שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך ל וישב שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף".
11 ואף שהי' צ"ל פרעון שטר חוב דבברית בין הבתרים (כמו שהביא רש"י בפ' וישלח לו, ז) — הרי אין הכרח שיהי' ע"י "רוגזו של יוסף". וכן זה שיעקב נענש שפירש יוסף מאביו כ"ב שנה כנגד כ"ב שנה שלא קיים יעקב כבוד או"א (מגילה יז, א. פרש"י פרשתנו לז, לד. רש"י ישן ס"פ תולדות) — ה"ז טעם רק על עצם הפרשתו מאביו, אבל לא על ה"רוגז", הצער שהי' קשור לזה, עד שיעקב לא הי' יודע שיוסף חי — ראה מפרשי רש"י פרשתנו שם, לג. וראה לקו"ש ח"י ע' 130, 133 ואילך. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
כפי שרואים מכך שהתורה צריכה לוודא שלא יאמרו "לא קיים אברם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו", וחובה זו היא כה חשובה, שלמרות שיעקב לא עבר על מצוה זו, הוא נענש על כך שבמשך עשרים ושתים שנה לא קיים בפועל מצות כיבוד אב,
32 מגילה יז, א. רש"י (ישן) ס"פ תולדות. וישב לז, לד. בדוחק אפשר לומר, שמה שלא הי' ליעקב כיבוד אב מיוסף* כ"ב שנה הוא [לא בדרך עונש, מכיון שלא נצטוו אז על כיבוד אב ועאכו"כ – על העדר קיומו, כ"א] בדרך סיבה ומסובב – מדה כנגד מדה (לשון רש"י ס"פ תולדות. וראה גם מגילה שם: יוסף שפירש כו' כשם שפירש יעקב). והיינו, דלהיות שחסרה אצל יעקב העבודה דכיבוד אב במשך כ"ב שנה, לכן לא הי' אצלו גם המסובב ממנה [ועפ"ז יובן מה שאמרו (שם טז, סע"ב) "גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהי' יעקב אבינו בבית עבר לא נענש" – אף שלכאורה גם באם ת"ת הי' שוה לכיבוד או"א לא הי' נענש (כמו שהקשה בחדא"ג מהרש"א שם) – כי באם ת"ת הי' רק שוה לכיבוד או"א, מכיון שגם בהשנים שהי' בבית עבר חסרה אצלו העבודה דכיבוד אב, הי' צ"ל נחסר גם המסובב מזה] אבל מלשון הגמרא שם "לא נענש" (טז, סע"ב); "דלא מיענש" (יז, א) משמע שהי' מצווה בכיבוד אב, שלכן שייך עונש על זה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
5 בפיה"מ הקורא את המגילה למפרע לא יצא (מגילה יז, א. הובא בס' דברי שלום פ' בא). ולהעיר מטושו"ע אוייח רסתכ"ח : לעולם ביום שיהי' .פורים יהי" לג בעומר.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
"אמר ר' יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש שנים לאחר כן, ויצחק היה בן קכ"ג, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ"ז מתה, והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא".
* כן הוא בכ"מ "קכג", וכן לקמן בפרש"י בסוף הסדרה (ממגילה יז, א) דיעקב הי' אז בן סג. ולכאורה הי' צריך לדאוג בהיותו בן קכב. וכמו שחי יצחק ה' שנים סמוך לפרק אביו והי' זה קפ שנים. ולהעיר מקו"א לאדה"ז ריש הל' ת"ת שלו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
1 איבערלעבן .. פונדאָסניי: להעיר מתורת הבעש"ט במרז"ל (מגילה יז, א) הקורא את המגילה למפרעץ לא יצא (כתר ש"ט -- הוצאת קה"ת -- הוספות ע' בד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
2 קריאה למפרע: בלשון המשנה (מגילה יז, א) ומובא בשם הבעש"ט -- למפרע שסובר כי אז הי הנס ולא עתה לא יצא.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה וישלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולפי זה הוא כבר היה "שלם בגופו שלם בממונו" בהגיעו לסוכות (יותר משמונה עשר חדשים לפני הגיעו לשכם).
