981

נמצאת בכל אדם בעצם, אלא שעל ידי המילה היא מתגלית.

ולכן מועילה המילה גם לגבי זמן העבר – ככל הפעולות שאינן צריכות ליצור ענין חדש, אלא לגלות ענין קודם בלבד^*.

(ובדוגמת תשובה מאהבה המועילה גם למפרע⁹, משום שהתשובה אינה צריכה ליצור דבר חדש¹⁰, שכן גם בשעת החטא הרי בחינת הנשמה היתה "באמנה אתו יתברך"¹¹, אלא שהיתה בהעלם, והתשובה מגלה אותה, ולכן היא מועילה גם למפרע).

אם אין מלים גם אחר כך, היא נשארת בהעלם, וכוונת הבריאה וירידת הנשמה למטה היא הרי כדי שבני ישראל בעבודתם יביאו את הנשמה לידי גילוי¹². אבל כאשר מלים ומגלים בחינה זו, הרי זה מועיל גם על העבר¹³.

ג. על פי זה גם מובן מה שהרמב"ם מוסיף דוקא לאחר שני הטעמים "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם": יש בהוספה זו בנוסף על הפשוט – גם הסבר על האמור לפני זה "ואפשר למול לאחר זמן", שמילה מועילה למפרע:

הקשר בין בני ישראל להקב"ה הוא נעלה מכל חשבון, והוא תמיד שלם, בכל מצב בו מצוייים בני ישראל. וכמאמר¹⁴: "בין כך ובין כך בני הם ולהחליפם באומה אחרת (ח"ו) אי אפשר". וזהו הרמז: "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם" – אי אפשר לעולם להחזיר, לבטל את הקשר וכריתת הברית שהקב"ה קשר עם ישראל.

ודבר זה אינו רק בנוגע לכלל ישראל, אלא גם בנוגע לכל יחיד מישראל: הקב"ה קשר את עצמו עם כל אחד מישראל בסוג קשר כזה שאי אפשר להתירו ח"ו. הקב"ה אוהב כל יהודי ויהודי אהבה עצמית. כמאמר