שיוך משוער לקטע
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
וע"פ הכלל "תדיר קודם" , יש להקדים, לכאורה, סיפור המאורע ש"היו עולין לירושלים" לפני סיפור המאורע שהיו "מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי"?
786 ברכות נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
ומובן, שגם סדר הענינים הוא בדיוק – לפי הכלל שתדיר קודם :
662 ברכות נא, סע"ב. מגילה כט, סע"ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
יש מעלה בשבת לגבי יו"ט – להיותו תדיר, והרי "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" .
333 ברכות נא, סע"ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
"בורא מאורי האש" , היינו, שבאור זה נכללים כו"כ מאורות, שמכולם יחד נעשה אור.
55 ראה ברכות נא, ב. נב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
ולהעיר, שאע"פ שלכאורה יש להקדים הענין דמחר חודש לענין דפרשת שקלים, מצד הכלל ש"תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" , כי, פרשת שקלים היא רק פעם אחת בשנה, ואילו הענין ד"מחר חודש", הרי לפי הסדר שכאשר ר"ח חל ביום ראשון בשבוע, אזי ר"ח שלאחריו יחול ביום שני, וכן הלאה, נמצא, שישנו "מחר חודש" יותר מפעם אחת בשנה, מ"מ, הענין דפרשת שקלים הוא נעלה יותר, כדמוכח מההפטרה (כנ"ל).
646 ברכות נא, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
משמעות הלשון "קדימה" בנגלה דתורה, נוטה יותר לקדימה בזמן, וכמו "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" , "מקודש קדים" , שהכוונה בפשטות היא לקדימה בזמן (אף שיש בזה גם קדימה במעלה).
3079 ברכות נא, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
ורק לאח"ז בא הענין דשבת פרשת שמיני – כי, הענין של שבת לאחרי פסח ושבת מברכים אייר הוא בכל שנה ושנה (תדיר), והקביעות בפרשת שמיני אינו בכל שנה ושנה (אינו תדיר), והרי "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" , וכנ"ל שהקדימה היא גם בענין ובמעלה.
1158 ברכות נא, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
הקדימה של שמע"צ לשמח"ת אינה ענין של מקרה ח"ו, אלא בודאי מורה הקדימה על החשיבות כו', וכמו ש"תדיר קודם" וכיו"ב.
771 ברכות נא, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד (המשך2)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אדמו"ר בסידורו אין דרכו לבאר מה שיכוון, ומה שביאר כאן, נ"ל שהוכרח בזה, מפני שארז"ל (ברכות נא, ב) אין מברכין על כוס של פורעניות ובס' פסח מעובין (הובא בח"י ס' תע"ג סקל"ז) כתב דיש שופכין היין הנשאר ושוטפין הכוס משום שנזכר שם המכות.
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מוציא מצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
מוציא ואח"כ מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סי' רע"ג).
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום יחץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
כי ברכת המוציא שהיא קודמת לברכת על אכילת מצה היא על השלמה (תוד"ה הכל שם , וכן עיקר – שו"ע רבינו סי' תע"ה ס"ה וס"ז ) ומשום אין מעבירין על המצות צריכה השלמה להיות למעלה .
301 כדלקמן פיסקה מוציא מצה (מוציא ואחר כך מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה).
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אדמו"ר בסידורו אין דרכו לבאר מה שיכוון, ומה שביאר כאן, נ"ל שהוכרח בזה, מפני שארז"ל (ברכות נא, ב) אין מברכין על כוס של פורעניות ובס' פסח מעובין 314 (הובא בחק יעקב ס' תע"ג סקל"ז) כתב דיש שופכין היין הנשאר ושוטפין הכוס משום שנזכר שם המכות.
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מוציא מצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
מוציא ואחר כך מצה 1 , כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב 2 ) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סידור ר' עמרם גאון 3 ).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסו דיני בציעת הפת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
א לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודה אלא שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה ואפילו למזוג כוס לקידוש היום אם מוזגו בחמין שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר הרי זה היסח הדעת מהסעודה ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה והוא הדין לכל כיוצא בזה אבל אם יושב בטל ואינו עושה בינתיים שום מעשה שיש בו היסח הדעת אף על פי ששוהה הרבה ואפילו משיח מעט אין לחוש כיון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול ובלבד שלא יפליג בדברים שלא יבא לידי היסח הדעת ולכן מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים להמוציא ולא אמרו תיכף לנטילת ידים ברכה אלא במים אחרונים בלבד.
