12
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כעונש למצרים (כדלקמן) והן כתשלום שכר לבני ישראל, יתכנו בכך שני אופנים, דהיינו – איזה משני הפרטים האמורים הוא העיקר:
א) זה שהמצרים היו צריכים לתת לבני ישראל את רכושם – היה בעיקר בתור עונש למצרים23, וכך מתפרש הפסוק (שנאמר בברית בין הבתרים) – "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"24: ה"יצאו ברכוש גדול", מהוה חלק (והמשך) לנאמר אשר "את הגוי" "דן אנכי", כלומר, בעיקר יש בכך עונש של "ונצלתם את מצרים"25. ברם (– מדוע ניתן רכוש זה לבני ישראל דוקא): מכיון שבני ישראל עבדו אצל המצרים, התבצע איפוא העונש למצרים – בכך שבני ישראל יקבלו את רכושם, בתור שכר עבודה.
ב) ה"רכוש גדול" נקבע מלכתחילה כשכר עבור "ועבדום וענו אותם", וזה שהדבר נאמר בהמשך ל"דן אנכי", הוא משום שביחד עם שכר העבודה לבני ישראל היה בזה גם עונש למצרים – נלקח מהם רכוש גדול, עד אשר – "ונצלתם את מצרים".
ו. אברהם רוצה שיורגש ברכוש היותו שכר לישראל
החילוק בין שני האופנים הוא:
לפי האופן הראשון, אין כל נפקא־מינה באיזה אופן יגיע ה"רכוש גדול" לבני ישראל. העיקר הוא, שהרכוש גדול ילקח מהמצרים, ומה שמגיע לבני ישראל הוא רק ענין צדדי, אשר אין חשיבות באיזה אופן יתבצע.
ובמילא, אילו היו לוקחים בני ישראל את כל ה"רכוש גדול" מהמצרים בשעת מכת חושך26, לדוגמא, היה נפעל בזה המכוון של "יצאו ברכוש גדול".
אמנם, אם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" הינו (בעיקר) שכר עבודה על "ועבדום וענו אותם" – חייב הדבר להיות באופן של תשלום, שיהיה גלוי ונרגש כי המצרים נותנים זאת לבני
הערות
- 23. ראה פרשת דרכים שם, שמפרש דשכר העבודה והרכוש גדול הם ב' ענינים, ומה שאמר ה' לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הכל הוא גמול למצרים על מה שהרעו לנו.
- 24. דלכאורה הול"ל "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" בהמשך ל"ועבדום וענו ואותם", "להשלים ענין ישראל" ואח"כ "וגם את הגוי" – וראה אוה"ח לך שם "שלקח סדר העשוי כו' שבתחלה דן אותם ואח"כ השאילום רכוש גדול".
- 25. כסיום מאמר ה' למשה בפרשתנו (ג, כב), ופרש"י "כתרגומו ותרוקנון". ובברכות (שם, ע"ב) "מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר כמצולה שאין בה דגים".
- 26. ראה שמו"ר פי"ד, ג (תנחומא בא ג. פרש"י בא י, כב) – שזה היה אחד מהטעמים של מכת חושך "שחיפשו ישראל וראו את כליהם כו'". ולהעיר, החידוש הכי גדול שבמדרש לקח טוב (בא י, כג. יא, ב) שבשלשת ימי האפילה (לא רק חפשו וראו, אלא) לקחו בפעול את כל אשר להם. ע"ש!
