87

הערות

1. 10. ראה פרשת דרכים דרך מצרים דרוש ה. תולדות אדם ומלבי"ם לספרי כאן. צפע"נ שם.
2. 11. קדושין יז, א. ספרי פרשתנו טו, יד.
3. 12. ואף שהיא מחלוקת התנאים (קדושין וספרי שם. וראה צפע"נ שם, דמשמע שדעתו שדרשה זו בספרי היא למ"ד שיש הענקה מכספים), הרי נתנו להם כלים דלכו"ע אינם בכלל ברכה*. ועוד, הרי מרא דשמעתא דממעטים כספים הוא ר"ש, ו"סתם ספרי ר"ש" (סנהדרין פו, א. וש"נ).
4. 13. בפרשת דרכים שם (הובא גם במלבי"ם), שהכספים כו' היו בתור תשלום על עבודתם, וההענקה היא ה"מקנה כבד מאד", ומביא ראי' ע"ז מ"מה שאמרו בספרי" (ונראה שכוונתו למכילתא) על הפסוק (בא יב, לח) "מקנה כבד מאד – כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אבל במכילתא שלפנינו, לכאורה יש לדייק להיפך, ממה שמסיים "עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב". וראה גם מדרש הגדול כאן: הענקתי לכם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אף אתה כו'. וראה גם בעה"ט כאן (טו, יד).
5. 14. שמות ג, כב. בא יא, ב. יב, לה. וראה צפע"נ דלעיל הערה 7.
6. 15. ראה פרש"י בשלח טו, כב. ובכ"מ.
7. 16. ואף שלכמה דעות (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הענקה ע' תרעה. וש"נ) כופין על הענקה, מ"מ צריך ביאור מדוע מתייחסת ההענקה להקב"ה. ועוד: בביזת הים לא היתה נתינה (מהמצרים), ולקיחת הביזה היתה לאחרי מיתת המצרים מן ההפקר (שפת הים). – ואולי י"ל שזהו בגדר דביזת מלחמה, ובל' הכתוב הוי' נלחם לכם.
8. 17. כמש"נ ויתן ה' את חן גו' לקיים הבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בא יא, ג ובפרש"י שם). וציווה להים שיפלוט המצרים על שפתו (פסחים קיח, ב. ערכין טו, א).
9. 18. כמובן מפשטות הכתובים שהי' באופן דונצלתם את מצרים (משא"כ הלוואה לזמן – ה"ז רק דדברים הנצרכים לאיזה ענין הנדרש באותו הזמן); וכמפורש ברשב"ם עה"ת (שמות ג, כב. בא יא, ב. יב, לו), ספר השרשים לר"י אבן ג'נאח (שרש שאל), בחיי בשם הר"ח, חזקוני וכלי יקר (שמות שם) – שהנתינה היתה במתנה. והטענה "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו" (סנהדרין צא, א) – ה"ז טענת המצרים, וגם מענות גביהא בן פסיסא היו שאפילו לפי שיטתם אדרבה חייבים הם לבנ"י. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 14 ואילך.
10. . אלא שבצפע"נ שם ס"ל דכלי כסף וכלי זהב בכלל כספים הם. ע"ש.
11. 15. ראה פרש"י בשלח טו, כב. ובכ"מ.