89

הוא" – ולמרות זאת זוהי "הענקה".

ד. הענקה – שלמות השחרור

ההסבר לכך הוא:

בהענקה יש שני חלקים: א) נתינת האדון, ב) קבלת העבד – מה שמתחדש בעבד באמצעותה.

חובת האדון לתת הענקה קשורה לעבדות שלפני כן: הנתינה היא הכרת טובה לעבד על עבודתו, עד שאף קיימת דעה שההענקה אינה רק כצדקה, אלא יש לה משמעות של שכר על עבודה²⁷.

לעומת זאת, ההנאה והתועלת שיש לעבד מן ההענקה, היא חלק משחרורו: השחרור מושלם כאשר אין הוא יוצא בידים ריקות, אלא הוא מקבל מתנה מיוחדת, שהיא מביאה אותו למצב של חירות, רוחב יד וכדומה – ההיפך מעבדות.

החלק השני של ההענקה – שלמות שחרורושלהעבד–מודגשבטעם"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך, על כן אנכי מצוך...",

משום שישראל היו עבדים ולאחר מכן "ויפדך ה' אלקיך" – לכן הם חייבים להביא לידי כך שפדייתו ושחרורו של עבד תהיה כראוי.

ה. יציאת מצרים – הענקה כלפי העבד

לפי זה מובנים דברי הספרי שביזת מצרים וביזת הים היו הענקה:

כיון שבפסוק אין מדובר על חובת הנתינה החלה על האדון, אלא על פדיית העבד, שתיעשה בשלמות, לכן: (א) אין חשיבות לפרט אצל מי היה העבד לפני כן. (ב) לא כל כך חשוב אם ההענקה ניתנת דוקא על ידי האדון, אלא חשובה עצם העובדה שהעבד לשעבר מקבל הענקה בהווה ולעתיד – מצב של חירות.

בכך מובן גם מדוע כללה ההענקה של יציאת מצרים גם דברים שאינם "בכלל ברכה":

התנאי שההענקה חייבת להינתן מדברים שהם "בכלל ברכה", הוא חלק מחובת ההענקה שחלה על האדון – שעליו לתת הענקה כזאת, שהכרת טובתו תהיה ניכרת אף לאחר תקופה ארוכה וכדומה.

אך לגבי משמעותה של ההענקה כלפי העבד, שזוהי שלמות שחרורו וחירותו – הרי זו נוצרת ברגע נתינת המתנה, עם היעשותו בן חורין, ואין הכרח שתימשך זמן רב.

ו. הענקה "ברוחב יד"

לפי זה יש לומר, שהחידוש בדין הנלמד בספרי – "הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו, מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה