130
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שלך", והמשמעות של "עזוב תעזוב עמו" היא, שאסור להזניח ולשבור את הגוף על ידי תעניות וסיגופים, אלא צריך לזככו ו"לבררו",
אפשר לומר, שלכן מביא רש"י דוקא שני מקרים אלו של "שאתה חודל" – (א) זקן ואינו לפי כבודו, (ב) בהמת נכרי ומשאו של ישראל – משום שהם רומזים לשני האופנים, כמובא בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן27, שבהם מותר בכל זאת לצום – (א) תעניות של תשובה, (ב) תעניות כדי למרק נפשו לה'.
ויש לומר, ששני אופנים אלו מקבילים לשני האופנים המפורטים באגרת התשובה: 1) בסוף פרק א', 2) בתחילת פרק שני.
תעניות של תשובה הן, כאשר מדובר אודות תשובה (או השלמתה של תשובה) על חטאים. לכך רומז רש"י בדוגמא של "בהמת נכרי ומשאו של ישראל": כאשר יהודי חוטא, ח"ו – הרי גופו ונפשו הבהמית מתנתקים מן הקדושה, ועוברים, זמנית, לרשות הקליפה – הטומאה – זוהי "בהמתו של נכרי" –
אך בכל זאת, אפילו פושעי28 ישראל מלאים מצוות29 כרמון – משא של ישראל. ובמיוחד כאשר נשמתו של היהודי "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"30, ונשארה לחלוטין ברשותו של היהודי.
לעומת זאת, התעניות "למרק נפשו לה'" הן לאחר־מכן, כשעשה תשובה שלימה, כנאמר באגרת התשובה בתחילת פרק ב', או שמלכתחילה לא חטא ולא פגם וכו' – אלא, ברצונו להגיע לידי "מירוק הנפש לה'"31 שהוא יהיה לרצון לפני ה' וכו', וזאת יתכן גם במצב הפוך: כאשר יהודי שקוע כל כך בענינים רוחניים, ומשום כך אינו מתעסק מספיק בעבודה של "בירור" וזיכוך הגוף, הרי גופו יכול להשאר במצב של חומריות וגסות מסויימת הגורמת לחוסר שלמות במירוק הנפש32 – ולכן יש צורך בתעניות המביאות לידי מירוק וזיכוך הגוף והנפש.
ולכך רומז רש"י בדוגמא של "זקן ואינו לפי כבודו": אלה הן התעניות של ה"זקן" – זה שקנה חכמה33 – ואצלו העיסוק בזיכוך גופו – "חמור" – הוא
הערות
- 27. חלק חו"מ הל' נזקי גוף ונפש סעיף ד.
- 28. עירובין יט, א. חגיגה בסופה.
- 29. ואף שהן אז בבחי' גלות בתוך הקליפות (תניא ספל"ט. וראה שם ספי"ז) ומוסיפין כח בהן כו' אין לו למנוע מלעסוק בהן (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סוס"ג). ופשיטא שבמצות שחייב בהן – החיוב בתקפו גם אז. ובברכת "אשר קדשנו במצותיו וציוונו כו'". והרי בודאי סופו לעשות תשובה ומוציא מהקליפות כל התומ"צ. עיי"ש. ולהעיר אשר המצות פועלות גם קודם שעשה תשובה (מדסתים בש"ס שם) שלא ישלוט בהם אור של גהינום והן "חומר" לגבי מזבח הזהב. – ולהעיר אשר שינוי החוזר לברייתו (כשיעשה תשובה) מלכתחילה אינו קונה (ראה סוכה ל. ב. ב"ק צו, ב).
- 30. תניא ספכ"ד.
- 31. אגה"ת רפ"ד.
- 32. ע"ד הפי' בגסה"ר – שהרוחניות היא בבחי' גסות ועביות (לקו"ת לר"ה סב, א).
- 33. קידושין לב, ב. תו"כ ורש"י קדושים יט, לב.