ה משנה ברכות נא, ב לפי' הרי"ף שם. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפג המברך האיך יתנהג בכוס של ברכת המזון יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יח
יב צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה מהלך בביתו כשאכל בין שאכלו מעומד או (מיסב) כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוין יותר ולא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה ולא המברך בלבד אלא כל המסובין לא ישבו בקלות ראש אלא באימה אך אם לא עשו כן אפילו בירך מהלך בדיעבד יצא.
צב ברכות נא , ב. טור ושו"ע ס"ט.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפד לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ואם שכח ועקר ממקומו קודם שיברך לא הטריחוהו חכמים לחזור למקומו ולברך אלא מברך במקום שנזכר ואם חזר הרי זה משובח אבל אם עקר ממקומו במזיד צריך לחזור למקומו ולברך ואם בירך במקום שנזכר יצא ויש אומרים שאפילו בשוכח צריך לחזור למקומו ולברך ואם בירך במקום שנזכר יצא ובמזיד אפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולברך במקומו ולענין הלכה ספק ברכות להקל ובדיעבד שכבר בירך במקום שנזכר א"צ לחזור ולברך במקומו אפילו עקר ממקומו במזיד אבל לכתחלה יחזור למקומו ויברך אפילו הוא שוגג אם אפשר לו שאין לו עיכוב מחמת החבורה שנתלוו עמו בדרך ואינן רוצים להמתין עליו שאז יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים אם היה שוגג ואפילו במזיד אם הוא רחוק שעד שיחזור למקומו יתעכל המזון שבמעיו ולא יוכל לברך כמ"ש בסמוך יברך במקום שנזכר.
ב בית הלל ב משנה ברכות נא , ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"א. הרב רבנו יונה שם ד"ה ולענין (ראה ב"י ד"ה מי שאכל). דעה הא' בשו"ע ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפד לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ג עד אימתי יכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל שאינו רעב מאותה אכילה ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כיון שהתחיל להתעכל שוב אינו מברך וכן לענין שתיה ואכילת פירות אם אינו צמא או רעב ותאב לאותם פירות יברך אם אינו יודע לשער אם נתעכלו.
כח משנה ברכות נא , ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואף שאפשר לתקנו ע"י שיוסיפו בו יין לשתות כל אחד ואחד מהמסובין מכל מקום יותר טוב שיטעימו מיין של ברכה שכשיש לפני כל אחד ואחד כוסו בשעת ברכת המזון הרי כולם הן כוסות של ברכה כמו כוס המברך.
נח ברכות נא, ב. רש"י שם ד"ה כל האי נבגא. אבודרהם הל' ברכות שער א בשם הראב"ד. הובא בט"ז סי' קפב ס"ק ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רטו עניית אמן אחר הברכות ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ב אבל אחר ברכת אדם אחר מישראל חובה לענות אמן אע"פ שהוא אינו מחויב בברכה זו כלל ואפילו לא שמעה מתחלתה ועד סופה אלא סופה בלבד או אפילו לא שמעה כלל רק שהוא יודע איזו ברכה היא שלא תהא אמן יתומה כמ"ש בסי' קכ"ד.
ט משנה ברכות נא , ב. רמב"ם הל' ברכות פ"א הי"ג. שו"ע ס"ב. ט"ז ס"ק ב. וראה גם לעיל סי' קכד ס"ט, ושם מבואר פירושו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רטו עניית אמן אחר הברכות ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
אבל נכרי המברך ברכה מן הברכות שתקנו חכמים אין עונים אחריו אמן אלא א"כ שמע כל הברכה מפיו וכותים עשאום כנכרים לכל דבריהם אבל אחר מין דהיינו האדוק לעבודה זרה אסור לענות אמן אפילו שמעו כל הברכה מפיו (לפי שסתם מחשבת מין בהזכרת השם היא לעבודה זרה) וכן מי ששינה מטבע הברכה אין עונין אחריה אמן.
יג רבינו יונה ברכות נא, ב ד"ה כל. רמ"א ס"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רחצ דין נר הבדלה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
א צריך לברך בורא מאורי האש בכל מוצאי שבת על אור הנר אם יש לו אבל אם אין לו אור במוצאי שבת אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות לפי שלא תקנו ברכה זו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת שנטל אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור ואף שאין מברכים על שאר כל הדברים בשעה שנבראו מכל מקום האור כיון שנאסר בשבת והותר במוצאי שבת הרי זה כאלו נברא עתה מחדש ומברכים עליו בשעת בריאתו:
א משנה ברכות נא, ב כב"ה. טור ושו”ע ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רחצ דין נר הבדלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ד מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה שהרי מברכים בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות ומכל מקום אף כשמברך על הנר יברך בורא מאורי האש שהרבה גוונין יש באור שלהבת אדומה לבנה וירקרקת.
