שיוך משוער לקטע
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, יב
ענין זה הוא גם סיוע להנהוג אצל חסידים, וכן ראו גם אצל רבותינו נשיאינו, שבשבת ויום -טוב רוקדים, מוחאים כפיים וכו', אף שע"פ המשנה דורש הדבר ביאור מיוחד על-פי נגלה – אעפ"כ עושים זאת בפשטות.
29 ביצה לו, ב. שו"ע או"ח סשל"ט ס"ג. שו"ת מנחת אלעזר ח"א סכ"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אמנם, כל זה הוא ביאָרצייט שחל בימות החול, אבל ביאָרצייט שחל ביום השבת , אין ענין של דין ומשפט – שהרי כל מה שהקב"ה מצוה לישראל הוא בעצמו עושה, וכיון שלמטה אין דינים בשבת , הנה גם למעלה אין ענין של דין ומשפט ביום השבת .
6 ראה ביצה לו, ב. רמב"ם הל' שבת פכ"ג הי"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן הוא בפשטות ע"פ נגלה – ששבת אסור בכל המלאכות, משא"כ יו"ט, שאף שאסור במלאכה, הרי הוא מותר במלאכת אוכל נפש (שאסורה בשבת ) .
441 ביצה לו, ב (במשנה). רמב"ם, טושו"ע ואדה"ז או"ח, ריש הל' יו"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ט אלול, ה'תשכ"ב, ליל ערב ראש השנה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
בהיותו צומח אי אפשר להשתמש בו ביו"ט, ועד"ז בר"ה, שהרי "אין עולין באילן כו'" – אלא לאחרי שנעשה דומם.
1518 ביצה לו, ב (במשנה). טושו"ע ואדה"ז או"ח רסתקכ"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו גם הטעם שאין דנין בשבת , לפי שביום השבת אין ענין של דינין כו', כפי שמבאר הצ"צ בספר המצוות שלו בענין "לא תבערו אש" , וכמאמר "וכל דינין מתעברין מינה", שזהו מאמר ב"תורת אמת" שניתנה מ"אלקים אמת" , והרי שם אלקים מורה על ענין הדין והצמצום , והיינו, שגם שם פועלים שלאמיתתו של דבר אין ענין של דין, כי אם ענין של סליחה מחילה וכפרה.
3018 ביצה לו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ובנוגע לשבת ויו"ט גופא – "אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד" – הנה יו"ט הוא "ממוצע" בין ימות החול לשבת , שאסור בכל המלאכות חוץ ממלאכת אוכל נפש (ובמילא תלוי הדבר בו – בהתאם לצורך שלו באוכל נפש ), ואילו שבת אסור גם במלאכת אוכל נפש , "אלא יהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשוי'" , וכיון שתורת אמת אומרת כן, הרי כן הוא באמת – ש"כל מלאכתו עשוי'".
1068 ביצה לו, ב (במשנה). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, שיום השבת ויום החדש אינם בכלל ימי המעשה, משא"כ יו"ט הוא בכלל ימי המעשה, שהרי יו"ט מותר במלאכת אוכל נפש (כמפורש בתושב"כ ומבואר בארוכה בתושבע"פ ).
1700 משנה ביצה לו, ב. וש"נ. רמב"ם הל' יו"ט פ"ט ה"א. טושו"ע ודאדה"ז או"ח רסתצ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ט וכן אסור לו ליכנס בספינה בשבת עצמה אע"פ שהולך לדבר מצוה אפילו מהלכת למעלה מי' טפחים ואפילו לילך לתוך התחום ואפילו היא מהלכת בשביל נכרים לפי שאסרו ליכנס כלל בספינה בשבת אפילו אינה מהלכת כלל אלא צפה על פני המים כמו שיתבאר בסי' של"ט לפי שנראה כאילו הוא עצמו צף ושט על פני המים ואסור לשוט בשבת משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין שמלמדין את עצמן לשוט במים על חבית .
סו ביצה לו, ב. וכדלקמן סי' שלט ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שה במה בהמה יוצאת בשבת ובו ל"ח סעיפים כג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כג אין רוכבים על גבי בהמה ולא נתלים עליה ולא נשענים עליה שאין משתמשין בבעלי חיים כל עיקר שכללו חכמים כל שימוש בבעלי חיים בכלל גזרת הרכיבה שגזרו עליה משום שמא יבא לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה שרוכב עליה ואפילו בצדי הבהמה אסור להשתמש כגון לשפשף התינוק בצדי גבה כדי לשעשעו וכן להסמך לצדה אבל צדי צדדין כגון שדבר אחר מונח על צדי גבה או על שאר צדדיה והוא משתמש בצדי אותו דבר הרי זה מותר אבל אסור להשתמש על גבי אותו דבר המונח על צדה מפני שהוא כמשתמש על צדה ממש.
