א
קסו דיני בציעת הפתא ובו סעיף אחד:
א לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודהב אלא שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודהג ואפילו למזוג כוסד לקידוש היוםה אם מוזגו בחמיןו שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר הרי זה היסח הדעת מהסעודהז ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה והוא הדין לכל כיוצא בזהח אבל אם יושב בטל ואינו עושה בינתיים שום מעשה שיש בו היסח הדעת אף על פי ששוהה הרבהט ואפילו משיח מעט אין לחושי כיון שהשולחן לפניו ודעתו לאכוליא ובלבד שלא יפליג בדברים שלא יבא לידי היסח הדעתיב ולכן מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים להמוציאיג ולא אמרו תיכף לנטילת ידים ברכהיד אלא במים אחרונים בלבדטו.
ויש אומריםטז שגם במים ראשונים צריך ליזהר כמו במים אחרונים שהרי אמרויז התוכף לנטילת ידים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה וזהו במים ראשונים שבמים אחרונים מה שהיה כבר היהיח לפיכך צריך ליזהר שלא להפסיק אפילו בשהיה כדי הילוך כ"ב אמה שבשיעור זה נקרא הפסקיט אפילו יושב במקומוכ (ואם הלך מביתו לבית אחר נקרא הפסק אפילו הולך מעטכא) ושלא לצורךכב אין להפסיק אפילו בשהייה מועטתכג ולדבר אסור אפילו בדברי תורהכד (או איזה ברכה מרובה שלא מענין הסעודה כגון להבדיל על הכוסכה) ואין צריך לומר בדבר חול וטוב לחוש לדבריהםכו.
ומכל מקום אין צריך ליזהר אלא מלדבר באיזה עסק וענין אחר אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות אינן חשובין הפסק לדברי הכל אפילו במים אחרוניםכז (כיון שאין בהם ענין שלם) וכל שכן שמותר להשיב הן או לאו כששואלין אותו דברכח.
ומענין הסעודה וצרכיה אינו חשוב הפסק אפילו בין המוציא לאכילהכט כל שכן בין נטילה להמוציאל וכל שכן שהשהייה בניגוב והילוך ממקום שנטל ידיו למקום הסעודה אינן חשובין הפסק כיון שהוא צורך הסעודהלא אלא שלכתחילה צריך ליטול ידיו סמוך למקום הסעודה אם אפשר שכמו שצריך למזוג הכוס של קידוש בחמין קודם הנטילה לדברי הכללב אע"פ שהקידוש הוא צורך הסעודהלג כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה (ואפילו לכתחילה מותר להפסיק בצרכי סעודה בין נטילה להמוציאלד אם שכח עליהם קודם הנטילה אע"פ שאסרו בין המוציא לאכילהלה) לכן מי שנוהג להתפלל בכל יום על מזונו קודם הסעודה כמ"ש בזוהר הקדושלו ושכח להתפלל קודם הנטילה מותר לו להפסיק בכך בין נטילה להמוציאלז.
והעולם נהגו לומר מזמור ה' רועילח בין נטילה להמוציאלט (ויש ללמד עליהם זכות לפי שלפעמים שאין הידים נקיות קודם הנטילהמ וכיון שזהו מענין סעודה ואינו חשוב הפסק לדברי הכל הקילו בו שלא לטרוח להזהר לאמרו קודם הנטילה בנקיון כפיםמא):
הערות
- א. בכת"י: דיני הפסקה בין נט"י להמוציא [בכת"י נוספו כמה מקורות, ומועתקות לקמן בצורה מודגשת, כהציונים שבדפוס ראשון].
- ב. ברכות דף נב ע"ב . ראה לעיל סי' קסד ס"א.
- ג. הרב רבינו יונה פרק אלו דברים (מא, ב ד"ה נוטל) וב"י סי' קסד. ט"ז ס"ק א.
- ד. עי' לקמן סי' קפג ס"ג. סי' ערב ס"ו.
- ה. משנה ברכות נא, ב לפי' הרי"ף שם. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ב.
- ו. תוס' פסחים קו , ב ד"ה זמנין. ב"ח סוף ד"ה וכן פירש. ט"ז שם. מ"א ס"ק א. ראה לקמן סוף הסימן דהיינו כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ז. ולקמן סי' רעא סכ"ג דלכתחילה טוב ליזהר שאפילו השפיכה מהקנקן תהיה קודם נט"י. ולענין מים אחרונים ראה לקמן סי' קפא ס"ו.
- ז. ולענין היסח הדעת בתוך הסעודה ראה לקמן סי' קעט.
- ח. מ"א שם.
