88

ממצרים, כך מסופר אודות יוסף, אשר היה עבד אצל פוטיפר, שבצאתו לחירות הוא קבל "הענקה", כפי שמבאר אבי מורי, ברשימותיו על מסכת קידושין (בסוגיא הדנה ב"הענקה"), ואלה דבריו¹⁹:

"יוסף שהיה מתחילה עבד עברי, כמו שנאמר²⁰: ושם אתנו נער עברי עבד, הנה כשיצא לחפשי ולחירות צריך לתת לו הענקה, וההענקה שניתן לו, מלבד זה מה שנתן לו פרעה הטבעת ורביד הזהב .. ובגדי שש²¹ .. הנה עיקר ההענקה הוא מה שנתן לו הקדוש־ברוך־הוא, והוא מה ששלח את גבריאל ולמדו ע' לשון²² .. ואל תקשי הרי הענקה צריך להיות מהאדון שהיה עבד לו .. יש לומר מפוטיפר היה גם כן הענקה, והוא מה שניתן²³ לו בתו אסנת"²⁴.

ולכאורה, תמוה:

א) אמנם, יוסף היה עבד עברי, אך אדונו היה נכרי, וכיצד ייתכן לומר ש"צריך לתת לו הענקה", כדלעיל?

ב) כיון ש"הענקה צריך להיות מהאדון שהיה עבד לו", לכן: (א) מדוע "עיקר ההענקה הוא מה שנתן לו הקדוש־ברוך־הוא"? (ב) כיצד ייתכן לומר שנתינת הטבעת ורביד הזהב וכו' על ידי פרעה היא ההענקה שקבל יוסף עבור עבודתו אצל פוטיפר?

ג) בכל הדברים הללו, אשר קבל יוסף – טבעת ורביד זהב וכו', ע' לשון, אסנת²⁵ – אי אפשר לקיים מצות הענקה, כדלעיל.

אמנם, הרשימה שהובאה לעיל, מדברי אבי מורי, היא בדרך הקבלה, בכל זאת ידועה ההשתדלות בענינים רבים להשוות בין הקבלה לבין הנגלה, ובמיוחד לפי הידוע²⁶ שהקבלה והנגלה שבתורה הן "תורה אחת", כגוף ונשמה זה לזה. הקבלה מגלה את העומק והסוד המוסתרים בתוך הנגלה שבתורה.

ויש לומר, שהחידוש ברשימה זו (שאצל יוסף היה הענקה), מבוסס על דברי הספרי שלעיל, שלפיהם נראה שקיימת הענקה גם במקרה כזה (א) של עבד עברי הנמכר לגוי, (ב) גם כאשר ההענקה היא בדברים "שאינם בכלל ברכה", (ג) אף כאשר ההענקה אינה ניתנת על ידי האדון –

ובדומה לכך לגבי יוסף ניתנה הענקה (א) למרות היותו עבד שנמכר לגוי, (ב) ההענקה כללה טבעת ורביד זהב וכו', ע' לשון, ואת אסנת, (ג) ההענקה לא ניתנה מאדונו, אלא בעיקר מפרעה ו"מה שנתן לו הקדוש־ברוך־