11
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. "ונתתי חן" – בנוסף לעצם ההבטחה "יצאו ברכוש גדול"
הדבר יובן בהקדם15:
הקדוש־ברוך־הוא צריך לקיים הבטחה זו מחמת ההבטחה עצמה16, משום שהוא הבטיח; שהרי "לא איש א־ל ויכזב .. ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה"17, "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה"18 – ולא רק כדי למנוע טענה של אברהם19.
אך מזה גופא בהכרח לומר, שגם מבלעדי "ונתתי את חן גו'" – היה הקדוש־ברוך־הוא יכול לקיים את ההבטחה שלו, שבני ישראל יקבלו רכוש גדול, ובכל זאת, יהיה אז מקום לטענה ופתחון פה של אברהם אבינו.
וזה שמחדש המדרש: דוקא על־ידי קיום ההבטחה באופן של "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים וגו'" מובטח "שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו". ובחידוש זה מוסיפה הגמרא עוד יותר: גם מימוש ההבטחה על־ידי "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים .. כדי שישאילום וילכו מלאים" עדיין אינו מספיק לגמרי; יש צורך באופן בו "דבר נא באזני העם וישאלו...", שבני ישראל יבקשו זאת אצל מצרים, ורק כך לא יהיה מקום כלל לטענת אברהם.
ה. "רכוש גדול" – עונש למצרים או שכר לישראל
הביאור בזה:
הגמרא מספרת במסכת סנהדרין20, כי בזמן אלכסנדרוס מוקדון באו אליו בני מצרים בטענה, אשר בני ישראל צריכים להחזיר להם את הכסף והזהב שלקחו מהם. ענה להם גביהא בן פסיסא "תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים...".
מסבירים המפרשים21, שהרכוש גדול אותו קיבלו בני ישראל מהמצרים הגיע להם כתשלום עבור עבודתם במצרים22.
אמנם, מכיון שהדבר שימש הן
הערות
- 15. ראה מפרש"י הע"י ברכות שם. פרשת דרכים שם. ובכ"מ.
- 16. וכמפורש במדרש לקח טוב בא שם: אמר הקב"ה כשם שנתקיים .. כך יתקיים כו'. וראה הלשון שם ג, כ.
- 17. בלק כג, יט.
- 18. תהילים פט, לה. וכדברי ה' לאברהם – ראה פרש"י וירא כב, יב (מב"ר פנ"ו, ח).
- 19. לכאורה י"ל, דבנוגע להבטחת הקב"ה מצ"ע, מכיוון שהיא (רק) לטובת ישראל הרי הם יכולים לוותר ולמחול ע"ז (ראה גם חדא"ג מהרש"א ברכות שם. גו"א לפרש"י בא שם. ועוד). ובפרט שלא רק שמוחלין על זה אלא שבמצב זה אינם מרגישים את הטובה שבזה ובמילא אינם רוצים זה, וכלשון הגמרא בסיום הענין (במשל) "אומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום", ולכן הוצרך לומר "שלא יאמר אותו צדיק", אבל אינו, כי אין זה לטובת ישראל עכשיו, פשיטא שגם אברהם אבינו יבקש "הוציאם היום", יוותר על הרכוש ולא יתבע קיום ההבטחה.
- 20. צא, א.
- 21. ראה בהנסמן בהערה 15. וראה פנים יפות פ' לך שם. פרשתנו עה"פ. ובכ"מ.
- 22. ולהעיר מספרי ופרש"י ראה טו, טו דביזת מצרים הוי גדר הענקה לעבד היוצא לחירות. ראה צפע"נ על התורה פרשתנו ג, כב. וארא ו, יג. ראה שם. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 87 ואילך. וש"נ. ואכ"מ.
בראשית רבה נ״ו:ח׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֹד יִצְחָק בְּנוֹ, אָמַר לוֹ אַבָּא בָּחוּר אֲנִי וְחוֹשֵׁשַׁנִי שֶׁמָּא יִזְדַּעֲזַע גּוּפִי מִפַּחֲדָהּ שֶׁל סַכִּין וַאֲצַעֲרֶךָ, וְשֶׁמָּא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא תַעֲלֶה לְךָ לְקָרְבָּן, אֶלָּא כָּפְתֵנִי יָפֶה יָפֶה, מִיָּד וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק, כְּלוּם יָכוֹל אָדָם לִכְפּוֹת בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע [נסח אחר: בן עשרים ושש שנה] אֶלָּא לְדַעְתּוֹ. מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מִתְקַבְּצִין כִּתּוֹת כִּתּוֹת מִלְּמַעְלָן, מָה הֲווֹן צָוְחִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים, אֵין רְצוֹנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו שֶׁל יִצְחָק. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ, לֹא עָמְדָה זְכוּת לְאַבְרָהָם לֵית לְכָל בְּרִיָה חֲשִׁיבוּת קֳדָמוֹי. אָמַר רַבִּי אַחָא הִתְחִיל אַבְרָהָם תָּמֵהַּ, אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי (בראשית כב, יב): אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם (תהלים פט, לה): לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ, אֲסִקְתֵּיהּ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי, וְעַתָּה אַחֲתִינֵיהּ.
[נסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו, אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך, העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב (ירמיה יט, ה): ולא עלתה על לבי, זה יצחק. ]
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.