- ט. טור בשם רבנו יואל. דעה הא' בשו"ע.
- י. ממ"ש הטור שדוקא לדעה הב' יש ליזהר שלא להפסיק ולא לדבר, וגם לדעה הב' מותרת שיחה קלה של ב' או ג' תיבות כדלקמן בסמוך.
- יא. טור בשם רבינו יואל.
- יב. ט"ז סי' קסה סק"ג. וראה תוס' שם בשם ר"ת. וראה גם לעיל סי' קסה סוס"א.
- יג. אגודה פסחים סי' פו בשם ר"ת. הגהות מרדכי פרק ערבי פסחים (לז, ג). ב"י סוף הסימן. מ"א סק"א ו סי' קעד סק"ו. משא"כ לדעה הב' אוסר לקמן (רק) "להבדיל על הכוס". וראה גם לקמן סי' קעד ס"ה (לענין הבדלה). סי' רעא סכ"ג (לענין קידוש - שמותר אף לדעת הרא"ש). סי' תעג ס"ד (לענין קידוש בסדר של פסח). ולענין ברכת אשר יצר - ראה לעיל סי' קסה ס"א ובסדר נט"י לסעודה ה"ו. וראה חקרי הלכות ח"ח ו, א.
- יד. ברכות מב , א.
- טו. רי"ף (ברכות ל, א) רמב"ם (הל' ברכות פ"ו ה"כ). טור בשם רבנו יואל. הגהות מיימוניות פ"ו אות ע. וראה לקמן סי' קפא ס"ו.
- טז. הנהגת ה רא"ש הובאה ב טור. דעה הב' בשו"ע. וראה לעיל סי' קסה סוף ס"א, שבמקום שאצ"ל ברכת המוציא כו"ע מודו לדעה הא'.
- יז. ירושלמי ברכות פ"א ה"א, בנוסח שהובא בטור. ובירושלמי שלפנינו "אין השטן מקטרג באותה סעודה". וראה גם לעיל סי' קסה שם. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ג.
- יח. הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ו אות ע. טור וב"י.
- יט. רמ"א ס"א בהג"ה מהתוס' דסוטה פרק אלו נאמרין סוטה לט, א ד"ה כל. והיינו כשיש צורך אלא שאינו צורך הסעודה. ואם הוא לצורך הסעודה ראה לקמן בפנים ולקמן סי' קסז ס"ח דהרשות בידו להמתין. וראה תורת מנחם לסדר נט"י לסעודה סקמ"ג.
- כ. מ"א סק"ב.
- כא. מ"א סק"ג. עי' במ"ש בסי' ח סכ"ב וש"נ. קו"א שם סק"ה. דרכי החיים (המוציא ח"א סק"ד).
- כב. היינו שלא לצורך כלל.
- כג. מ"א ממשמעות הב"י ד"ה ואם המסובים בשם הרשב"א ברכות מו, ב ד"ה בזמן בסי' קפא סק"ה וכאן סק"ג.
- כד. ב"ח ד"ה ומ"ש וא"א, ט"ז סי' קסה סק"ג. מ"א סק"ב.
- כה. כי דוקא לדעה הא' נת"ל שמותר להבדיל. משא"כ ברכת הקידוש לא הוי הפסק כדלקמן סי' רעא סכ"ג. סי' תעג ס"ד. ולענין אשר יצר ראה לעיל סי' קסה רס"א. ולענין שהכל ראה לקמן סי' קעד ס"ג. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ו.
- כו. שו"ע. וראה גם לעיל סי' קסה סוס"א.
- כז. מ"א סוף סי' קסה. והאליה רבה רס"י קסו חולק עליו ע"ש . וראה גם לקמן סי' קפא ס"ו. סי' קפג ס"י. ובסידור סדר נט"י לסעודה ה"ו כתב: אבל צריך להזהר מלהשיח בינתיים אפילו שיחה קלה. וראה תורת מנחם שם סקמ"ד שמשמע מדבריו שגם ב' או ג' תיבות הוי בכלל שיחה קלה. ועי' דרכי החיים (המוציא ח"א סק"ב).
- כח. רש"ל . מ"א שם.
- כט. כדלקמן סי' קסז ס"ט וש"נ. וראה גם שם סוס"י. סי' רו ס"ג.
- ל. של"ה שער האותיות אות ק (פא, ב) ד"ה ונ"ל דתפלת. מ"א סי' קסז סקי"ב. וראה גם לקמן שם ס"ח.
- לא. ראה גם לקמן שם סוס"ט.
- לב. כדלעיל ריש סי' זה וש"נ. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ב וע' ז.
