ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה ב

166

שכיר יהי' עמו", אלא שהכתוב מדגיש כאן ש"לא ירדנו בפרך לעיניך" הוא לא דין נוסף והגבלה באופן ההנהגה עם העבד "לעיניך", אלא שמכיון שהוא "כשכיר שנה" לכן "לא ירדנו בפרך לעיניך"].

ולכן מפרש רש"י שההוספה "כי לי בני ישראל עבדים" כאן פירושה "שטרי קודם" ואינו סומך על פירושו שלפנ"ז "שטרי קודם", להורות דכאן פי' "שטרי קודם" אינו כפירושו שלפנ"ז: פי' "שטרי קודם" במוכר עצמו לישראל הוא הגבלה באופן הנהגת האדון עם העבד, וכנ"ל, משא"כ במוכר עצמו לנכרי "שטרי קודם" הוא בעצם המכירה³⁷ שלא חלה עליו מכירה אחרת (שיהא נחשב לעבדו של העכו"ם) מאחר ד"שטרי קודם"³⁸.

ו. הטעם לחלק בפירוש "שטרי קודם" בין נמכר לישראל ונמכר לעכו"ם — מרמז רש"י בזה שפירושו "שטרי קודם" בנמכר לעכו"ם כותב על התיבות "כי לי בני ישראל עבדים", ולא על התיבות "עבדי הם" כמו במוכר עצמו לישראל:

"כל הארץ של הקב"ה היא (כי) הוא בראה"³⁹, וכן כל הנבראים שבעולם הם "של הקב"ה". אמנם באופן ה"בעלות" והממשלה ישנם כמה חילוקים ודרגות כביכול. וכמו במלך בשר ודם, שאף שמושל ומולך על כל מדינתו מ"מ ישנם חילוקים בין נכסיו ממש (ובזה גופא — אינו דומה נכסים של דומם לנכסים של צומח או חי) ודאנשי מדינתו השייכים לו. ובאנשי מדינתו גופא יש כמה סוגים⁴⁰: אנשי המדינה, משרתיו, עבדיו כו' עד לעבדים שהם בדרגת "עבד מלך מלך" (בלשון רש"י⁴¹).

ועד"ז ויתירה מזה הוא בבעלותו של הקב"ה בעולמו, שנוסף לחילוקי הדרגות דדומם צומח חי ומדבר, הנה גם במין המדבר עצמו, אף שהכל הוא ברשותו ובבעלותו של הקב"ה, נשתנו בני ישראל, שהקב"ה הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים ונעשו עבדי ה'.

וי"ל שמזה ההפרש בין המוכר עצמו לישראל למוכר עצמו לנכרי:

כשמוכר עצמו לישראל, חלה המכירה להיות קרוי עבד, מכיון שגם (הישראל) אדונו הוא עבדו של הקב"ה באותו גדר עצמו ועבד מלך מלך, ואין בזה גריעותא (כ"כ) להיות נעשה עבדו של עבד (שהוא) מלך⁴².

הערות

37. וענין זה מודגש בכמה לשונות בפירוש רש"י כאן עה"פ (כה, מח) "אחרי נמכר גאולה תהי' לו": א) רש"י ממשיך "שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעובדו עד היובל", שמשמעו שמלכתחילה לא נמכר כעבד עולם. ואף שבכתוב מפורש (כהמשך לשון רש"י) "ויצא בשנת היובל", שמשמעו לכאורה, שמכירתו היא כעבד עולם אלא שהיובל מוציאו. וראה לעיל בפנים. ב) ממשיך "ואעפ"כ לא תבוא עליו בעקיפין מפני חילול השם", והיינו שלולי חילול השם היו יכולים לבוא עליו בעקיפין, כי אינו קנוי לרבו בקנין גמור. וראה לקו"ש ח"ז ע' 178 (בהערה) ע"ד ההלכה שבפרש"י.
38. ע"ד ההלכה — ראה ב"ק קיג, ב. המקנה לקידושין שם. מנ"ח מצוה מ"ב קרוב לסופה. לקו"ש ח"ז שם. ואכ"מ.
39. פרש"י ר"פ בראשית.
40. להעיר מדיני מלך שבשמואל א ח, יא ואילך (רמב"ם הל' מלכים פ"ד).
41. לך טו, יח. בהעלותך יב, ח. ועוד.
42. וי"ל דזהו גם מה שרש"י לא הביא (כה, נה) הדרשה "ולא עבדים לעבדים" [שבב"מ י, א (וראה ירושלמי ב"מ שם) — ראה תוס' שם. והובא להלכה ברמב"ם (הל' שכירות פ"ט ה"ד), שו"ע חו"מ (סשל"ג ס"ג) ודאדה"ז שם (הל' שאלה ושכירות וחסימה סכ"א). וראה לקו"ש חכ"ה ע' 145 בשוה"ג להערה 44], כי לרש"י אין מקום לדרשה זו בפשש"מ כאן (אף שמביא בפ' משפטים (כא, ו) הדרשה דקידושין כב, ב) כיון דעבדו של ישראל אי"ז ענין עבד לעבדים כיון דישראל הוי גדר "עבד מלך מלך" (ולאידך בישראל לנכרי אין מתאימה הדרשה, כיון שהם אינם עבדי ה'). [וי"ל שזה שהביאו רש"י בפ' משפטים ("הלך זה וקנה אדון לעצמו"), כי בזה שרוצה לעבדו יותר מזמנו יותר משש כו' היינו יותר מציווי התורה ה"ה מראה שקנה אדון לעצמו — אדנות לגמרי לבו"ד, וזה אסור. ואכ"מ].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.