סוכה ל׳ ב - הטקסט מספריא
וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת. הִלְכָּךְ לִגְזְזוּהּ אִינְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלִיהְווֹ יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ דִּידְהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַיְיכוּ.
סוֹף סוֹף כִּי גָזְזוּ אֲוַונְכָּרֵי, לֶיהֱוֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַן! לָא צְרִיכָא, בְּהוֹשַׁעְנָא דַּאֲוַונְכָּרֵי גּוּפַיְיהוּ.
וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה! קָא סָבַר לוּלָב אֵין צָרִיךְ אֶגֶד.
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, שִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ הוּא, וְשִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ — לָא שְׁמֵיהּ שִׁינּוּי.
וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי הַשֵּׁם, דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה לֵיהּ אַסָּא וְהַשְׁתָּא
and land is not stolen. When one seizes land, the land remains the property of its original owner, even if that owner has despaired. In this case, there is concern that these myrtle branches were stolen from Jews. Therefore, let the gentiles cut the myrtle branches, so that the despair of the owners will be when the myrtle branches are still in the hands of the gentiles and the change of possession will be accomplished through their purchase and transfer into your hands. The combination of owner’s despair and change of possession will render the myrtle branches the property of the merchants, and it will not be a mitzva fulfilled by means of a transgression.
The Gemara asks: Ultimately, even when the merchants cut the myrtle branches, let it be a case of despair in their hands, and the change of possession is accomplished through the purchase and transfer of the myrtle branches into the hands of the buyers. Why did Rav Huna advise them to have the gentiles cut the myrtle branches? The same result is achieved through their sale. The Gemara answers: No, it is necessary for Rav Huna to advise the merchants to allow the gentiles to cut the myrtle branches only with regard to the myrtle branches of the merchants themselves, which will not undergo another change of possession. The only way to ensure that the merchants are fulfilling the mitzva with myrtle branches that belong to them is to have the gentiles cut them and have the change of possession accomplished through the purchase from the gentiles.
The Gemara asks: And let them acquire the myrtle branches with a physical change accomplished by the action of binding them with the lulav and the willow branch. Just as despair followed by a change in possession effects acquisition, despair followed by a physical change effects acquisition for the one who implements that change. In that case, too, the myrtle branches no longer belong to the original owner. The Gemara answers that Rav Huna holds: A lulav does not require binding. There is no mitzva to bind the four species together. One need only hold them unbound in his hand; therefore, the myrtle branches undergo no action that effects physical change.
And even if you want to say that a lulav requires binding, and therefore the myrtle branches undergo a physical change, it is a change after which the object reverts to its original state. Binding the species effects no change in the myrtle branches themselves. Once the binding is removed, the myrtle branches are restored to their original state. And the principle is: A change after which the object reverts to its original state is not considered a change. It is of no significance with regard to effecting acquisition.
The Gemara asks: And let the merchants acquire a myrtle branch with a change of name that it underwent, as initially it was called a myrtle branch, and now that it is designated for use in fulfilling the mitzva,
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ו בשלח שיחה א מאותו ספר ב"ק צו, ב · סוכה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך טז משפטים שיחה ג מאותו ספר ב"ק צו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל יז ב"ק צו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמה דיני לולב י ב"ק צו, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם טז ב"ק צו , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלה דין מי שלא בדק בליל י"ד ב"ק צו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל ב"ק צו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח בבא קמא צו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) הוספות ב"ק צו, ב
- דובר שלום העלים העליונים של הלולב שנחלקו ב"ק צו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ט ב"ק צו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמה דיני לולב ב"ק צו, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר סוכה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ב מאותו ספר סוכה ל, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח שיחה ד מאותו ספר סוכה ל, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה יא סוכה ל, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה כג סוכה ל, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן יא (ג) סוכה ל, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן יא (ד) סוכה ל, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' הפקר (א) סוכה ל, רע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנד באיזו מצה אינו יוצא ידי חובתו סוכה ל, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל סוכה, כי:
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג סוכה ל, ריש ע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית סוכה דף ל