ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב

178

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

זה לאדונו¹⁴, הוא חייב לעבוד עבורו, וכיון שאצל רבו השבת הוא יום רגיל ככל הימים האחרים¹⁵, אפשר להסיק בטעות, שחובתו לעבוד חלה גם בשבת. ויותר מכך: כיון שלפי טעות זו, מותר לו והוא חייב לעבוד בשבת בשביל רבו, בטלה אצלו לגמרי¹⁶ חובת שמירת השבת^* – "אף אני כמותו" – ומותר לו לחלל שבת גם ללא קשר לעבודת רבו.

גם לגבי גילוי עריות ייתכן הסבר דומה: כיון ש"להוליד וולדות" הוא חלק מעבודת העבד לרבו – אשר משום כך נאמר לגבי עבד עברי הנמכר לישראל, ש"רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים"¹⁷ – לכן, כיון שישראל הנמכר לעכו"ם מותר וצריך¹⁸ לקחת שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים¹⁹, אפשר לחשוב, שמתבטל לגביו איסור גילוי עריות (בעריות שבהן שונים ישראל מבני נח²⁰), וכרבו – "אף אני כמותו" – אין הוא מוזהר על העריות המותרות לבני נח²¹.

הערות

14. כדמוכח ממה שהכתוב הוצרך ליתן טעם על "ויצא בשנת היובל" "כי לי בנ"י עבדים – שטרי קודם", היינו שגם העכו"ם יש לו שטר (ושעבוד) עליו (ועד שלחד מ"ד (ב"ק קיג, ב) גם גופו קנוי), אלא דמכיון ש"שטרי קודם" – לא חל שעבודו של העכו"ם (מלכתחלה) כ"א עד היובל (ראה פרש"י כה, מח). ומה שגם בנוגע לגאולתו – גם לפני היובל, "לא תבא עליו בעקיפין (רק) מפני חילול השם" (פרש"י שם. ב"ק קיג, סע"א) – הוא לפי שגזילת עכו"ם או הפקעת הלואתו מותר (ראה ב"ק שם). אבל בכ"ז ה"ה קנוי לרבו. ורק שמותר לגזול או להפקיע ממנו.
15. ואדרבה: עכו"ם ששבת חייב מיתה (סנה' נח, סע"ב. רמב"ם פ"י מהל' מלכים ה"ט).
16. כי – נוסף לזה שאיסור שהותר מכללו קליש (ראה כתובות לב, א) – מכיון שההיתר (לפי הס"ד) – לעבוד לרבו בשבת הוא מצד שעבודו אליו, שהגדר דשעבוד עבד הוא שאין לו מציאות לעצמו (ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 235 ואילך), לכן י"ל (לפי ס"ד זו) שבענינים הנוגעים לעבודת רבו "אף אני כמותו" – גם כשבפועל אי"ז נוגע לרבו. ו (משא"כ באיסורים שאינם נוגעים לרבו כלל, לא ישנה ס"ד "אף אני כמותו", וכנ"ל הערה 13).
*. נוסף על הנ"ל (בהערה הקודמת) בנוגע לכל האיסורין – הרי סברא נוספת לביטול האיסור בנוגע לשבת ע"פ הקס"ד במכילתא (לתשא לא, פ יד) "הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כולה" – שהרי כבר מחולל ועומד וראה רש"י מנחות (עב, רע"ב). הדעות בחולה שיש בו סכנה האם לכל צרכיו מחללין (הובאו בב"י או"ח רסשכ"ח ד"ה ומ"ש רבנו וכן מכה). ואכ"מ.
17. קידושין יד, ב ואילך. מכילתא ורש"י משפטים כא, ד. ספרי ורש"י ראה טו, יח. ובפרט את"ל שגם בשפחה דאינה דאדונו הדין כן. – ראה הערות דלקמן.
18. באם יש לרבו שפחה כנענית (שקו"ט בזה מנ"ח סוף מצוה מב) וכופהו להוליד ממנה עבדים.
19. ראה המקנה קידושין טז, ב תוד"ה אמר רבא. [ומה שהקשה שם מהא שכתב המהרש"א (גיטין מא, ב) שגם ע"ע מותר בשפחת רבו דוקא "גבי נכרי לא שייך שפחה שלו" – (א) ראה נו"ב (נעתק בהערה 21) שכוונת המהרש"א הוא לענין אחר (ב) ראה מנ"ח שם שגם נכרי אפשר שיהי' לו שפחה. ואכמ"ל בזה].
20. ראה סנה' נז, ב ואילך. רמב"ם הל' מלכים "ט ה"ה.
21. ראה לעיל הערה 16. – ובדוגמת מה שע"ע (הנמכר לישראל) מותר גם בשפחה שאינה של רבו (אף שהולדות אינם לרבו), כדמוכח בתמורה ל, א. במהרש"א גיטין שם: "אבל בשפחה כנענית שאינה לרבו של ע"ע אסור בה" (ובקרני ראם שם הקשה עליו ממס' תמורה שם). אבל ראה נו"ב מהדו"ת אה"ע סל"א, שכוונת המהרש"א היא שאסור בלי רשות רבו. ע"ש.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך לב ‹ בהר ‹ שיחה ב ‹ 166 לקו"ש ח"ז ע' 178

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 62 עמודים.