שיחת* ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ז**
412
א. נתאספנו כאן כולנו לכבוד יום ל"ג בעומר, ובודאי יודע כל אחד מכם את הענינים והמאורעות העיקריים הקשורים ליום זה 1992 .
והענין בכללות הוא – בנוגע לתלמידיו של רבי עקיבא, שמל"ג בעומר ואילך התנהגו כפי שלימדם רבם, רבי עקיבא, אודות "ואהבת לרעך כמוך" 1993 , לנהוג כבוד ולהתנהג כראוי זה לזה 1994 .
והענין הב' – שזהו היום שאודותיו אמר רבי שמעון בן יוחאי, אחד מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, שהוא יום שמחתו 1995 , יום השמחה שבו הגיע לתכלית המעלה 1996 בלימוד והשגת התורה, ובדרך כזו שיומשך לאח"ז ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד לדורנו אנו, עד שיבוא משיח ויוציא את ישראל מהגלות 1997 ויוליכם לארץ ישראל, במהרה בימינו.
כל ענינים אלו, הקשורים עם תורה ומצוות, הנה, כמאמר הבעל שם טוב 1998 , אינם "למפרע"; אין זה רק "סיפור ישן" שהתרחש פעם לפני שנים רבות, אלא כל אחד מענינים אלו מורה לנו, מלמד אותנו ומנהיג אותנו כיצד צריכים אנו להתנהג, ומה עלינו לעשות כדי שנהי' בנים ראויים להקב"ה, "בנים אתם להוי' אלקיכם" 1999 .
אבל – בכל שנה יש דבר חדש שלמדים מענינים אלו, בנוסף על מה שכבר הי' ידוע ונלמד בשנים הקודמות. וכן הוא גם בשנה זו, שהיא שנת הקהל:
ענינו של "הקהל" – שבזמן שבית המקדש הי' קיים, הנה בשנה שלאחרי שנת השמיטה היו מקהילים אנשים נשים וטף, כל עם ישראל,
413
עד לילדים קטנים ביותר – בבית המקדש, ושם שמעו קריאת חלקים מתורתו של הקב"ה, ומשם למדו ולקחו עמהם על כל משך ימי חייהם להתנהג בהתאם לרצונו של הקב"ה.
בענין זה הי' רווח וזכות מיוחדים לילדים בגילכם, כלומר, אלו השייכים כבר לחינוך, התחלת ההבנה, שאצלם הי' ענין כפול: הם שמעו ולמדו בעצמם, וגם – שעל ידם נתוסף בשכר ורווח של הוריהם, שגידלום והביאום אל בית המקדש 2000 .
אע"פ שבית המקדש העשוי מעצים 2001 ואבנים חרב עתה – הרי בית המקדש שבלבו של כל יהודי הוא בשלימות 2002 , והדבר תלוי בכאו"א מאתנו שהוא (בית המקדש שבלב) יפיץ את האור והקדושה באופן של "הקהל" – בכל חייו הפרטיים, ובחייהם של כל אלו (אנשים נשים וטף) הנמצאים מסביבו.
בשנה זו, שהיא שנת הקהל, ניתוסף ציווי מיוחד וכח מיוחד מהקב"ה – שכאו"א מכם יוכל להקהיל את חבריו, קרוביו ומשפחתו, ולספר להם אודות תורתו של הקב"ה ואודות מצוותיו של הקב"ה, ועי"ז לעשותם מאושרים בכל ימי חייהם.
ובענין זה יש זכות מיוחדת, משימה וציווי מיוחדים, עבור הילדים – שעליהם לפעול עם עצמם ועם חבריהם, וגם להשפיע על הוריהם 2003 .
וזהו שפעל ולימד רשב"י: כל יהודי שנקרא בשם ישראל 2004 – מצא עבורו זכות, שהקב"ה צריך לברכו ולהצליחו, כדאיתא באבות דר' נתן 2005 . ועוד פעל ולימד, שע"י זכותו של יהודי, שיהודי מוסיף בתורה ומצוות – בכחו להציל רבים מישראל, את כל סביבתו 2006 , ולהמשיך את ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך להם.
ביום זה של ל"ג בעומר, שעליו אמר רשב"י שהוא יום שמחתו –
414
הנה ע"י השמחה שתהי' אצל כאו"א מאתנו, ובמיוחד אצל הילדים, ללכת בדרכיהם של רבי עקיבא ורשב"י – יפעלו בעצמם ובחבריהם, שיזכו לברכותיו ולישועתו של הקב"ה בכל המצטרך להם, ובמיוחד – לקחת עמהם את ההוראה המיוחדת משנה זו, שהיא שנת הקהל (כנ"ל).
* * *
ב. יש עוד ענין והוראה מיוחדת בקשר עם המצב הנוכחי של אחיכם ואחיותיכם – אחינו ואחיותינו – הנמצאים בארץ הקודש 2007 , בארץ ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגין עליהם ושולח להם את ברכותיו ואת ישועתו במדה יתרה, כדי שיצאו – והם אכן יצאו – מהמצב הנוכחי בהצלחה.
