88
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. מדוע מובאת הדוגמא "צרם אוזן בכור"
אך יש להבין את משמעות הדוגמא שמביא רש"י מהענין של "צרם אוזן בכור...":
כיון שה"דבר שתעבתי לך" בעניננו, הוא התועבה של "כל מום לא יהיה בו", שאיננו אמור רק לגבי בכור, אלא לגבי כל "זבח שלמים" – מדוע מביא רש"י דוגמא דוקא מ"צרם אוזן בכור", ובמיוחד כאשר דוגמא זו איננה נפוצה9? – רש"י היה יכול לומר באופן כללי10: כגון מטיל מום בקדשים11.
שאלה זו אף קשה יותר: המקור לדברי רש"י הוא בספרי על פסוק זה10, אך שם מובאות שתי דעות: "רבי אליעזר אומר מנין לצורם אוזן של בכור ואכל ונהנה, שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תאכל כל תועבה, אחרים אומרים: בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר".
מסבירים המפרשים12, שלפי דעת "אחרים" אין המעשה של "צורם אוזן של בכור" נכלל באיסור "לא תאכל כל תועבה" – כיון שבכור בעל מום מותר באכילה ללא פדיון, ולפיכך אין הוא דבר מתועב. דוקא פסולי המוקדשים, הזקוקים לפדיון כדי להתיר את אכילתם, נחשבים ל"תועבה", ולפיכך הם אסורים באכילה.
ואין מובן: מדוע מביא רש"י את הדוגמא "צרם אוזן בכור", ועל ידי כך הוא מכריע – בפשוטו של מקרא13 – כדעת רבי אליעזר14, ואינו מציין את הדוגמא הכללית והפשוטה של "פסולי המוקדשים", או מדוע אינו מסתפק בדוגמא השניה בלבד – "בישל בשר בחלב"15?
הערות
- 9. ע"ד "דיבר הכתוב בהווה" (רש"י משפטים כב, ל. פרשתנו טו, יט. ובכ"מ).
- 10. ע"ד לשון הרמב"ם הל' פסולי המוקדשין פי"ח ה"ג־ה (וראה סהמ"צ שלו מל"ת קמ. חינוך מצוה תסט).
- 11. שמותרים במדינה (ע"י פדיון), כפרש"י לעיל (פרשתנו יב, טו).
- 12. ספרי דבי רב ותולדות אדם לספרי שם (ומתרצים עפ"ז שיטת הרמב"ם בהל' פסוה"מ שם. ע"ש). וראה תוד"ה ומי – בכורות (לד, סע"א ואילך). תוד"ה רבא – תמורה ד, סע"ב [אבל בתוד"ה כל (חולין קטו, א – נעתק ברא"ם כאן): דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי ואיל א"כ אינו דבר מתועב – דממ"ש "קדשים" (אף שמדבר בבכור) מוכח דס"ל דלאו דוקא בכור. ואכ"מ].
- 13. והרי חילוק זה (דבכור בע"מ אין צריך פדיון) הוא גם ע"פ פשש"מ (כפרש"י פרשתנו לקמן טו, כג).
- 14. וכן מכריע דצרם אוזן בכור אסור באכילה מה"ת, ולא רק מצד קנס דרבנן (ראה בכורות לד, סע"א ואילך ובתוד"ה ומי שם. תוד"ה רבא תמורה שם. וראה תוד"ה כל חולין שם. מפרשי רש"י כאן. ואכ"מ).
- 15. ולהעיר מכו"כ מהאופנים שהובאו בחולין שם (כמו: המבשל בשבת, כלאי זרעים ועוד), שלכאורה הטעמים שבגמ' שם שלא נאסרו מצד "לא תאכל כל תועבה" אינם מתאימים בלימוד ע"ד הפשט (וראה הנסמן בהערה 3); ואת"ל שע"ד הפשט יש בהם האיסור ד"לא תאכל – כל שתעבתי לך", הי' אפשר לרש"י להביא דוגמא יותר פשוטה. [ולפי המסקנא לקמן (סעיף ו־ז) יש לומר הטעם שרש"י לא הביא א' מהדוגמאות הנ"ל – כי מעדיף רש"י הדוגמא שבחז"ל, מכיון ש(גם) היא מתאימה בלימוד ע"ד הפשט].