יב ב"ה במשנה ברכות נא, ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצו (ב)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ולפי מ"ש לדעת הרמב"ם אתי שפיר מה שלא הזכירו במשנה אין לו אלא כוס אחד כמו בברייתא, ע"ש ברשב"א ובמגיד משנה ודו"ק:
מח ברכות נא, ב: נר ובשמים מזון והבדלה (ופרש"י שם ד"ה נר: מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואף על פי שעדיין לא קרא קריאת שמע של ערבית , וקריאת שמע היא מצות עשה של תורה, וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים, וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו , אעפ"כ צריך להקדים את הבדיקה לפני קריאת שמע ותפלה, לפי שהיא מצוה עוברת, שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים .
233 משנה הוריות יב, ב (כל התדיר מחבירו קודם את חבירו). ברכות נא, ב (תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם). וכדלעיל סי' כה ס"ב, וש"נ. ועפי"ז כתב הח"י (ס"ק ז): "מי שרגיל להתפלל ולקרות קריאת שמע בזמנה אל ישנה, כי תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כן נראה לי".
ומטעם זה נתבאר לקמן (סי' תפט סט"ז): "ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה, שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירה, ותדיר קודם לשאינו תדיר".
מכל מקום כאן בבדיקת חמץ קיי"ל כפרי חדש הנ"ל, כמבואר בקונטרס אחרון (ס"ק א): "ומה שכתב החק יעקב דתדיר קודם, זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת, פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי".
וכן הוא לענין נרות חנוכה, שמטעם זה הוא המנהג להדליק לפני תפלת ערבית, ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה (ח"א ע' תסג).
משא"כ לענין ספירת העומר, מקדימין תפלת ערבית, כי "היא תדירה והספירה אינה תדירה, ותדיר קודם לשאינו תדיר".
ואף שגם בספירת העומר נתבאר (סי' תפט ס"ג): "לכתחלה מצוה מן המובחר לספור בתחלת הלילה מיד אחר תפלת ערבית".
מכל מקום אין היא מצוה עוברת, כמבואר לקמן (שם): "וכל הלילה כשר לספירת העומר". ולכן מקדימים ערבית לספירת העומר.
ומיד אחרי תפלת ערבית, לפני אמירת עלינו, מקדימים לספור את העומר, כדלקמן שם (סי' תפט סכ"ו): "שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר, ומיד שנסתלקה התפלה, בקדיש שלאחריה, חל עלינו מצות ספירה".
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
ומה שכתב החק יעקב דתדיר קודם , זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה , אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי .
287 כמבואר במשנה הוריות יב, ב (כל התדיר מחבירו קודם את חבירו). ברכות נא, ב (תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם). וכדלעיל סי' כה ס"ב, וש"נ.
וכן הוא בפנים ס"ו (וקריאת שמע היא מצות עשה של תורה, וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים, וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנח זמן וסדר לישת מצת המצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ז ונוהגין לעשות בהן סימן איזו מהן ראשונה ואיזו מהן שניה ואיזו מהן שלישית , שבהראשונה עושין בה מצוה הראשונה דהיינו ברכת המוציא, שברכה זו היא המצוה הראשונה שעושין במצות הללו, ובשניה עושין המצוה השנייה דהיינו ברכת על אכילת מצה , ובשלישית עושין מצוה השלישית דהיינו הכריכה עם המרור.
707 נתפרש בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה מוציא מצה (מוציא ואחר כך מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סידור ר' עמרם גאון)).
טעם הראשון הוא כדאמרינן בגמרא ברכות שם (ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם). וגם לענין ליל פסח נתפרש בראב"ן קסו, א (אוכל זית של המוציא תחילה, כי הוא קודם לברכה וברכתו תדירה, והדר אכיל זית של אכילת מצה).
וטעם השני הוא כמבואר בסדר ר' עמרם גאון (דהכי אמר מרנא ורבנא משה ריש מתיבתא, דמברך ברישא המוציא, דלית ברכה דקדימא להמוציא, דאורחא דמלתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא, והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעה יתר דיני הסדר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולא יניח הפרוסה מלמעלה, לפי שבתחלה צריך לברך המוציא ואחר כך על אכילת מצה , וברכת המוציא היא על השלימה, וברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה , שהיא לחם עני, ואם הפרוסה תהיה מלמעלה, יצטרך לעבור על המצות כשיברך המוציא בתחלה :
674 וכן הוא לעיל סי' תנח ס"ז (מצוה הראשונה דהיינו ברכת המוציא, שברכה זו היא המצוה הראשונה שעושין במצות הללו).