שמות רבה י״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
חשֶׁךְ לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶן, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשֹּׂוֹא פָנִים וְהוּא חוֹקֵר לֵב וּבֹחֵן כְּלָיוֹת, לְפִי שֶׁהָיוּ פּוֹשְׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לָהֶן פַּטְרוֹנִין מִן הַמִּצְרִיִּים וְהָיָה לָהֶן שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אָבִיא עֲלֵיהֶן מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִיִּים כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶן, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִיִּים אֶת הַחשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָן שׂוֹנְאֵיהֶם וְיִהְיוּ מְשַׁבְּחִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ. מַהוּ חשֶׁךְ אֲפֵלָה, אָמַר רַבִּי אַבְדִּימֵי דְמִן חֵיפָה, אוֹתוֹ חשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל הָיָה, רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל חשֶׁךְ הָיוּ, כֵּיצַד שְׁלשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד עוֹמֵד, וְהָעוֹמֵד בִּקֵּשׁ לֵישֵׁב יוֹשֵׁב, וְעַל אֵלּוּ הַיָּמִים נֶאֱמַר (שמות י, כב): וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. שְׁלשָׁה יָמִים אֲחֵרִים מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד וְהָעוֹמֵד אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב, וּמִי שֶׁהָיָה רוֹבֵץ אֵינוֹ יָכוֹל לִזְקֹף, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (שמות י, כג): וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים. וּבִשְׁלשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וְהִשְׁאִילוּם, שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן שֶׁל מִצְרִים וְהָיוּ רוֹאִין בָּהֶן כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, אִם הָיוּ אוֹמְרִים אֵין לָנוּ לְהַשְׁאִיל לָכֶם הָיוּ יִשְרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶן הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמִּצְרִיִּים אוֹמְרִים אִם הָיוּ אֵלּוּ רוֹצִים לְשַׁקֵּר בָּנוּ הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִּימֵי הַחשֶׁךְ וְלֹא הָיִינוּ מַרְגִּישִׁין, שֶׁהֲרֵי רָאוּ אוֹתָן כְּבָר אַחַר שֶׁלֹא נָגְעוּ חוּץ מִדַּעְתֵּנוּ כְּמוֹ כֵן לֹא יַחֲזִיקוּ, וְהָיוּ מַשְׁאִילִין לָהֶן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יד): וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות י, כג): וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר וגו', בְּאֶרֶץ גּשֶׁן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּמוֹשְׁבֹתָם, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה יְהוּדִי נִכְנַס הָיָה אוֹר נִכְנַס וּמֵאִיר לוֹ מַה שֶּׁבַּחָבִיּוֹת וּבַתֵּבוֹת וּבַמַּטְמוֹנִיּוֹת. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים קיט, קה): נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וגו'. הֲרֵי שִׁשָּׁה יָמִים שֶׁל חשֶׁךְ שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁל חשֶׁךְ, זֶה יוֹם חשֶׁךְ שֶׁל יָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כ): וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ עָנָן וְחשֶׁךְ וּמַחְשִׁיךְ לְמִצְרַיִם וּמֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לָהֶם בְּמִצְרַיִם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים כז, א): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי וגו'. וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ב): כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וגו'.
מדרש תנחומא, בא ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שִׁבְעָה יָמִים שֶׁל חֹשֶׁךְ הָיוּ. כֵּיצַד? שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד, עוֹמֵד. וְהָעוֹמֵד שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב, יוֹשֵׁב. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָאַחֲרוֹנִים, כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד. וְהָעוֹמֵד אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב. וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ, לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כְּתִיב: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֲרֵי שִׁשָּׁה.
וְאֵי זֶה הוּא יוֹם הַשְּׁבִיעִי? וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וְגוֹ' וַיָּאֶר (שמות יד, כ). זֶה יוֹם שֶׁל יָם. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, הֶעָנָן מֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל וּמַחְשִׁיךְ לַמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא רָאוּ וְגוֹ' (שמות י, כב).
וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, וְהָיָה מֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל וּמַרְאֶה לָהֶן כָּל כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת וְכָל טוּב מִצְרַיִם, וּמַה שֶּׁבַּתֵּבוֹת וּבֶחָבִיּוֹת וּבַמַּטְמוֹנִיּוֹת הָיָה מַרְאֶה לָהֶן. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין וְנוֹתְנִין לָהֶן בְּעַל כָּרְחָן, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי לְךָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי כְּלִי כָּךְ וְכָךְ. הֱוֵי, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.