87

שיחה ב

א. "על כן אנכי מצוך..."

על מצות הענקה לעבד עברי ולאמה עבריה בעת שחרורם מפורטת בתורה¹ הסיבה לכך: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום".

נאמר על כך ב"ספרי"²: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים³ – הענקתי לך ושניתי לך, אף אתה הענק לו ושנה לו⁴. מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תתן לו ברוחב יד. וכן הוא אומר⁵: אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף – זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ – זו ביזת הים, תורי⁶ זהב נעשה לך – זו ביזת הים, עם נקודות הכסף – זו ביזת מצרים"⁷.

כלומר⁸, כוונת הפסוק "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך" היא, שמשום שהקדוש־ברוך־הוא שחרר את בני ישראל ממצרים והעניק להם "הענקה" כפולה – "ביזת מצרים" ו"ביזת הים" – "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה" – מצות הענקה לעבד עברי ולאמה עבריה.

לפי זה קשה⁹: העיקר חסר מן הפסוק? – ההענקה בעת יציאת מצרים כלל אינה מוזכרת?

ב. ביזת מצרים וביזת הים

– הענקה?

כדי להבין זאת יש להבין תחילה את דברי הספרי שהוזכרו לעיל בפרטי ההלכה, וראשית, יש להקדים:

כיון שמאופן יציאת מצרים נלמד דין ההענקה לפרטיו – "אף אתה הענק לו ושנה לו וכו'" – הרי מובן, שביזת מצרים וביזת הים הן "כהענקה" ממש, ולא סתם נתינה לעבד ביציאתו מעבדות.