982
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הבעש"ט, שכל אחד מישראל יקר אצל הקב"ה כבן יחיד שנולד להורים לעת זקנותם, ויותר מזה.
כוונת הבריאה, שהקב"ה ברא את העולם "בשביל ישראל שנקראו ראשית"15, אינה רק בשביל כלל ישראל16, כי אם בשביל כל אחד מישראל במיוחד, בכל יהודי תלויה כל כוונת הבריאה, שלכן חייב כל אדם לומר "בשבילי נברא העולם"17; ולפיכך גם "כל המקיים נפש אחת מישראל כו' כאילו קיים עולם מלא"17, שכן אם חסר ח"ו ביהודי אחד חסר בכל הבריאה.
ומאחר "ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם", הקשר שבין כל יהודי עם הקב"ה הוא שלם תמיד בכל התוקף, ויש רק לגלותו, לכן "אפשר למול לאחר זמן" – וזה מועיל גם למפרע, כי מילה היא, כאמור, גילוי דבר שישנו אצלו כבר לפני זה.
ד. דובר כבר פעם18, שבמצות מילה מרומזת כללות ענין עבודת ה', וההוראה מהאמור לעיל בעבודת האדם היא:
מצד אחד צריך האדם לדעת שהוא חייב לפעול. אינו יכול "לשכב לישון", בטענה שבהעלם הוא קשור תמיד עם הקב"ה ושסוף כל סוף הרי "לא ידח ממנו נדח"19 ואין התנהגותו מעלה או מורידה
– כי את הקשר יש להביא לידי גילוי, וזה צריך להיות דוקא על ידי עבודה20. ולכן צריכה להיות עבודה של מילה ופריעה, כדי להחליש את התאוות21; בנוסף לכך צריכה להיות מציצה: הוצאת הדם, את הרתיחה בגשמיות, גם ממקומות ואברים רחוקים של הגוף.
מצד שני צריכים, אבל, לדעת, שכאשר מקיימים את "ומלתם את ערלת לבבכם"22 זוכים על ידי כך הרבה יותר ממה שניתן להשיג ביגיעה עצמית – על ידי עבודת "ומלתם את ערלת לבבכם" זוכים לגילוי מלמעלה של "ומל ה' אלקיך את לבבך"23 שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
(משיחת יו"ד שבט תשי"ג)
הערות
- 15. נסמן לעיל ע' 228.
- 16. ולכן במתן תורה, כוונת הבריאה, הוצרך להיות הכלל בשלימותו – ששים רבוא דוקא (מכילתא שמות יט, יא. יל"ש רמז רפ).
- 17. סנהדרין פ"ד, מ"ה.
- 18. ראה גם לעיל ע' 14.
- 19. נסמן לעיל ע' 227.
- 20. ראה לעיל ע' 14, הענין במילה – שצ"ל פעולת המילה.
- 21. מו"נ ח"ג פל"ה ופמ"ט. וראה לעיל ע' 14.
- 22. דברים י, טז.
- 23. שם ל, ו. וראה תו"א לך ד"ה בעצם היום הזה. תו"ח שם.
משנה סנהדרין ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:
תורה אור, לך לך ו׳ - הטקסט מספריא
בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'. להבין הקושיא שנזכר בספרים מפני מה לא מל אברהם א"ע קודם מאחר שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ואפילו עירובי תבשילין. ולהבץ זה צ"ל תחלה ענין המילה דהנה כתיב לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי"ה.