- לג. ראה לקמן סי' קעד ס"ה. סי' ערב סי"ג.
- לד. מ"א סי' קסז סקי"ב. לקמן שם ס"ח. וראה ברכת ישראל סי' ה סק"ז.
- לה. עי' סי' קסז רמ"א ס"ו. לקמן שם ס"ט.
- לו. ח"ב סב, א-ב.
- לז. של"ה שם. הובא ב מ"א סק"ב.
- לח. תהלים כג. בסידור רבנו לא הובא מזמור זה (מלבד בשבת בסדר הקידוש).
- לט. מ"א סק"ב.
- מ. ראה לעיל סי' קנח סט"ז.
- מא. ראה לעיל מהדו"ק סי' ד ס"ג. סי' צב ס"ה.
פסחים ק״ו ב - הטקסט מספריא
הַנּוֹטֵל יָדָיו לֹא יְקַדֵּשׁ. אֲמַר לְהוּ רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא: אַכַּתִּי לָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב שְׁכַחְנִינְהוּ לִשְׁמַעְתְּתֵיהּ. זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, זִימְנִין דַּחֲבִיבָא עֲלֵיהּ רִיפְתָּא — מְקַדֵּשׁ אַרִיפְתָּא. זִימְנִין דַּחֲבִיבָא לֵיהּ חַמְרָא — מְקַדֵּשׁ אַחַמְרָא.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: טָעַם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב חָנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב הוּנָא: טָעַם מַהוּ שֶׁיַּבְדִּיל? אֲמַר לֵיהּ, אֲנִי אוֹמֵר: טָעַם — מַבְדִּיל, וְרַב אַסִּי אָמַר: טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל.
רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אַסִּי, אִישְׁתְּלִי וְטָעִים מִידֵּי, הַבוּ לֵיהּ כָּסָא וְאַבְדֵּיל. אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: וְהָא מָר לָא עָבֵיד הָכִי! אֲמַר לַהּ: שִׁבְקֵיהּ, כְּרַבֵּיהּ סְבִירָא לֵיהּ.
אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ, טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל. וְרַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — מְקַדֵּשׁ, וְטָעַם — מַבְדִּיל.
One who washes his hands should not recite kiddush after washing, as this would constitute an interruption between washing and eating, and he will have to wash again. Instead, he should hear kiddush from someone else. Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to them: Not a lot of time has yet passed since Rav died, and we have already forgotten his halakhic rulings. Many times I stood before Rav and saw that sometimes he preferred bread, and he would recite kiddush over bread. On those occasions Rav would wash his hands, recite kiddush over the bread, and eat it. At other times he preferred wine and would recite kiddush over wine. This shows that kiddush is not considered an interruption between washing one’s hands and eating bread.
Rav Huna said that Rav said: One who has tasted any food on Shabbat night may not recite kiddush anymore that night, as one must recite kiddush before he eats. Instead, he recites kiddush during the day before the meal. Rav Ḥana bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Huna: If one tasted food at the conclusion of Shabbat before reciting havdala, what is the halakha with regard to whether he may recite havdala? He said to him: I say that one who has tasted food may still recite havdala. And Rav Asi said: One who has tasted food may not recite havdala.
The Gemara relates that Rav Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi. He forgot and tasted some food after Shabbat before havdala. They gave him a cup and he recited havdala. Later, Rav Asi’s wife said to her husband: But my Master does not act this way. In your opinion, one who eats before havdala does not recite havdala. He said to her: Leave Rav Yirmeya bar Abba. He maintains in accordance with the opinion of his rabbi. Rav Yirmeya bar Abba was a student of Rav, who ruled that even one who has eaten may recite havdala.
Rav Yosef said that Shmuel said: One who has tasted food before kiddush may not recite kiddush, and one who has tasted food before havdala may not recite havdala. And Rabba said that Rav Naḥman said that Shmuel said: One who has tasted may nevertheless recite kiddush, and one who has tasted may likewise recite havdala.
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳:כ׳ - הטקסט מספריא
צריך אדם לנגב את ידיו ואח"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך ותכף לנטילת ידים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון.
משנה תורה, הלכות ברכות ו׳ - הטקסט מספריא
כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחלה וסוף ואע"פ שהיא פת חולין ואף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה.
כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך ומים אחרונים אין מברכין עליהן שאינם אלא מפני הסכנה ולפיכך חייב אדם להזהר בהן ביותר.
נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל רשות רצה נוטל רצה אינו נוטל ופירות של חולין אינן צריכין נטילת ידים בין בתחלה בין בסוף וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית ויעביר ידיו על עיניו ויסמא מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה מפני המלח ובמחנה פטורים מנטילת ידים בתחלה מפני שהן טרודים במלחמה וחייבין באחרונה מפני הסכנה.
עד היכן היא נטילת ידים עד הפרק וכמה שיעור המים רביעית לכל שתי ידים וכל שחוצצים בטבילה חוצץ בנטילת ידים וכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית.
כל הצריך נטילת ידים והטביל ידיו במי מקוה אינו צריך דבר אחר ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה.
כל הנוטל ידיו צריך להזהר בארבעה דברים:במים עצמן שלא יהיו פסולין לנטילת ידים ובשיעור שיהיה בהן רביעית לכל שתי ידים ובכלי שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי ובנוטל שיהיו המים באין מכח נותן.
ארבעה דברים פוסלין את המים שינוי מראה וגלוי ועשיית מלאכה בהן והפסד שמונע את הבהמה מלשתות מהן כיצד מים שנשתנו מראיתן בין בכלים בין בקרקעות בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן הרי אלו פסולין וכן אם נתגלו גלוי האוסר אותן משתייה נפסלו לנטילת ידים.
כל מים שנעשה בהן מלאכה נעשו שופכין ופסולין לנטילת ידים כיצד מים שאובין שהדיח בהן כלים או ששרה בהם פתו וכיוצא בזה בין בכלים בין בקרקעות פסולין לנטילת ידים הדיח בהן כלים מודחין או חדשים לא פסלן מים שהנחתום מטבל בהן את הכעכים פסולין ושהוא חופן מהן בשעת לישה כשרים שהמים שבחפניו הן שנעשו בהן מלאכה אבל המים שחפן מהם הרי הן בכשרותן.
וכל מים שנפסלו משתיית כלב כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או ריח רע עד שלא ישתה מהן הכלב בכלים פסולין לנטילת ידים ובקרקעות כשרים להטביל חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה.
יש לנוטל ליתן על ידיו מעט מעט עד שיתן כשיעור ואם נתן הרביעית כולה בשטיפה אחת כשר נוטלין ארבעה או חמשה זה בצד זה או יד זה על גבי זה בשטיפה אחת ובלבד שירפו ידיהן כדי שיבא ביניהן המים ויהיה באותה השטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד.
אין נוטלין מים לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא בחרסים ולא במגופת החבית ואם תיקן המגופה לנטילה נוטלין ממנה לידים וכן החמת שתיקנה נוטלין ממנה לידים אבל שק וקופה שנתקנו אין נוטלין מהן לידים ולא יתן לחבירו בחפניו שאין חפניו כלי וכלים שנשברו שבירה המטהרת אותן מידי טומאה אין נותנין בהם לידים מפני שהן שברי כלים.
בכל הכלים נוטלים לידים ואפילו כלי גללים וכלי אדמה והוא שיהיו שלמים כלי שאינו מחזיק רביעית או אין בו רביעית אין נותנין ממנה לידים.
הכל כשרין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו או יטה החבית על ידיו ויטול או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה והקוף נוטל לידים.
השוקת שדולה אדם בידו או בגלגל ונותן לתוכה והמים נמשכין ממנה באמה והולכין ומשקין הירקות או הבהמה והניח ידיו בשוקת ועברו המים ושטפו על ידיו לא עלתה לו נטילה שהרי אין כאן נותן על ידיו ואם היו ידיו קרובות לשפיכת הדלי עד שנמצאו המים שטפו על ידיו מכח נתינת האדם עלתה לו נטילה.
מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או שאין בהן אם הן טהורין או טמאין ספק נטל ידיו ספק לא נטל ידיו ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור.
מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי מים ראשונים ניטלין בין בחמי האור בין בצונן ואחרונים אינן ניטלין בחמין והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן מפני שאין מעבירין את הזוהמא שאינו יכול לשפשף בהן אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה.
נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה והוא שלא יסיח דעתו מהן אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה.
לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטיבולו במשקה אע"פ שלא נטל ידיו המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגריפה שצריך נטילת ידים.
אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו ואף על פי שהוא נותן לתוך פיו ואסור לזלזל בנטילת ידים וצוויים הרבה צוו חכמים והזהירו על הדבר אפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן.
צריך אדם לנגב את ידיו ואח"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח"כ מברך ותכף לנטילת ידים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
מצוטט ב־5 עמודים
תורת מנחם 5
- ו - שנת תשי"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשי"ב שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ו
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשט"ז. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קסו
- כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט. שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ו
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ו
- לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