16 כפרש"י עה"פ (לג, יז – ממגילה יז, א. ב"ר פע"ח, טז) ששהה שם י"ח חדש. וראה גם רש"י ישן ס"פ תולדות.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
1 פורים . . ספעציעלע באָדייטינג . . אין דער איצטיגער צייט: להעיר מפירוש הבעש"ט במחז"ל (מגילה יז, א) הקורא את המגילה למפרע לא יצא -- כש"ש (הוצאת קה"ת) הוספות סי' עח. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ב שבט ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מצינו ביעקב שנענש בגלל שפירש מאביו ולא כיבדו במשך כ"ב שנים, אבל, אליו אין זה נוגע...
88 מגילה יז, א. הובא בפרש"י עה"ת ס"פ תולדות. וישב לז, לד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בנוגע להענין ד"ויעקב הלך לדרכו" – הרי הסדר הי' באופןשבתחילה הי' יעקב בבית אביו יצחק, "איש תם יושב אהלים", ואח"כ "נטמן בבית עבר י"ד שנה" ועסק בתורה.
83 מגילה יז, א. הובא בפרש"י עה"ת ס"פ תולדות.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ז**
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כל ענינים אלו, הקשורים עם תורה ומצוות, הנה, כמאמר הבעל שם טוב , אינם "למפרע"; אין זה רק "סיפור ישן" שהתרחש פעם לפני שנים רבות, אלא כל אחד מענינים אלו מורה לנו, מלמד אותנו ומנהיג אותנו כיצד צריכים אנו להתנהג, ומה עלינו לעשות כדי שנהי' בנים ראויים להקב"ה, "בנים אתם להוי' אלקיכם" .
1998 בפירוש המשנה הקורא את המגילה למפרע לא יצא (מגילה יז, א. הובא בס' דברי שלום פ' בא. כתר שם טוב בהוספות ס"ק. וש"נ). ולהעיר מטושו"ע או"ח רסתכ"ח: "לעולם ביום שיהי' פורים יהי' ל"ג בעומר".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יעקב הי' אמנם מתמיד גדול, ולמד תורה י"ד שנה בבית מדרשם של שם ועבר , וגם לאח"ז, בצאתו מבית לבן, הי' "שלם בתורתו" , כיון שבמשך כל הזמן התייגע שלא לשכוח את תלמודו, ולא עוד אלא שניתוספו אצלו ענינים חדשים בתורה (שהרי ע"פ דין לא די בכך שלא שוכחים מה שלמדו כבר, אלא צריך גם ללמוד ענינים חדשים); ונוסף לכך היו לו כו"כ צרות:
1078 ראה מגילה יז, א. הובא בפרש"י עה"ת ס"פ תולדות.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
יעקב אבינו עסק בתורה כל ימיו – גם קודם ירידתו למצרים, שהרי "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם" , ובפרט יעקב, "יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר" , שעסק שם בתורה במשך י"ד שנה , וכן בהיותו בבית לבן , וכן לאחרי שחזר לארץ ישראל.
287 ראה מגילה יז, א. הובא בפרש"י עה"ת חיי שרה כה, יז. ס"פ תולדות.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
– וזהו גם תוכן פירוש הבעש"ט במארז"ל "הקורא את המגילה למפרע לא יצא", שאם קורא את המגילה כמאורע שאירע "למפרע", לפני ריבוי שנים, אזי לא יצא, כיון שקריאת המגילה צריכה להיות באופן שזהו ענין שנוגע עכשיו, באופן ד"נזכרים ונעשים" –
1489 מגילה יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וגם מענין זה צריכה להיות הוראה, ובאופן המובן לכל אחד מישראל – בהתאם לכך שקריאת המגילה בפורים היא באופן ש"קורין אותה ללועזות בלעז" .
