ג
ג עד אימתי יכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון שבמעיוכח וכמה שיעורו כל שאינו רעב מאותה אכילהכט ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כיון שהתחיל להתעכל שוב אינו מברךל וכן לענין שתיה ואכילת פירות אם אינו צמא או רעב ותאב לאותם פירות יברךלא אם אינו יודע לשער אם נתעכלולב.
וכל זה כשאכל כל צרכו מהלחם או מהפירות אבל אם אכל מעט וחפץ לאכול עוד אלא שלא היה לו יותר בזה אי אפשר לשער כל זמן שאינו רעב ותאב כיון שתיכף היתה לו ג"כ תאוהלג ואדרבה באכילה ממשכת לו תאוה יותר ממה שהיתה לו קודם לכן והוא הדין ממה שיהיה לולד אח"כ כשיתעכל זה המעט וא"כ אין ראיה כלל מתאותו שכבר נתעכללה אלא שיעורו עד כדי הילוך ד' מיליןלו שהוא שיעור שעה וחומשלז לפי מה שיתבאר בסי' תנ"טלח.
ויש חולקיםלט על שיעור זה ומצריכים לברך מידמ באכילה מועטת שגם אחר האכילה הוא רעב ואם אירע ששהה אחר אכילתו יאכל מעט קודם ברכת המזון להוציא עצמו מידי ספק שאין אנו בקיאים בזה לשער בעצמו אם אינו רעב כל כך כמו שהי' בתחלה קודם שאכל שאם הוא רעב כבתחילה ודאי כבר נתעכל המזון במעיו שמי שאינו רעב ואוכל פירות או מיני מתיקה לתענוג הוא שיכול להיות תאב להם יותר אחר האכילה אע"פ שלא נתעכלה ממה שהיה תאב קודם לכן לפי שכיון שטעם טעמם נתעורר לו תאוה להם וכן אפילו מי שאוכל לחם ואינו רעב כשאוכל מעט מעוררת לו אכילה זו תאות המאכל מפני שפותחת בני מעיו ומרחבת אותם ויקבל המאכל אח"כ לתיאבוןמא אבל מי שאכל לחם לרעבונו אפילו באכילה מועטת מתיישבת דעתו מעט ואינו רעב כל כך כמו שהיה ואפילו בכזיתמב שאין בו כדי להשיב דעתו מכל מקום אינו רעב כל כך ממש כמו שהיה וכן האוכל שאר מאכלים לרעבון וגם מי שאינו רעב אין האכילה מעוררת לו תאות המאכל אלא תיכף ומיד אחר שפתחו בני מעיו אבל אם שהה אחר אכילתו נסתמה אצטומכא ושוב אינו חפץ לאכול כל כך אפילו כמו שהיה חפץ קודם שאכל ואם אחר כך חוזר ותאב מעט כמו קודם שאכל ודאי בכך נתעכלה אכילה זו ואינו יכול לברך ואין אנו בקיאים בזה לכן לא ישהה כלל אחר אכילה מועטת קודם ברכת המזון ויש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכותמג שלא יוכל לברך עד כדי הילוך ד' מילין כסברא הראשונה.
ואם אירע ששהה אחר אכילתו וחוזר ואוכל להוציא עצמו מידי ספק א"צ לברך המוציאמד כל שלא הסיח דעתומה וי"א אפילו הסיח דעתו כמ"ש בסי' קע"טמו.
אבל כל שוודאי נתעכל המזון שבירך עליו נסתלקה ברכה הראשונה וכן הרוצה לפטור שתי אכילות בברכה אחת ושהה בינתיים כשיעור עיכול צריך לחזור ולברךמז:
הערות
- כח. משנה ברכות נא , ב.
- כט. ר' יוחנן שם נג , ב. טור ושו"ע ס"ה. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ה ה"ט.
- ל. הרב רבנו יונה שם (מ, א ד"ה כל). שו"ע שם.
- לא. רא"ש שם פ"ח ס"ה. טור ושו"ע שם. וראה הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ב אות ט בשם ר"י.
- לב. ב"י ד"ה ומ"ש רבנן. שו"ע שם.
- לג. מ"א ס"ק ט. ט"ז ס"ק ב.
- לד. ר"ל, וגם יותר ממה שיהיה לו.
- לה. ט"ז שם.
- לו. ברכות נג, ב (לריש לקיש באכילה מועטת, לפירוש התוס' שם ד"ה באכילה). אבודרהם הל' ברכות סוף שער א (עמ' שכח) לגבי אכילה מועטת (הובא בד"מ ובמ"א שם). ט"ז שם. אליה רבה ס"ק ו.
- לז. מ"א שם.
- לח. סעיף י, עיי"ש. וראה גם לקמן סי' רסא ס"ה. סידור סדר הכנסת שבת בדעת ר"ת. וראה תהלה לדוד ס"ק ג וסי' רסא ס"ק ו-ח. אהלי שם ח"ד ע' פו.
- לט. מ"א שם ( וראי' הט"ז שם, שבזה אין שייך לומר כל שאינו תאב כו' - היא לפי שיטתו דודאי הוא רעב מיד, אבל להמ"א ס"ל שאין זה ודאי (כמ"ש בפנים) י"ל דבזמן התלמוד היו בקיאים , א"כ ודאי דר' יוחנן פליג אר"ל) . וראה לקמן סי' קצ ס"ז לענין שתיה.
- מ. היינו מיד כשיהיה רעב כמו שהי' בתחלה, וכדלקמן בסמוך. וראה בדי השלחן סי ס סק"כ, דהיינו לפחות אחרי שיעור אכילת פרס.
- מא. ט"ז שם.
- מב. ראה סי' תריב ס"א, דבשיעור כותבת הגסה מתיישבת עליו דעתו.
- מג. עי' באור ברה"נ ע' 163 דהיינו כיון שאכל רק מעט ואינו מחוייב בבהמ"ז מה"ת.
- מד. שהרי הוא ספק אם נתעכל, ולכך ספק אם לברך המוציא, וספק בהמוציא שהוא מד"ס - להקל, כדלעיל סי' קסז סי"ב.
- מה. מ"א שם, והוא כדעת הרא"ש דבסי' קעט ס"א, ולעיל שם ס"ד וש"נ.
- מו. הרב רבנו יונה ור"ן בסי' קעט ס"א, ולעיל שם ס"א וש"נ. וראה לעיל שם ס"ד דלהלכה פסק רבנו - דספק ברכות להקל.
- מז. מ"א שם. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ה ה"ט. לוח ברה"נ פ"ז ה"ט. ולענין אם צריך לחזור וליטול ולברך ענט"י, כשהסיח דעתו, ראה לעיל סי' קסד ס"ב.
משנה תורה, הלכות ברכות ב׳ - הטקסט מספריא
סדר ברכת המזון כך היא:ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבינו תקנה שנייה תיקן יהושע שלישית תיקן דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תקנוה.
הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית ברכה ראשונה כתיקונה שנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם.
ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו'.
ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך או נחמנו יי' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.
בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע כיצד מתחיל נחמנו יי' אלהינו בציון עירך או רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים ואומר באמצע בשבת אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו יי' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך ברצונך הנח לנו יי' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו ובימים טובים אומר יעלה ויבא וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא.
בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה.
ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו' ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה.
וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן כו'.
בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה.
ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין במה דברים אמורים כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין.
ואלו הן שבע ברכות:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה יי' משמח חתן עם הכלה.
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן.
בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.
מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.