והטעם לזה נתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה מוציא מצה (מוציא ואחר כך מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב), ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סידור רב עמרם גאון רע"ג)), ושם נסמן (הערות 766-767).
*
הקדמה זו (של המוציא לפני על אכילת מצה) היא הן לענין הברכה עצמה (כמבואר כאן), והן לענין אכילת המצה של ברכת המוציא (במקום שאינו אוכל אותם ביחד), כדלקמן ס"ז (יאכל בתחלה הכזית של המוציא ... ואחר כך הכזית של אכילת מצה), וס"ט (צריך לאכול תחלה הכזית ... של המוציא).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והרי זה הפסק והיסח הדעת .
357 משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים
מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים). גמרא שם נב, ב (הא עדיפא, דתיכף לנטילת
ידים סעודה). לפירוש התוס' פסחים קו, ב ד"ה זימנין (דשאני מזיגה שהיא בחמין,
וצריך דקדוק שלא יחסר ושלא יותיר, והוי טפי היסח [הדעת] מקידוש). מ"א
ס"ק כז (ולכו"ע אסור למזוג הכוס בחמין, כמ"ש סי' קס"ו).
וכן הוא לעיל סי' קסו (לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודה, אלא
שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה, ואפילו למזוג כוס לקידוש היום,
אם מוזגו בחמין שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר, הרי זה היסח הדעת מהסעודה
ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה ... מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים
להמוציא ... שצריך למזוג הכוס של קידוש בחמין קודם הנטילה לדברי הכל, אף על פי
שהקידוש הוא צורך הסעודה, כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
תהיה קודם נטילת ידים :
358 מ"א שם (ולמ"ד שם דאסור
להפסיק, אפילו לשפוך מהקנקן לכוס אסור אחר נטילה).
והיינו שהוא תלוי בב' הדעות דלעיל סי' קסו (ולא אמרו תיכף
לנטילת ידים ברכה אלא במים אחרונים בלבד. ויש אומרים שגם במים ראשונים צריך ליזהר
כמו במים אחרונים).
יוצא אם כן שהובאו כאן שלוש דעות בהפסק
שבין נטילת ידים לסעודה:
(א) דעה הראשונה שלפנינו, שלא יפסיק
בקידוש בין נטילת ידיו לסעודה.
(ב) דעה השנית שלפנינו, לפי דעה השנית
דלעיל סי' קסו, שהקידוש אינו הפסק בין נטילת ידיו לסעודה, אבל לא יפסיק בינם
בשפיכת היין מהקנקן לכוס.
(ג) דעה הראשונה דלעיל סי' קסו, שגם
שפיכת הכוס אינה הפסק בין נטילת ידיו לסעודה, אבל לא יפסיק בינם במזיגת הכוס
בחמין, שבזה מיירי בית הלל במשנה ברכות נא, ב (מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין
לידים).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
מה שלא הזכירו במשנה אין
2248 ברכות נא, ב (בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה), ופרש"י (מי שאין לו
אלא כוס אחד במוצאי שבת, מניחו עד לאחר המזון, וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה).
והיינו שרש"י מבאר שמה שאמרו במשנה
שמסדר ברכת המזון והבדלה על אותו כוס, מיירי שאין לו אלא כוס אחד.
וכן פירש משנה זו ברשב"א שם (כיון
שאין לו אלא אותו כוס), כמבואר לקמן סי' רצט בקונטרס אחרון ס"ק ד. וכן פירש
במגיד משנה שם (מדברי
הגאונים ז"ל נראה, שאם יש לו שני כוסות, שעל אחד מברך ברכת המזון ועל האחר
מבדיל). וכן נפסק בשו"ע סי' רצט ס"ד (ואם יש לו שני כוסות מברך ברכת
המזון על אחד ומבדיל על אחד) .
אמנם הרמב"ם מפרש המשנה כפשוטה,
שלא נזכר בה שאין לו אלא כוס אחד.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצז דין בשמים להבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
חכמים להריח בבשמים בכל מוצאי שבת , כדי להשיב
2257 משנה ברכות נא, ב (ובית הלל אומרים נר
ובשמים). טור ושו"ע ס"א (מברך על הבשמים).