1922 מגילה יז, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
א ברכת המזון נאמרת בכל לשון שנאמר וברכת את ה' וגומר בכל לשון שאתה מברך כי לא חייבך הכתוב אלא שתברך את ה' אלהיך ובכל לשון שאתה מכיר שאתה מברך ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך תוכל לברך אבל אם אינו מכיר הלשון אינו יוצא ידי חובתו ואפילו בלשון הקודש שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו (עי' בסי' תלד במ"א סק"ו והיינו משום דביטול סגי בלב כמ"ש בח"י ס"ק י"א משא"כ בהמ"ז צריך שיוציא בשפתיו כדלקמן) ואע"פ שיודע למי מברך וכונתו לברך ה' בתיבות אלו וכ"ש אם לבבו פונה לדברים אחרים בשעת אמירת הברכות אע"פ שמבין לשון הקודש ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש וכן אינם יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש בזימון אלא יברכו לעצמן בלשון שמבינים.
ה תוס' ברכות מה, ב ד"ה שאני. הרב רבנו יונה שם (לג, א ד"ה ונראה). רא"ש פ"ז דברכות ס"ו. מרדכי שם רמז קנח. הנה בטור ושו"ע סי' קצג ס"א כתוב אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה , וכן הלבוש שם ס"א מחלק בהדיא בין המברך ובין השומע , ואחריו נמשכו העולת תמיד שם ס"ק ב ומ"א שם ס"ק ב. אבל המעיין בגמ' מגילה יח , א (הובא ברא"ש שם). יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי . וכן משמע בטור סי' תרצ להדיא , וכן משמע בב"י שם בשם המגיד משנה הל' מגילה פ"ב ה"ד. ורמב"ן מגילה יז, א ד"ה והרב והרשב"א שם יז, ב ד"ה אבל, ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא . וברא"ש והרב רבנו יונה הנ"ל כתבו בהדיא אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שמבינות . וכן יש לפרש בדעת הטור ושו"ע שלאו דוקא שמיעה אלא אף כשמברכות בלה"ק אין יוצאות כשאין מבינות. דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א הנ"ל. ועי' במ"ש בסי' סב ס"ב. וסי' קכד ס"ב (ועי' לקמן סי' רעא ס"ז לענין קידוש, שמחלק בזה בין שומעת למברכת בעצמה. וראה לקמן ריש ס"ב). וראה העו"ב תתט ע' 59.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
משא"כ במגילה ובקריאת שמע ובתפלה שבמגילה נאמר בה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכירין ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאה ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ומגילה וכן תפלה הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונה דינה כקריאת שמע אבל שאר ברכות חוץ מברכת המזון אין הכוונה מעכבת בדיעבד.
כב שרק בלה"ק יוצא אף שאינו מבין (משנה מגילה יז, א. טור ושו"ע סי' תרצ ס"ח), אבל בשאר הלשונות אינו יוצא אלא כשמכיר הלשון (גמ' שם יח, א. טור ושו"ע שם ס"ט).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
מבינה לשון הקודש תאמר עמו מלה במלה , כמו שנתבאר בסי' קצ"ג :
207 ס"א (ואם צריך שיהיה העם הארץ
מבין בלשון הקודש נתבאר בסימן קפ"ה).
ושם בסי' קפה ס"א, חוזר רבינו כנראה מהאמור כאן, ואינו
מחלק בין מברך בעצמו לבין שומע. ובציון המקורות שם:
רא"ש פ"ז דברכות [ס"ו, אחד סופר
ואחד בור, סופר מברך ובור יוצא. מכאן רוצים להביא ראיה דאשה יוצאה בברכת המזון
בשמיעה אף על פי שאינה מבינה לשון הקדש, ואינה צריכה לברך בלשון שהיא מכירה. ואין
ראיה מכאן, דדלמא מיירי הכא שבור מבין לשון הקודש, אבל אינו יודע לברך].
הנה בטור ושו"ע סי' קצג כתוב ( אבל אם אינו מבין אינו יוצא) בשמיעה, וכן הלבוש שם מחלק בהדיא בין המברך ובין השומע, ואחריו
נמשכו העולת תמיד ומ"א.
אבל המעיין בגמ' מגילה יח ( [ע"א לענין קריאת המגילה: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי
ידעינן] , יראה
לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרצ להדיא
(אם אינו מבין בלשון שקורא בו ... לא יצא, ובלשון הקודש הכל יוצאים בו אף על פי
שאין מבינים בו). וכן
משמע בב"י שם בשם המגיד משנה [הל' מגילה פ"ב
ה"ד: שיודע אשורית ויודע לעז אילו רצה לקרותה בלעז
יוצא ], ורמב"ן [מגילה יז, א ד"ה והרב], והרשב"א
[שם יז, ב ד"ה אבל], ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא .
