מ יב , סע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יח מאותו ספר ב"מ יב, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת מט מאותו ספר ב"מ יב , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס י מאותו ספר ב"מ דף יב , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הפקר והשגת גבול דיני הפקר והשגת גבול מאותו ספר ב"מ יב, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שאלה ושכירות וחסימה דיני שאלה ושכירות וחסימה כא מאותו ספר ב"מ יב , ב

