10

שיחה ב

א. "שלא יהא פתחון פה לאברהם"

על הפסוק¹ "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים..." – אותו אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה רבינו בעת שבישר לו על יציאת מצרים – נאמר במדרש²: "ונתתי את חן העם – מה שאמרתי לאברהם³ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים כדי שישאילום וילכו מלאים, בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו לומר: ועבדום וענו אותם⁴ – קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קיים בהם".

ההבהרה בתחילת דברי המדרש "מה שאמרתי לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" מובנת בפשטות⁵ – משום שבכך מתורצת שאלה המתעוררת בענין זה: מדוע בדיבור למשה אודות יציאת מצרים (עוד בטרם קיבל משה את השליחות בכלל, וכפשוט, עוד לפני יציאתו ממדין) אמר הקדוש־ברוך־הוא תיכף אשר "ונתתי את חן העם..."? מתרץ המדרש, שהכוונה כי בכך יקויים תנאי עיקרי המאפשר את היציאה – ה"ישלח אתכם"⁶ – שתיתכן רק אם יקדם לה "ונתתי... ושאלה אשה משכנתה", קיום הבטחת הקדוש־ברוך־הוא – שהתלוותה לבשורה בברית בין הבתרים אודות עצם (גלות ו)גאולת מצרים – "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

אמנם צריך להבין: מה כוונת המשך דברי המדרש "בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו..."? מה נוגע כאן פתחון הפה של אברהם – הלוא הקדוש־ברוך־הוא צריך לקיים את הבטחתו.

ב. בגמרא מובא הפירוש – כהסבר לציווי לבני־ ישראל

רעיון דומה, כי הצורך של בני ישראל לשאול ממצרים "כלי כסף..." הוא בכדי שלאברהם לא תהיה טענה "ועבדום .. קיים .. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים", מוצאים גם בגמרא במסכת ברכות⁷, ברם, מהניסוח שם מובן מהו הצורך למנוע את טענת אברהם:

הגמרא מתעכבת על הפסוק בפרשת בא⁸ "דבר נא באזני העם וישאלו...", העוסק בציווי ה' למשה שבני ישראל ישאלו ממצרים רכוש – ומסבירה⁹: "אמרי דבי [=נאמר בבית מדרשו של] ר' ינאי: אין "נא" אלא לשון בקשה.