וברא"ש [הנ"ל] והרב רבנו יונה [ברכות
לג, א: כיון שהאשה חייבת בברכת המזון ואינה מבינה לשון הקדש, אינה נפטרת בברכה
ששומעת מהאנשים אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שהיא מבינה] כתבו בהדיא
בלשון שמבינות .
וכן יש לפרש בדעת הטור ושו"ע
[שבמקום שאינו יוצא בשמיעה, אינו יוצא אף כשמברך בלשון הקדש, אם אינו מבין].
דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א
[הנ"ל].
וכן נתפרש
לעיל סי' קכד ס"ב (אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר, אינו יוצא
בשמיעה מהש"ץ, אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין, כי אף באמירה אינו יוצא
אלא אם כן מבין). ומצויין על
הגליון ( עיין הרב רבינו יונה, רא"ש, פ"ז
דברכות), כמובא לעיל, שמשם למד רבינו הלכה זו, שלא לחלק בין אמירה לבין שמיעה.
והיינו
שמסקנת רבינו שם, שאין חילוק בין שומע למברך, ובמקום שאינו יוצא בשמיעה (כשאינו
מבין) אינו יוצא אף באמירה, ובמקום שיוצא באמירה (כשאינו מבין) יוצא אף בשמיעה.
ושם דן גם לענין ברכת המזון וברכת
הנהנין וברכת המצות, וקריאת המגילה והלל, וקריאת שמע ותפלה, וקידוש. וכאן דן רק
לענין קידוש, שהמסקנא היא, שהן המקדש והן השומע יוצאים, אפילו אינם מבינים בלשון
הקדש.
ויתירה מזו, שאפילו אם הוא מקדש
בלשון אחר (שאינו לשון הקודש), ואינו מבין אותו לשון, נתבאר לעיל סי' קפה ס"ב
(ואפילו קידוש לשבת שהוא מן התורה, יש אומרים שיוצא ידי חובתו, בכל לשון, אפילו
אינו מבין). וסי' סב ס"ב ( בכל לשון ... קידוש ... יוצא אפילו אינו
מבין הלשון). וגם בזה אין הפרש בין המקדש לבין השומע. ואינו צריך
לומר אתו מלה במלה.
אלא שמכל מקום יש מעלה באמירת השומע
עמו מלה במלה, אפילו מבין בלשון הקדש, כדלעיל סי' קפה ס"ד (וטוב שיאמרו עמו
מלה במלה, לפי שאי אפשר לכוין ולשמוע כמו שנתבאר בסי' קפ"ג (וכן בקידוש
והבדלה)).
והיינו כמו לענין ברכת המזון,
שנתבאר לעיל סי' קפג ס"י (נכון שיאמר בלחש מלה במלה עם המברך כל ברכה וברכה,
ואפילו החתימות, לפי שאין כל אדם יכול לכוין לשמוע כל תיבה ותיבה מפי המברך, ואם
באמצע יפנה לבבו ולא ישמע איזו תיבה המעכבת לא יצא ידי חובתו, ובחתימות ימהר לסיים
קודם שיסיים המברך, כדי שיוכל לענות אמן אחריו).
וראה הערות וביאורים תשס ע' 64. קובץ הערות וביאורים
(ירות"ו) ע' קפ.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ד הלכה למשה מסיני שאין התפילין נכתבין אלא בדיו.
339 משנה מגילה יז, א (לא יצא עד שתהא כתובה ... ובדיו). ירושלמי מגילה פ"א ה"ט (הלכה למשה מסיני שיהו כותבין ... בדיו). רמב"ם הל' תפילין פ"א ה"ג (עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני ... שכותבין אותן בדיו).
ובהלכה זו מביא ב' פירושים:
(א) יש מי שהורה דהיינו דוקא דיו, למעט קנקנתום שאינו נמחק לגמרי.
(ב) ויש אומרים דהיינו דוקא דיו, למעט שאר צבעים שאינם שחור.
פתיחה בהקשר