ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו בא שיחה א

65

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שלפרעה אין כלל בחירה ודעה עצמית, והוא רק כלי משחק שבאמצעותו מיישם הקדוש־ברוך־הוא את רצונו שלו – בניגוד לרצון פרעה. ב) וכבר לפני כן, בהתראה, ראו כיצד שוחקים לו, כדלעיל סוף סעיף ה'.

ח. הבחירה עדיין קיימת

מהענינים של "יינה של תורה" בפירוש רש"י זה:

לאחר כל ההרחבה שלעיל, יש עדיין לבאר: המשמעות של "כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבוליך", לפי פירוש רש"י "והתרה בו", היא הרי, כדלעיל בסעיף ד', ש"הנני מביא מחר ארבה בגבולך" הוא עונש על אשר "מאן אתה לשלח את עמי" עתה. ואין מובן: אמנם, "אני הכבדתי..." הוא עונש שהגיע לו על אשר "הרשיע והתריס כנגדי" לפני כן בבחירתו, אך כיון שלאחר מכן הוא בכל זאת היה אנוס, כיצד ייתכן להענישו על כך שעתה "מאן אתה" – מעשה שלא היתה לו בו בחירה⁴³?

ההסבר לכך הוא: אדמו"ר הזקן אומר באגרת התשובה⁴⁴, שאף אלו שנאמר לגביהם ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה", הרי, אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה – מקבלין תשובתו", כי המשמעות של "אין מספיקין" היא רק שאין מסייעין לו, ויותר מכך – מעוררים קשיים מסויימים המפריעים לו לשוב בתשובה, עד שהוא צריך להגיע לידי "דחק". אך אין הוא מוכרח ח"ו שלא לשוב בתשובה, ואף לו יש בחירה להתגבר על כל הקשיים ולחזור בתשובה⁴⁵.

הערות

43. בנוגע להעונש יש לתרץ [וכן מוכרח לומר עפ"י שיטת הרמב"ם בהל' תשובה שם – בכדי שלא יקשה עליו מדילי' (שם פ"ה ה"ד) "אילו הא־ל הי' גוזר על האדם כו' באיזה דין ואיזה משפט נפרע כו'"], שהוא ע"ד הדין (ב"מ מב, א. רמב"ם הל' נזקי ממון פ"ב הט"ו. הל' שכירות פ"א ה"ד) דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. [וגם להמ"ד (ב"מ שם. וש"נ) שתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, לא יוקשה עליו ממה שנפרע מפרעה (וכן סיחון וכנענים וכו' המנויים ברמב"ם הל' תשובה פ"ו שם) – כי י"ל, דשאני בנדו"ד, דמכיון שמה שנאנס אח"כ זה עצמו בא מחמת פשיעותו שבתחלה, א"א לו לפטור את עצמו בטענת אונס*]. אבל עדיין אינו מובן: הרי הקושיא שברמב"ם (פ"ה שם) – על הס"ד "אילו הא־ל הי' גוזר על האדם כו'" הוא [לא רק "באיזה דין כו' נפרע", כ"א גם (ואדרבה, זהו תחלת הקושיא)] "היאך הי' מצוה לנו כו' עשה כך". והרי הביאור שבפ"ו שם "כדי להודיע כו'" מתרץ רק "למה הי' שולח לו כו'", אבל אינו מתרץ עדיין: איך צוה לפרעה "שלח עמי ויעבדוני"?
44. פי"א. ובח"א – פכ"ה (לא, ב).
45. וע"ד אחר דשמע חוץ מאחר ובכ"ז הו"ל לידחוק (חגיגה טו, א. חדא"ג מהרש"א שם ד"ה יצתה בת קול. וראה גם ר"ח שם). וגם ע"ד הפשט מצינו זה – ראה פרש"י ס"פ בראשית ו, ו (ד"א כו'). תשא לב, יב. ועוד.
. ואף שכל תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא כשהאונס בא מחמת הפשיעה (והיכא שבא שלא מחמת הפשיעה ס"ל לכו"ע דפטור – תוס' ב"מ מב, סע"א. רמב"ם הל' שכירות פ"ג ה"י) – היינו דוקא כשהמעשה שאירע באונס בא מחמת פשיעותו. משא"כ בנדו"ד, שהאונס גופא (מה שאין לו בחירה) הוא מחמת פשיעותו. וה"ז בדוגמת הזורק חץ, שאף שלאחרי שיצא החץ מידו אין בידו להחזירו, אין שייך לפטרו מטעם אונס, מכיון שהוא עצמו גרם לזה (ולהעיר מנ"י ב"ק כב, א). ועצ"ע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.