רש"י על שמות כ״ב:ל׳ - הטקסט מספריא
ואנשי קדש תהיון לי. אִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים מִשִּׁקּוּצֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי וְאִם לָאו אֵינְכֶם שֶׁלִּי:
ובשר בשדה טרפה. אַף בַּבַּיִת כֵּן, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה – מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בְּהֵמוֹת לִטָּרֵף; וְכֵן כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ (דברים כ"ב), וְכֵן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה (שם כ"ג), הוּא הַדִּין לְמִקְרֵה יוֹם, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וּבְשַׂר דִּתְלִישׁ מִן חֵיוָא חַיָּא, בָּשָׂר שֶׁנִּתְלַשׁ עַ"יְ טְרֵפַת זְאֵב אוֹ אֲרִי מִן חַיָּה כְשֵׁרָה אוֹ מִבְּהֵמָה כְשֵׁרָה בְּחַיֶּיהָ:
לכלב תשלכון אתו. אַף הַגּוֹי כַּכֶּלֶב; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כֶּלֶב כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּ"לֹ בִּנְבֵלָה אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי (שם י"ד), קַ"וָ לִטְרֵפָה שֶׁמֻּתֶּרֶת בְּכָל הֲנָאוֹת. אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ לַכֶּלֶב? לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַכֶּלֶב נִכְבָּד מִמֶּנּוּ, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ (שמות י"א), אָמַר הַקָּבָּ"ה תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ (מכילתא):
ואנשי קדש תהיון לי AND YE SHALL BE MEN OF HOLINESS UNTO ME — If you will be holy and keep yourselves aloof from the loathsomeness of carrion and Trefa you are Mine, if not you are not Mine (cf. Mekhilta).
ובשר בשדה טרפה [NEITHER SHALL YE EAT] ANY FLESH THAT IS TORN IN THE FIELD – The same holds good in case the animal has been torn in the house, only that Scripture speaks of what usually happens mentioning the field because it is the place where it is usual for cattle to be torn. A similar instance is, (Deuteronomy 22:27) “for he found her in the field”, but the same law would apply if he found her elsewhere. Another example is, (Deuteronomy 23:11) “Any man that is unclean by reason of uncleanliness that chanceth him by night”; the same law, however, applies to an uncleanliness that happens by day, but night is mentioned because Scripture speaks of what usually happens (Mekhilta). The Targum renders ובשר בשדה טרפה by ובשר תליש מן חיוא חיא “flesh that is torn off from a living animal”, i. e. flesh that has been torn off through a laceration caused by a wolf or a lion, from a living beast which is permitted to be eaten (e. g., a stag), or from cattle permitted to be eaten.
לכלב תשלכון אתו YE SHALL CAST IT TO THE DOGS — You may give it to a heathen as well as to the dog. Or, perhaps this is not so, but כלב is to be taken literally? Scripture, however, states with regard to carrion, (Deuteronomy 14:21) “Thou shalt give it to a stranger or sell it unto an alien”, from which it follows by a conclusion à fortiori that you may derive whatever benefit you like from the Trefa (and so you also may give it to heathen). But if this be so, what is the force of Scripture expressly saying “to the dog”? It is to teach you that the dog is to be given preference in this respect and Scripture tells you at the same time that God does not withhold the reward due to any of His creatures. The dog is entitled to reward because it is stated, (Exodus 11:7) “But against the children of Israel shall not a dog move its tongue”, and this happened. The Holy One, blessed be He, said: Give it the reward it deserves (Mekhilta).
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
כל קרבן שנאמר שהוא פסול בין שנפסל במחשבה בין במעשה בין שאירע בו דבר שפסלו כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ה בראשית שיחה א מאותו ספר תמורה ד, א
- לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א מאותו ספר תמורה ד, סע"ב
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט תמורה ד, סע"ב
- שו"ת יורה דעה סימן רצ תמורה דף ד
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל תמורה ד, סע"ב
- אגרות קודש כרך יא ג'תשכא חולין קטו, א
- לקוטי שיחות כרך ו משפטים שיחה ב מאותו ספר חולין קטו, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד מאותו ספר חולין קטו, ב
- לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח מאותו ספר חולין קטו, א
- תורת שמואל תרל"ח מקום שאמרו להאריך כו' ועפ"ז יובן חולין קטו, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' חולין קטו, ב