ב
ב וכל מלמד תינוקות מותר לו ליטול שכרנד אע"פ שאסור ללמד תורה בשכרנה שנאמרנו ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימורנז לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטליםנח ובעד זה מותר ליטול שכרנט.
ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד הרי זה מותר ליטול שכר גם מהגדולים שאינם צריכים שימור לפי שאינו אלא שכר בטילהס הניכרסא ומוכחסב מפני שביטל ממלאכתו ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתוסג ואם לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהםסד אפילו אינו בעל מלאכה ואומנות כלל לפי שאלו לא למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזהסה:
הערות
- נד. נדרים ל[ז] , א כרב (שמתיר מטעם שימור דוקא בתינוקות, וכדלקמן קו"א ס"ק ג במוסגר). רמב"ם פ"א ה"ז (בתורה שבכתב, כרבי יוחנן שם משום פיסוק טעמים). סמ"ק סי' קו (כרב, מטעם שימור). טור (ב' הטעמים) ושו"ע סי' רמו ס"ה (כרמב"ם). לבוש שם (כטור). וראה לקמן פ"ג קו"א (ד"ה אלא, שלמ"ד פיסוק טעמים דאורייתא אסור בשכר). פ"ד הט"ו-טז (אם יש בזה איסור משום משתמש בכתר תורה). קובץ דברי תורה ה ע' ו. משא מאיר ע' קיד.
- נה. נדרים שם. בכורות כט, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. לבוש שם. וראה לקמן פ"ג בקו"א (ד"ה אלא דליש מפרשים, משום דחייב ללמדם מן התורה בחינם). לקמן חו"מ הל' עדות ס"ח (שכ"ה בכל המצות). לעיל הל' שחיטה סי' א קו"א סק"ז.
- נו. דברים ד, יד. גמרא שם (אף בטורח רב).
- נז. נדרים שם כרב. סמ"ק שם. טור ולבוש שם (שהביאו גם טעם זה).
- נח. רש"י שם ד"ה רב אמר. וראה גם לקמן קו"א ס"ק ג (במוסגר).
- נט. ראה לקמן חו"מ הל' מציאה ופיקדון קו"א סק"ב בחצע"ג (דהוי שומר שכר).
- ס. ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג. ר"ן נדרים שם ד"ה ולענין הלכה.
- סא. רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ג ה"ה (לענין דיין). טור ושו"ע חו"מ סי' ט ס"ה.
- סב. כתובות קה, א (לענין דיין). תוס' בכורות כט, א ד"ה מה (אף לענין לימוד תורה). רא"ש שם פ"ד סי' ה. טור ושו"ע סי' רמו ס"ה. וראה לעיל הל' שחיטה שם.
- סג. מעובדא דקרנא ורב הונא בכתובות שם (ראה תוס' כתובות שם ד"ה גוזרי, ובכורות שם).
- סד. תוס' בכורות שם. רא"ש פ"ד דבכורות שם. טור ושו"ע שם.
- סה. לבוש שם.
רש"י על דברים ד׳:י״ד - הטקסט מספריא
ואתי צוה ה' ללמד אתכם. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה:
ואתי צוה, ה' ללמד אתכם AND THE LORD COMMANDED ME TO TEACH YOU, the Oral Law.
תלמוד ירושלמי נדרים ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְלֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא. וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָיב בִּמְזוֹנוֹתָן. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין טְמֵיאָה וּבֵין טְהוֹרָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זָן אֶת הַטְּמֵיאָה וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ מַה בֵּין טְמֵיאָה לַטְּהוֹרָה. אָמַר לָהֶן שֶׁהַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ וְהטְּמֵיאָה נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ אַף הטְּמֵיאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.
הלכה: וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ כול׳. הַמְתַקֵּן פֵּירוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ טוֹבַת הֲנָיַית מַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁל מִי. רִבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר. שֶׁלַּמְּתַקֵּן. רִבִּי זְעִירָא אָמַר שֶׁלַּבַּעַל הַפֵּירוֹת. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הִפְרִישׁ קָרְבַּן נָזִיר וְקָרְבַּן מְצוֹרָע שֶׁל חֲבֵירוֹ הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה (תְרוּמָה). מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְתוֹרֵם תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵירוֹ לְדַעְתּוֹ. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ טוֹבַת הֲנָיָיה בָהֶן.
כְּתִיב רְאֵה לִימַּדְתִּי אֶתְכֶם חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִים. מָה אֲנִי בְחִינָּם אַף אַתֶּם בְּחִינָּם. יָכוֹל מִקְרָא וְתַרְגּוּם כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אַתֶּם מְלַמְּדִים בְּחִנָּם. וְאֵי אַתֶּם מְלַמְּדִין בְּחִנָּם מִקְרָא וְתַרְגּוּם. וְכֵן חָמֵיי מַתְנִיָיתָא נָסְבִין אַגְרִיהוֹן. אָמַר רִבּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעַאל. שְׂכָר בְּטֵילָן הֵן נוֹטְלִין.
אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִדִּבְרֵיהֶן זָן אֶת עֲבָדָיו וְאֵינוֹ זָן אֶת עַבְדּוֹ. הֲווֹן בָּעֶיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. הַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ. וְזוֹ הוֹאִיל וְגוֹפָהּ וְנַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם זָן אֶת עַבְדּוֹ. מָאן דָּמַר. שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וזוֹ הוֹאִיל וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם וְאֵינוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים זָן אֶת עַבְדּוֹ. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. זָן אֶת עַבְדּוֹ.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ג:ה׳ - הטקסט מספריא
כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים והוא שלא יהיה שכר הניכר אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר.
שולחן ערוך, חושן משפט ט׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן, כָּל דִּינָיו שֶׁדָּן, בְּטֵלִים, אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָטַל בָּהֶם שָׂכָר. וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ, מֻתָּר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר לַכֹּל שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה יְדוּעָה לַעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן, אוֹמֵר לְבַעֲלֵי הַדִּין: תְּנוּ לִי שְׂכַר פְּעֻלָּה שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁאֶתְבַּטֵּל מִמֶּנָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה; אֲבָל אִם אֵינוֹ נִכָּר, כְּגוֹן (שֶׁאֵין לוֹ מְלָאכָה יְדוּעָה אֶלָּא) שֶׁאוֹמֵר: שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לִי שָׂכָר בִּקְנִיַּת סְחוֹרָה וְסַרְסָרוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה מְבַקֵּשׁ שָׂכָר, אָסוּר. ע"ל סִימָן ל"ד סָעִיף י"ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.