– מוטלים עליכם (ועלינו) חוב וזכות מיוחדים לסייע להם. אתם – עי"ז שתלמדו פסוק אחד יותר בתורה, תקיימו עוד מצוה ועוד מצוה, מבלי להחמיץ שום הזדמנות בזה, ותפעלו בזה גם ע"פ הציווי "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים, ידידים ובני משפחה, שגם הם ינצלו את כל האפשרויות שבידיהם כדי להפיץ את התורה ומצוותי' – שכדברי רשב"י, הרי זה מציל כל איש ישראל בכל מקום שהוא מהקשיים שנתקל בהם, ומביא לו את ברכותיו של הקב"ה במדה יתרה, ישועה והצלחה,
ואזי יקויים מה שקראנו בפרשה 2008 אתמול 2009 :
"וישבתם לבטח בארצכם" – בני ישראל ישבו לבטח בארץ ישראל; "ונתתי שלום בארץ" – הקב"ה יצליח שיהי' שלום בארץ הקדושה; "והייתי לכם לאלקים" – הקב"ה יהי' אלקים שלנו ("אונזער ג-ט"), אלקים של כל ישראל בכל מקום שהם; "ואתם תהיו לי לעם" – וכל אחד מכם, וכולכם יחד, וכולנו יחד, עם כל אחב"י, יהיו עמו של הקב"ה,
והוא יוציאם, בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, מכל הקשיים, ויביא להם שלום ובטח בכל המצטרך להם,
ובקרוב ממש יקויים מה שקראנו בסוף הפרשה: "ואולך אתכם קוממיות" – הקב"ה יוליך כל אחד מישראל, וכל ישראל, "בקומה זקופה" 2010 , בקרוב ממש, בגאולה האמיתית, השלמה והמלאה ע"י משיח
415
צדקנו, שיבוא בקרוב, והוא יוציא אותנו, הנמצאים בחוץ-לארץ, ואת בני ישראל הנמצאים בארץ ישראל 2011 , מן הגלות, וימשיך בכל העולם מלכות ש-ד-י, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש. אמן כן יהי רצון.
______ ● ______
הערות
- 1992. ראה גם תו"מ חמ"ו ע' 395 ואילך. וש"נ.
- 1993. קדושים יט, יח ובתו"כ ופרש"י עה"פ.
- 1994. ראה יבמות סב, ב. ובמאירי שם.
- 1995. פע"ח שכ"ב פ"ז.
- 1996. זח"ג רפז, ב. רצו, ב. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב ואילך).
- 1997. בגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמים (זח"ג קכד, ב ברע"מ. נתבאר באגה"ק סכ"ו).
- 1998. בפירוש המשנה הקורא את המגילה למפרע לא יצא (מגילה יז, א. הובא בס' דברי שלום פ' בא. כתר שם טוב בהוספות ס"ק. וש"נ). ולהעיר מטושו"ע או"ח רסתכ"ח: "לעולם ביום שיהי' פורים יהי' ל"ג בעומר".
- 1999. פ' ראה יד, א.
- 2000. ראה חגיגה ג, א. הובא בפרש"י עה"ת וילך לא, יב.
- 2001. מלכים-א ו, ט ועוד. עזרא ו, ד. וראה ר"ה ד, א.
- 2002. ראה גם תו"מ חמ"ח ס"ע 191 ואילך. וש"נ.
- 2003. לב אבות להקב"ה ע"י בנים, דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום (רש"י סוף מלאכי).
- 2004. ראה סנהדרין מד, רע"א. מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר לחגיגת יום גאולתו הראשונה (תרפ"ח) – נדפס בקונטרס י"ב תמוז תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 263. אג"ק שלו ח"ב ע' פ): "כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". וראה הקדמה לקונטרס י"ב תמוז תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 287. תו"מ ח"ג ע' 176).
- 2005. ספט"ז.
- 2006. סוכה מה, ב.
- 2007. ערב מלחמת ששת הימים ( המו"ל ).
- 2008. בחוקותי כו, ה-יג.
- 2009. שבת, דמינה מתברכין כולי יומין (זח"ב סג, ב. פח, א), ובפרט יום א' (ראה שו"ע או"ח סרצ"ט ס"ו).
- 2010. תו"כ ופרש"י עה"פ.
- 2011. ראה ברמב"ם (הל' מלכים ספי"א) פסק דין (שגם זה דין הוא ואדרבא , כיון ד"מאמין במשיח" ו"מחכה לביאתו" – מיסודי הדת הוא (שם רפי"א)) ברור בסדר קבוץ גליות והגאולה: "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כו' ויכוף כל ישראל לילך בה כו' והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל כו' ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'". עיי"ש (ראה מכתב בין המצרים שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שסו; ס"ע שסט ואילך). וראה גם תו"מ חמ"ח ע' 65. וש"נ).
שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
שָׁכַח וְלֹא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּיל עַד סוֹף יוֹם ג'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל אֶלָּא כָּל יוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא יוֹתֵר, וְדַוְקָא בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְהַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, אֲבָל עַל הַנֵּר וּבְשָׂמִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָא דְּקַיְמָא לָן טָעַם מַבְדִּיל הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְּהִבְדִּיל בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בַּלַּיְלָה כֵּיוָן שֶׁטָּעַם שׁוּב אֵינוֹ מַבְדִּיל. הַגָּה: וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִי שֶׁמִּתְעַנֶּה ג' יָמִים וג' לֵילוֹת יִשְׁמַע הַבְדָּלָה מֵאֲחֵרִים, וְאִם אֵין אֲחֵרִים אֶצְלוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל בְּשַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם וְלִשְׁתּוֹת וּלְקַבֵּל אַחַר כָּךְ הַתַּעֲנִית עָלָיו (ת"ה סי' קנ"ד עי' סי' תקנ"ג).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
מצוטט ב־5 עמודים
תורת מנחם 5
- נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז תו"מ חמ"ט ע' 414
- נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז תו"מ חמ"ט ע' 415
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות, ה'תשכ"ח תו"מ חמ"ט ע' 413
- נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח תו"מ חמ"ט ע' 412
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל תו"מ חמ"ט ע' 414
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

