ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה ד

122

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ד

א. בפסח דורות – "לחם עוני", בפסח מצרים – אפשרית גם מצה עשירה

בקשר לציווי¹ "ואכלו... בלילה הזה... ומצות...", המצווה את בני־ישראל לאכול מצה בליל ט"ו בניסן, בהיותם עדיין במצרים, מוצאים דבר פלא, לכאורה:

בציווי לדורות על אכילת מצה (בפרשת ראה²) אומרת התורה: "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", ומכך לומדים³, שהמצה צריכה להיות "לחם עוני" דוקא – לא מצה עשירה. וכיוון שבפסח מצרים, בפרשתנו, אין מוזכר "לחם עוני", נראה⁴, שבמצרים יכלו בני־ישראל לצאת ידי חובת אכילת מצה גם על־ידי אכילת מצה עשירה⁵. בא ד

לפי זה מובן, שלמרות שבפסח

דורות צריכה המצה להיות "לחם עוני"

דוקא, בכל זאת בגאולת מצרים עצמה

היה מקום גם למצה עשירה, אך זאת

לא בעת היציאה ממצרים ממש, שהרי

הערות

1. פרשתנו יב, ח. וראה שם, יח.
2. טז, ג.
3. פסחים לה, א. שם לו, א. רמב"ם הל' חו"מ פ"הה"כ.פ"וה"ה.טושו"עאו"חסתס"בס"א.שו"ע אדה"ז שם ס"א, ס"ו. סתנ"ד ס"ד.
4. כי אף את"ל שהציווי דלחם עוני נאמר בסיני (ראה חגיגה ו, ריש ע"ב (וש"נ). ועוד) – הרי מובן שציוויזה(וכלהציווים)דפ'ראהכו'לאנאמרולפני הדיבור – במצרים.
5. ולדעת המהר"ל (גבורות ה' פמ"ח) גם בפסח דורות – ב' הציווים ["בערב תאכלו מצות" ו"לחם עוני"] הם ב' מצות. ומי שיש לו רק מצה עשירה [שיש בה גם מים ויכולה לבא לידי חימוץ] יאכלנה בליל פסח לקיים עכ"פ מצות בערב תאכלו מצות, אף שלא יקיים מצות לחם עוני (וכ"כ בב"ח לטאו"ח סתע"א. וראה אלי' רבה שם סק"ח. פמ"ג שם א"א סק"ה). אבל במג"א (שם סק"ה. וכ"ה בח"י שם סק"ה. סתס"בסק"ב)לאס"לכן.וכ"הלהלכהבשו"עאדה"ז סתנ"ה סל"ג. סתע"א ס"ד־ה*.
. לכאורה הי' אפשר לדחוק, שכוונתו במש"ש (סעיף ד') "מצה עשירה דהיינו שעירב בה מי פירות" היא לעיסה שנילושה רק במי פירות (בלי מים), שאז גם להמהר"ל מותר לאכלה בערב פסח מפני שאינה יכולה לבוא לידי חימוץ. אבל אינו. כי (נוסף לזה שא"כ: (א) הול"ל "היינו שנילושה במי פירות" ולא "שעירב בה מי פירות" (שמשמע שיש בה גם מים), ובפרט שמשנה מלשון הטור (וכדיוק הב"ח) שם "שנילושה כו'" (אבל ראה לשון אדה"ז בסי' תמד ס"ב: שנילושה כו' – ואולי לא רצה לשנות שם מלשון הטור, וסמיך על מה שיפרש במקומו בסי' תעא (שמציין שם) "דהיינו שעירב כו'"). (ב) ועיקר: לא הו"ל להזכיר כלל התיבות "מצה עשירה" [שהרי הטעם שמותר לאכלה הוא (לא מפני שהיא "מצה עשירה", כ"א) מפני שאינה יכולה לבוא לידי חמוץ]. אלא שבזה י"ל דקאי על ריש סימנא, שהוא לשון הרא"ש, טור וכו' (ובלאה"כצ"לכן–לתרץכפל הלשון:עשירה, דהיינו כו')] ממ"ש בסעיף ה' "ואסור לאכלה בערב פסח" מוכח שקאי במצה שיש בה גם מים, ומסעיף זה נלמד על הקודמו (אף שבדוחק י"ל – דלצדדין קתני). ובכל אופן – הרי מפורש בסימן תנה סל"ג: קמח ומים (עיי"ש).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.