152

היציאה מארץ ישראל כדי ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם היא אמנם יציאה מן הארץ, אך זוהי יציאה מותרת.

ואילו היציאה לקראת אביו או לקראת אמו למען כבוד אביו ואמו, כדי ללוותם בבואם לארץ ישראל, אינה נחשבת כלל ליציאה מן הארץ.

ההסבר לכך הוא פשוט: ביציאה למטרות שצויינו להיתר, הרי מטרת היציאה היא לבצע מצוות ופעולות בחוץ לארץ, ובדרך כלל אין מראש הגבלה של תקופה מסויימת²⁰, ואילו היציאה לחוץ לארץ "לקראת אביו ואמו" הבאים לארץ ישראל, אינה לשם חוץ לארץ, אלא למען ובקשר לארץ ישראל, עליה לארץ ישראל, ולכן אין זו מלכתחילה יציאה, כדלעיל.

וכך בעניננו: כיון שמטרתם של מלאכי ארץ ישראל ביציאתם מארץ ישראל היתה "ללוותו לארץ", אין הדבר נחשב מלכתחילה ליציאה מהארץ לחוץ לארץ, ואין לחפש סיבה להיתר היציאה.

ג. קדושת הארץ בתקופת האבות – למעלה אך לא למטה

לכאורה, אפשר לשאול על כך:

כבר הוסבר במקום אחר²¹ בהרחבה, שלפי שיטת רש"י, הרי בתקופת האבות לא חל בכלל איסור יציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ²², ולכן אין אנו מוצאים שהאבות נזהרו בכך, כי לדעת רש"י עדיין לא היתה אז ארץ ישראל נבדלת בקדושתה משאר ארצות²³, ולדעת רש"י אף לא היה אז ייחוד בבעלות על הארץ,

והסברו של רש"י²⁴ על הוראת הקדוש־ברוך־הוא ליצחק "אל תרד מצרימה", שזאת משום ש"אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"²⁵ – אינו מפני ההבדל בקדושה בחפצא של הארץ, אלא משום²⁶ שאברהם גרם לכך שבארץ ישראל הקדוש־ברוך־הוא הוא "אלקי השמים ואלקי הארץ" – "שהרגלתיו בפי הבריות"²⁷, ואילו בחוץ לארץ היה