מרדכי ברכות רמז קפח (והשיב רבינו אפרים ... דלא דמי לקידוש
והבדלה וברכת הלחם [ד]מצה, דהוא חובה ומצוה, וזה אינו אלא מנהג). טור סי' רצז
(וכתב ה"ר אפרים ... לא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצוה, שהן חובה,
אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא). הובא בקונטרס אחרון ס"ק ב ( לפי
דעת רבינו אפרים ... דאינו אלא מנהג).
וכן הוא לעיל סי' רצו ס"א (הנהיגו
חכמים להריח בבשמים במוצאי שבת, מטעם שיתבאר בסי' רצ"ז). לקמן סוף ס"ז (הבשמים במוצאי שבת ...
הנהיגו חכמים) .
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצז דין בשמים להבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אם יש לו ולברך עליהם .
2267 משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על
הנר ולא על הבשמים של עכו"ם ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים). ב"י (כתוב
בארחות חיים בשם הרשב"א כל שבירך על אחד מאותם ששנו במשנתינו שאין מברכין,
אפילו בדיעבד לא יצא, וצריך לחזור ולברך). רמ"א ס"ב (ואם בירך על בשמים
אלו לא יצא, וצריך לחזור ולברך על אחרים).
וכן לענין נר, נתבאר לקמן סי' רחצ ס"ח (אין מברכים על אור
של עבודה זרה ... ואם עבר ובירך, צריך לברך על אור אחר אם יש לו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
לברך בורא מאורי האש בכל מוצאי
2312 משנה ברכות נא, ב בית שמאי אומרים שברא
מאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"א (מברך
על הנר בורא מאורי האש).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
מברכים בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות .
2324 משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים בורא
מאורי האש). ר"ן פסחים כא, א ד"ה כי מטי (דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר,
משום דמברכינן בורא מאורי האש בלשון רבוי, לפי שהרבה מאורות יש באור, כדאיתא
בברכות, והיינו דעדיפא אבוקה מפני שניכרין בה). כל בו סי' מא (ואבוקה להדלקה מצוה
מן המובחר. והטעם אחרי שפסקו ז"ל שנוסח הברכה לומר בורא מאורי האש, שהוא לשון
רבים, צריך להיות שם אבוקה שנראים בה מאורות הרבה). הובא באליה רבה ס"ק ה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
סמוך לו כל כך שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו , עד שיוכל
2339 משנה ברכות נא, ב (ואין מברכין על הנר
עד שיאותו לאורו). כרבא שם נג, ב (רבא אמר יאותו ממש), לפרש"י שם (עומד בסמוך),
והשגות הראב"ד להמאור שם לט, ב (ופסק כרבא דאמר יאותו ממש ... דבעינן בקרוב,
שיוכל להשתמש). שו"ע ס"ד (אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו
שיהיה סמוך לו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
זרה :
2383 משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על
הנר ... של עכו"ם ... ולא על הנר ... של עבודה זרה). וגמרא שם נב, ב (מה טעם
קאמר, מה טעם אין מברכין לא על הנר ... של עכו"ם, מפני שסתם מסבת עובדי
כוכבים לעבודה זרה). מ"מ פכ"ט הכ"ה (זו היא גרסת רבינו. אבל ההלכות
היו גורסים גירסא אחרת). וכן הוא גם הנוסח בגמרא שלנו.
ולגירסת הרי"ף והרא"ש, נשארת מסקנת הגמרא, שיש שתי
הלכות במשנה:
(א) אין מברכים על הנר של נכרים, משום דלא שבת, שהיא ההלכה
דלעיל ס"ז ( ואפילו הדליקו נכרי לצורך עצמו), ושם (הערה 2349 ).
(ב) אין מברכים על הנר של עבודה זרה, שהיא ההלכה דלעיל
ס"ח ( אין מברכים על אור של עבודה זרה), ושם (הערה 2359 ).
אבל לא נתפרשה ההלכה שכל שהדליקו הנכרים
אמרינן "שסתם מסיבת נכרים לעבודה זרה".
וקיי"ל לאיסורא כשתי הדעות, כמבואר
בב"ח ס"ג (ולענין הלכה כיון דהוראה זו תליא בגרסאות נקטינן לחומרא).
