153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אז הקדוש־ברוך־הוא רק "אלקי השמים", ולא היתה ההכרה בו שהוא "אלקי הארץ", כפי שכבר הוסבר במקום אחר בהרחבה28.
לפי זה יש להבין, מדוע לגבי המלאכים כבר היתה ארץ ישראל נבדלת באופן, שאין יוצאים חוצה לארץ, שהרי ההסבר שצויין לעיל לגבי יצחק אינו מתאים, לכאורה, לגבי המלאכים.
ויש לומר, שההסבר לכך בפשטות הוא: בענין שבתקופת האבות עדיין לא היתה לארץ ישראל קדושה מיוחדת, ולדעת רש"י, כדלעיל, בעלות מיוחדת, הכוונה היא – שגוף הארץ עדיין לא התקדש אז, עדיין לא נקבעה הקדושה ב"חפצא" של הארץ29, ולכן לא חל איסור היציאה לחוץ לארץ על האבות בהיותם בארץ ישראל למטה.
אך במהותה היתה ארץ ישראל תמיד "נחלת ה' מיוחדת לשמו"30, ארץ אשר "חפצי הבורא היו בה שהרי סולם (דחלום יעקב) שראשו מגיע השמימה היה קבוע בה"31, ובדיוק כשם ש"בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה"32, שזה היה תמיד, כך גם לגבי ארץ ישראל כולה, אלא שלפני כן לא היה זה בגלוי ובקביעות בארץ ישראל למטה.
לפי זה מובן, שלמרות שאצל האבות למטה עדיין לא חל איסור היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ, בכל זאת היה הדבר קיים אצל המלאכים, כי אצל המלאכים למעלה יש תמיד הבדל בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, כדלעיל33.
ד. התכלית – הפיכת חוץ לארץ לארץ ישראל
ההסבר בפנימיות הענינים לכך ש"מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ", הוא:
הענין של "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"34 רומז לגלות של עם ישראל, כנאמר במדרש35 בפסוקים שבתחילת פרשתנו "פתר קריין בגלות" (=משמעות הפסוקים הוא ענין הגלות), וכפי שמבוארים במדרש בפירוט כל הפסוקים בתחילת הפרשה, וכן במקום אחר
הערות
- 28. לקו"ש שם ע' 172. ע"ש.
- 29. כמבואר בלקו"ש שם ע' 219 ואילך – בארוכה.
- 30. לשון הרמב"ן בפי' עה"ת אחרי יח, כה.
- 31. יראים השלם סי' תיג.
- 32. פרש"י פרשתנו כח, יט ד"ה וזה שער השמים.
- 33. וי"ל כן גם בנוגע ליצחק שכיון שהי' עולה (ונתעלה כליל) להוי' (למעלה) – אין חו"ל (למעלה ובדרך ממילא – למטה) ראוי' לו.
- 34. פרשתנו כח, יו"ד.
- 35. ב"ר פס"ח, יג (ובב"ר עם פי' יפ"ת השלם – יט). וראה גם זהר פרשתנו קמט, ב.
הטקסט של רש"י על בראשית כח יט אינו זמין בספריא.
בראשית רבה ס״ח:י״ג - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָה בַּגָּלוּת, (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. (בראשית כח, י): וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה א, יב): אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, (ישעיה ה, ח): עַד אֶפֶס מָקוֹם. (בראשית כח, יא): וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה וגו'. (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. (בראשית כח, יא): וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, (ירמיה יג, יח): כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם. (בראשית כח, יא): וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, (ירמיה ג, כה): נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ. (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, הוּא סֶמֶל הוּא סֻלָּם, אוֹתוֹי דְּדֵין הוּא אוֹתוֹי דְּדֵין. (בראשית כח, יב): מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ג, א): אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא. (בראשית כח, יב): וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ג, א): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת. (בראשית כח, יב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (בראשית כח, יב): עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, מַעֲלִים בּוֹ וּמוֹרִידִים בּוֹ, אָפְזִים בּוֹ, קָפְזִים בּוֹ, שׂוֹנְטִים בּוֹ. (דניאל ג, יח): יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, אָמַר לָהֶם לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה דָּנִיֵּאל. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁעָלָה וְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נא, מד): וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו. שֶׁהָיָה לוֹ תַּנִּין אֶחָד לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְהָיָה בּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶׁהָיוּ מַשְּׁלִיכִין לְפָנָיו, אָמַר לוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, כַּמָּה כֹּחוֹ גָּדוֹל שֶׁבּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁמַּשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל, תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ. נָתַן רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה, נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו וְנִקְבוּ מַסְמְרִים אֶת בְּנֵי מֵעָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.