ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ב נשא שיחה א

312

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ו"מעשה בהמה", שבגללו עליה להביא קרבן ממאכל בהמה¹⁷.

לכאורה, אין הדבר מובן: מאחר ואין יודעים בודאות שנטמאה, אפשר הרי להעמידה בחזקת כשרות, ורוב בנות ישראל כשרות הן, ולשם מה עליה להביא קרבן ממאכל בהמה? לא שטעם הדבר הוא, שעצם היותה במצב שאפשר לחשדה בטומאה, הרי זה ענין של מעשה בהמה, כי אצל בנות ישראל, אסור להיות מצב של חשד.

ברם, למרות שענין "ונסתרה" עמו נקרא בשם מעשה בהמה, ומשום כך, אף אסורה לבעל, אין זה רק לשעה קלה בלבד, שהרי למעשה לא נטמאה, אלא ש"ונסתרה", ולכן נעשית היא אח"כ טהורה, וכמאמר הכתוב: "ונקתה ונזרעה זרע"¹⁸.

כך הדבר, בשעה שישראל עובר עבירה, דבר שהוא בבחינת "רוח שטות", אין זה ענין של טומאה לבעלה ח"ו, שהרי "וכבודי" – הניצוץ האלקי שבכל איש ישראל – "לאחר לא אתן"¹⁹, אלא שלשעה קלה עשה מעשה בהמה, אבל סוף סוף – "ונקתה ונזרעה זרע", שכן "לא ידח ממנו נדח"²⁰. "

וזה טעם נוסף לכך, שלענין שטות דלעומת זה מובא הפסוק "כי תשטה אשתו", כדי להסביר, שכל ענין השטות דלעומת זה בישראל, אינו ענין של טומאה חס ושלום, אלא כמעשה בהמה לשעה קלה.

ד. הרי כשאדם חושב שקיימת מציאות מסוימת מלבד אלקות מהווה הדבר כפירה באחדותו, יתברך, כל־שכן כשיודע שנכשל בעבירה דרבנן או חמורה ממנה, דבר שהוא "רוח שטות" – עלול הוא לחשוב, כפי שנאמר בכתוב²¹: "ותאמר ציון: עזבני ה', ואד' שכחני" –

– מובא לכן ביחס לזה הפסוק "כי תשטה אשתו": כשם שאשה שנסתרה, אף שאסורה לבעלה לשעה קלה, אבל מכל מקום לא נטמאה ח"ו, ולאחר מכן מותרת לו, ויתירה מזו – "ונזרעה זרע", כמאמר הגמרא²² על כך: "היתה יולדת בצער – יולדת בריוח, נקבות – יולדת זכרים", ולדעה אחת בגמרא, אף "היתה עקרה – נפקדת".

כך גם, למרות שיודע כל אחד בנפשו, מדת השטות דלעומת זה שבקרבו, אינו צריך, ליפול ברוחו, עליו לדעת שמעולם לא נטמא חס ושלום, שהרי "וכבודי", שהוא ניצוץ האלקי המצוי בקרב כל איש ישראל,

לאחר לא אתן", אין זה אלא שעשה מעשה בהמה לשעה קלה. אך סופו ש"ונקתה ונזרעה זרע", ישיג "אהבה ויראה", ו"בנים זכרים" דוקא, כלומר: אהבה ויראה שביגיעתו, והיא יחוד

הערות

17. סוטה טו, ב.
18. במדבר ה, כח.
19. ישעי' מב, ח.
20. שמואל ב יד. יד (בשינוי לשון קצת).
21. ישעי' מט, יד.
22. סוטה כו, א. רמב"ם הלכות סוטה פרק ב, הלכה י. פרק ג הלכה כב. הבעל ואשתו, גילוי השכינה בנפשו, גילוי פנימיות הנשמה, שזו ביאת

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.