*
וכל זה כשרוצה לברך על הנר שהדליקו הנכרים. אבל אם הדליק ממנו
הישראל נר שלו, מברכין עליו, כדלעיל ס"ח ( אבל אם ישראל הדליק
נר שלו מנר של עבודה זרה, מברכין עליו, שמותר ליהנות ממנו אע"פ שהודלק משלהבת
של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש). ונתבאר בקונטרס אחרון.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
מקברים אותו ביום, מברכים על הנר שהוציא לפניו בלילה, שהוא עשוי בשביל להאיר בלבד :
2401 משנה ברכות נא, ב (אין מברכין לא על
הנר ... של מתים). גמרא שם נג, א (מאי טעמא, נר לכבוד הוא דעבידא ... כל שמוציאין
לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו, וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו).
ופרש"י (מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום, אם הוציאו בלילה במוצאי שבת
לקבורה אין מברכין על אותו נר, דלכבוד עבידא ולא להאיר). רא"ש שם (ואותו
שמוציאין לפניו ביום [ובלילה], אף על גב דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי, כיון שאפילו
ביום מוציאין לפניו לכבוד, אין מברכין עליו). טור ושו"ע סי"ב (אין
מברכין על נר של מתים, שאינו עשוי להאיר. הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו
הוציאוהו ביום, והוציאוהו בלילה בנר, אין מברכין עליו). לבוש סי"ב (מת שהיו
מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום, גם כשמוציאין אותו בלילה בנר אין מברכין
עליו, כיון שגם ביום היו מוליכין לפניו נר אם כן הוא לכבודו, אף על פי שגם צריכין
לו עתה בלילה. וכל שלא היו מוליכין לפניו נר ביום, אם הוציאוהו בלילה בנר מברכין
עליו, שאותו הוא להאיר).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כה דיני תפילין בפרטות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כג
ב המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד, יזהרו לכתחלה שלא יניחו כיס התפילין למעלה מן הטלית, כדי שלא יפגע בהתפילין קודם שיפגע בהטלית ויצטרך להעביר על המצות כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין , שהרי מצות ציצית היא תדירה, שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב, ותפילין אינן נוהגין בשבת ויום טוב, ותדיר קודם לשאינו תדיר:
7 משנה זבחים פט, א ( כל התדיר מחבירו קודם את חבירו ). גמרא ברכות נא, ב (תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם).
כלל זה הובא גם לעיל סי' ז ס"ז. לקמן סי' קסה ס"ב. סי' קפח ס"ו. סי' רפו ס"ה. סי' תלא קו"א ס"ק א. סי' תפג ס"א. סי' תפט סט"ז.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח חייב אדם לברך ק' ברכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מבחי' חכמה, ועד"מ התינוק קודם שיגיע לעת החכמה לא יוכל לצרף אותיות הדבור, וכמו שמתרגמינן ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא, ובכאן שממשיכין או"ח מבחי' הכתר שנק' מקור, אמר להיכן באה עיקר סיום שפע זאת לזה אמר לשמי' דקוב"ה קדישא, לפי שנעוץ סופן בתחילתן, ותחילתן בסופן דהיינו מכתר למל', וזהו פי' וברכת את הוי' פי' את היינו את הטפל דהיינו בחי' המל' שעולה למעלה לקבל ברכת הארה המשכה חדשה מעצמיות המאציל, וזהו ג"כ ענין כוס של ברכה, כוס בגימ' אלקי' בחי' מל' כו' וע"י הברכה נמשך עד בחי' הכוס בחי' מל', וא"כ הכוס הוא המקבל הברכה וזהו כוס של ברכה כו'.
27 כוס בגימ' אלקי' : זהר רע"מ פינחס רמה, סע"א. עקב רעג, סע"א. חידושי אגדות מהרש"א ברכות נא, ב ד"ה: עשרה.
פתיחה בהקשר
אוצר מנהגי חב"ד בהתקדש חג הפסח "מגיד"
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אדמו"ר בסידורו אין דרכו לבאר מה שיכוון, ומה שביאר כאן, נ"ל שהוכרח בזה, מפני שארז"ל (ברכות נא, ב) אין מברכין על כוס של פורעניות..
פתיחה בהקשר
דובר שלום מנהג אנ"ש בטעימת המסובין מכוס של קידוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מ"מ כותב רבנו הזקן, שאופן השני הנ"ל הוא "יותר טוב" מאופן השלישי שלפנינו (מפשטות לשונו נראה הטעם כי היין שנוסף מהקנקן אינו כוס של ברכה כל כך; אבל ראה ברכות נא, ב דלכאורה משמע שגם היין שבקנקן שעומד על השלחן הוא כוס של ברכה).
פתיחה בהקשר