ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה ויצא שיחה ב

151

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מסביר זאת, יש לומר, שהדבר מובן ומוסבר בדבריו של רש"י עצמם בפשטות, עד כדי כך, שמלכתחילה אין זו שאלה שיש לתרצה.

ב. יציאה לקראת הבאים לארץ ישראל – אינה יציאה

ויש לומר, שההסבר לכך בפשטות הוא:

בתחילת הפרשה מסופר על יציאתו של יעקב מארץ ישראל לחוץ לארץ, ומובן מדוע מלאכי ארץ ישראל לא יכלו ללוותו בהמשך דרכו, כי מלאכי ארץ ישראל "אין יוצאים חוצה לארץ". לעומת זאת, בסוף הפרשה, כאשר מסופר, להיפך, על שובו של יעקב אל ארץ ישראל, יכלו מלאכי ארץ ישראל (ואולי – היו חייבים) לצאת לחוץ לארץ, כי המטרה היא "ללוותו לארץ"¹³. ובכל זאת, אין הדבר נכנס כלל להגדרה של יציאה לחוץ לארץ.

הענין יובן אף יותר, לפי ההסבר שמלאכי ארץ ישראל "אין יוצאים חוצה לארץ" משום שהדבר דומה להלכה¹⁴ לגבי האיסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ¹⁵ (והגדרותיה): הרמב"ם פוסק¹⁶, ש"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ". ולכאורה, אפשר לשאול: אנו מוצאים בגמרא¹⁷ "מעשה רב" שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לקראת אמו, כפי שמציין ה"מאירי"¹⁸ במפורש, ש"מותר לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לקראת אביו או לקראת אמו וכן לשאר מיני כבוד".

ויש לומר¹⁹, שההבדל הוא:

הערות

13. וע"ד מ"ש הגו"א שם "הדין נותן שיהיו לו שומרים מלאכי א"י" מכיון "שצורך א"י הוא".
14. ראה תוספתא ע"ז פ"ה, ב. ב"ב צא, א.
15. שהרי איסור היציאה מהארץ הוא לא רק לפי שמפקיע עצמו מן המצות (רשב"ם ב"ב שם ד"ה אין יוצאין) כ"א גם משום קדושת הארץ (ראה שו"ת מהרי"ט יו"ד ח"ב סכ"ח). וראה פרש"י לך יז, ח. וראה בהנ"ל – לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 229 הערה 25.
16. הל' מלכים פ"ה ה"ט.
17. קידושין לא, ב. וראה גם ירושלמי ברכות פ"ג ה"א. שביעית פ"ו ה"א. נזיר פ"ז ה"א*. חדא"ג מהרש"א קידושין שם ד"ה נתרצית. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך א"י ע' רכד. וש"נ.
18. קידושין שם.
19. כדי שלא לאפושי במחלוקת אשר הרמב"ם לא ס"ל כהמאירי, אף שלדעת השאילתות (שאילתא קג) אף לשאר מצות מותר – ראה תוס' ע"ז יג, א; בכורות כט, א ד"ה היכי אזיל.
. אבל בחי' מהרי"ט קידושין שם, וכן בפירוש הר"ש סיריליאו בירושלמי ברכות ושביעית שם (ועד"ז בפי' שדה יהושע ברכות שם. שירי קרבן לירושלמי נזיר שם. וראה גם פי' מבעל ספר חרדים לירושלמי ברכות שם) השאלה הי' כיון דכהן הי' מספקא לו אי כבוד או"א דחי איסור דטומאה לכהן. וכן מפורש באשכול (ח"ב הלכות טומאת כהנים סוסנ"ב): ובירושלמי שאל לר' יוחנן מהו לצאת לח"ל לטמא בארץ העמים כו' פי' שהתיר לו טומאה דרבנן לכבוד אמו. וראה גם טוב ירושלים והערות רפפורט לירושלמי ברכות שם (נדפסו בירושלמי הוצאת רא"ם וצילום ממנה). וראה בפי' שדה יהושע בפי' דברי הבבלי. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.