והענין דהנה תחלה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם וכתיב ומל ה' אלקיך את לבבך ופי' שיש ב' בחי' מילה האחת היא מלמטה למעלה שצריכים אנו למול את ערלת הלב והוא ענין התשובה כמ"ש ושבת עד הוי"ה אלקיך בקיום התורה ומצות וארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. ואחר קבוץ גליות כתיב והביאך אל הארץ והטיבך כו'. והוא המילה שמלמעלה למטה ומל ה' את לבבך (וזהו והטיבך מאבותיך בחי' מה רב טובך אשר צפנת כו' כי במשה שנולד מהול כתיב ותרא אותו כי טוב הוא כו') והיינו שבחי' מילה ראשונה שמלמטה למעלה היא אתעדל"ת והאתעדל"ע הוא הגלוי בחי' ומל ה' את לבבך כו'. והנה על מילה שניה הזאת שיהיה לאחר קבוץ גליות ולאחר קיום התורה כולה כתיב מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה שהיא למעלה מבחי' התורה כי על התורה נאמר לא בשמים היא שהיא נשפלת למטה דוקא וכנז' בגמ' שא"ר יהושע אין משגיחין בבת קול מפני שאין התורה בשמים כ"א למטה הימנה ונק' תורת הוי"ה כי שם הוי"ה יו"ד צמצום ה' התפשטות ו' המשכה כו' שעי"ז נמשכה למטה אבל מילה הנ"ל היא למעלה משם הוי"ה עד שהיא בר"ת ושם הוי"ה הוא בס"ת וע"כ היא מבחי' ומדרגת השמימה. ולמעלה מבחי' התורה שנשפלה למטה מבחי' שמים אלו. וע"ז ארז"ל גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. פי' גדולה מילה היא בחי' המילה הגדולה שמלמעלה למטה (ע' במק"מ על הזוהר ח"ג דרל"ג ע"ב ובלק"ת פ' קדושים בטעמי מצות מענין גדולה מילה) שימול ה' את לבבך ולכן נכרתה בי"ג בריתות פי' כידוע שענין הכריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת ע"ד ב' אוהבים שעושים כריתת ברית להיות אוהבים זע"ז דהיינו שיוכרח להיות אוהבו אף אם לא היה נמשך אצלו אהבה זו אליו אח"כ מצד השכל והדעת מ"מ מכריח א"ע לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת. וכך כדי להיות גילוי והמשכה בחי' מילה הגדולה הנ"ל (שהוא בחי' מה רב טובך כו') הוא ע"י י"ג מדה"ר שהן למעלה מהחכמה והשכל ולכך היא למעלה מבחי' שם הוי"ה ולמעלה מבחי' תורה (כמו שי"ג מדה"ר הן בחי' שלמעלה מהתורה ולכן שם הוא סליחת עון) וע"ז נאמר עד יעבור עמך הוי"ה פי' עד יעבור בבחי' שלמעלה משם הוי"ה (וגם בי"ג מדה"ר כתי' ויעבור כו'). והנה בזה יובן ענין שאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ולא קיים מצות מילה מפני שרצה להגיע לאותה מילה גדולה שמלמעלה למטה. ולכך קיים כל התורה כולה שלמטה מאותה מילה ואח"כ זכה לאותה מילה גדולה שמלמעלה.
וז"ש נמול אברהם ולא כתיב וימל א"ע כמ"ש תחלה גבי מילת ישמעאל ומקנת כספו דכתיב וימל כו' לפי שהיא המילה שמלמטה כדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם אבל אברהם זכה לגילוי בחי' ומל ה' את לבבך ע"כ נאמר נמול אברהם כו'. וזהו בעצם היום הזה נמול פי' בעצמיות של היום הזה ויום הזה הוא היום שכולו ארוך שכולו טוב כו'. והעצמיות של היום הזה היינו אותו הגילוי הגדול שיהי' לע"ל גילוי בחי' רב טובך וזהו שכולו טוב וכשנתגלה לו בחי' העצם של היום הזה אז נמול אברהם כו':
מצוטט ב־3 עמודים
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ קסז לקוטי שיחות ח"ג ע' 982
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 2
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרפ"ט ‹ יום שמחת תורה תרפ"ט ‹ 43 לקוטי שיחות ח"ג ע' 982
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ יום ש"ק בראשית תש"ז בסעודה ‹ 81 לקו"ש ח"ג ע' 982
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

