980

מועילה גם לימים שלפני כן, עד שנעשית כמילה בזמנה (שכן אם נאמר שמילה שלא בזמנה מתקנת רק מכאן ולהבא, הרי אין די בטעם של "ואפשר למול לאחר זמן", שהלא גם אם ימולו לאחר זמן, עדיין תחסר מצות המילה לגבי הימים שלפני כן, ובכלל תחסר לגמרי מצות מילה בזמנה).

וצריך להבין, איך יכול דבר הנעשה לאחר זמן לפעול לגבי זמן קודם, בטרם נעשה הדבר? אמנם מצאנו בתורה פעולות מסויימות המשפיעות על העבר, אבל אין זה אלא במקרים שאין צריך ליצור בהם ענין חדש, כי אם לברר ולקבוע פעולות קודמות או מצב קודם^*, שמלכתחילה נקבעו באופן כזה שהם תלויים וקשורים בתנאים מסויימים שלאחר זמן. כיון שהפעולות שאחר כך באו רק להעמיד ולברר את הקודמות, מובן שיש בכחן לפעול גם על העבר. מה שאין כן פעולה שצריכה ליצור דבר חדש, שאין תוצאות פעולה זו יכולות להיות בתוקף לגבי זמן קודם, בטרם נעשתה הפעולה עצמה. המסובב הרי אינו יכול להקדים את הסיבה שלו – כיצד איפוא יכולה פעולת המילה להשפיע גם לגבי זמן העבר?

גם צריך להבין, את ההוספה בלשון הרמב"ם. לאחר שכותב, "ואפשר למול לאחר זמן", הוא מוסיף את התיבות "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם" – מספר מלים אלו יש להם לכאורה יותר קשר לטעם הראשון של פיקוח נפשות מאשר לטעם השני, שכן כיון שעל ידי המילה אחר כך נתתקן הכל אפילו הענין של מילה בזמנה, הרי אין צריכים כבר כל כך ל"ואי אפשר כו'".

ב. בלקוטי תורה⁶ נאמר, שעל ידי מילה נמשך אור כזה שאי אפשר להמשיכו על ידי עבודת האדם, שכן עבודת הנבראים אינה מגיעה כל כך גבוה, והאור נמשך מצד עצמו, מלמעלה, בדרך אתערותא דלעילא. אלא שכל עוד מצויה ערלה וקליפה אין האור יכול להיות נמשך, ועל ידי הסרת הערלה בא האור מאליו.

כשם שהוא לגבי המשכת האור שלמעלה, כך הוא גם בנוגע כניסת נפש הקדושה שבאה על ידי מילה⁷; זוהי בחינת הנשמה שהיא נעלית מטעם ודעת⁸, דרגא זו אינה יכולה להיווצר על ידי פעולה ועבודה, כי אם