10

אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה: בבקשה ממך¹⁰, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק (פירוש רש"י: אברהם) ועבדום וענו אותם – קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קיים בהם".

כלומר, הגמרא מתייחסת בכך לשאלה: מדוע ציוה הקדוש־ברוך־הוא לבקש את בני ישראל – "דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה" – שישאלו הם כלי כסף וכלי זהב ממצרים, הגם שבמצבם אז הדבר כלל לא עלה על דעתם, ואדרבא – כהמשך דברי הגמרא "אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו". על כך עונה הגמרא, כי על אף שבני ישראל ביקשו לוותר על הרכוש גדול, אין הקדוש־ברוך־הוא יכול למלא את בקשתם, "שלא יאמר אותו צדיק...".

אמנם במדרש, לא מוזכר כלל אודות הציווי לבני ישראל לשאול ממצרים, אלא אודות פעולת הקב"ה כדי למלא את הבטחתו – "ונתתי את חן העם..." – ואם כן, מדוע זקוקים להגיע לביאור "בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם"¹¹?

ג. השינויים בין לשון המדרש והגמרא

ישנם גם כמה דיוקים במאמר רז"ל האמור, ומהם:

א) מהו טעם ההדגשה בלשון "(קיים) בהם .. (לא קיים) בהם"; לכאורה היה צריך להיות כתוב "ועבדום וענו אותם קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים"?

ב) מדוע מוצגת הטענה בדרישה ל"קיום" הנאמר "יצאו ברכוש גדול" – משום שהיה ה"קיום" של "ועבדום וענו אותם" – לכאורה הטענה היא ביחס לעצם ההבטחה "ואחרי יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דזהו עיקר התרעומת"¹².

ג) מהו הטעם לשינוי הלשונות בין המדרש והגמרא – במדרש נאמר (א) "שלא יהא פתחון פה (ב) לאברהם אבינו", ובגמרא (א) "שלא יאמר (ב) אותו צדיק"¹³ [ובפרט שהמדרש מזכיר לפני כן את השם אברהם: "מה שאמרתי לאברהם", ובמילא המילים "לאברהם אבינו" הינם יתור לשון לכאורה; מה שאין כן בגמרא אברהם כלל לא נזכר¹⁴, ובכל זאת נוקטת הגמרא בתואר "אותו צדיק", ולא "אברהם אבינו"]?