רכד משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע סי"ח. וראה גם לעיל סי' רסו ס"ו. לקמן סי' שלט ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת עב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
עב כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם היו בחצר שהוא דר בה דהיינו חצר לפני הבית או שאצל הבית שהוא יוצא ונכנס לתוכה תדיר שזהו מקום שמקפידין עליו שלא יהא בו טינוף מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא אפילו בידיו ממש בלא כלי וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי וכן אם הם במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקם לצדדין.
תקעה רב אשי שם ורש"י ד"ה בצוציתא וביצה לו, ב. טור ושו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת עג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
עג גרף של רעי ועביט של מי רגלים אע"פ שמותר להוציאם לאשפה לפנותם שם אסור להחזירם לבית לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים מפני שהם מאוסים כל כך עד שאינם ראויים אפילו לכסות בהם כלי ולא התירו מוקצה מחמת מיאוס אלא אם כן ראוי לכסות בו כלי כמו שנתבאר למעלה ואם צריך להחזירם כדי לחזור ולפנות עליהם היום מותר להחזירם ע"י שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול דהיינו שהם ראויים עדיין לבהמה אף כשהם בתוך העביט או הגרף ואע"פ שלא התירו לטלטל דבר האסור בטלטול ע"י שיטלטל עמו דבר המותר בטלטול אלא במת בלבד כמו שיתבאר בסי' שי"א מכל מקום כאן שהוא צריך לחזור ולפנות עליהם היום הקילו משום כבוד הבריות והוא הדין אם צריך לחזור ולהוציא בהם צואה היום.
תקפז ממימרא דשמואל ביצה לו, ב ורש"י ד"ה נותן . טור ושו"ע סל"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת עג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
עג גרף של רעי ועביט של מי רגלים אע"פ שמותר להוציאם לאשפה לפנותם שם אסור להחזירם לבית לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים מפני שהם מאוסים כל כך עד שאינם ראויים אפילו לכסות בהם כלי ולא התירו מוקצה מחמת מיאוס אלא אם כן ראוי לכסות בו כלי כמו שנתבאר למעלה ואם צריך להחזירם כדי לחזור ולפנות עליהם היום מותר להחזירם ע"י שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול דהיינו שהם ראויים עדיין לבהמה אף כשהם בתוך העביט או הגרף ואע"פ שלא התירו לטלטל דבר האסור בטלטול ע"י שיטלטל עמו דבר המותר בטלטול אלא במת בלבד כמו שיתבאר בסי' שי"א מכל מקום כאן שהוא צריך לחזור ולפנות עליהם היום הקילו משום כבוד הבריות והוא הדין אם צריך לחזור ולהוציא בהם צואה היום.
תקצה רבינו ירוחם נתיב ד ח"א (כט, ד). וכן כתב מהר"י אבוהב סי' תקיח ד"ה מותר להוציא, בשם הרשב"א ביצה לו, ב ד"ה וכי, הובא בב"י ד"ה אע"פ. מ"א סקס"א בשם יש"ש ביצה פ"ה ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת עה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
עה אין עושין גרף של רעי לכתחלה דהיינו שמביא לפניו דבר שעתיד לימאס או שעושה דבר שעתיד לימאס וסומך בדעתו שיוציאנו אח"כ כשימאס שאף שהתירו להוציא הדבר המאוס מכל מקום לא יעשה לכתחלה דבר שיהיה בודאי אח"כ מאוס לפניו ויוציאנו ומכל מקום אם עבר ועשה כן מותר להוציאו אח"כ ואם אין בדעתו בתחלה שיוציאנו אח"כ מותר לעשות כן אף לכתחלה ואח"כ אם נמלך להוציאו הרי זה מותר:
תרד ראה רש"י ביצה לו, ב ד"ה וכי . ט"ז סקכ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
א אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין בו (ואין נשענים עליו) ואין משתמשין בו שום תשמיש כגון להניח עליו חפץ או ליטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכן כל כיוצא באלו והכל משום גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים וגזרו בכל האילנות אף ביבשים שאין בהם פירות ועלין וענפים משום סייג וגדר.
א משנה ביצה לו, ב. ברייתא עירובין ק, א. רמב"ם פכ"א ה"ו. טור ושו"ע ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
א אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין בו (ואין נשענים עליו) ואין משתמשין בו שום תשמיש כגון להניח עליו חפץ או ליטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכן כל כיוצא באלו והכל משום גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים וגזרו בכל האילנות אף ביבשים שאין בהם פירות ועלין וענפים משום סייג וגדר.
י רבינו יהונתן עירובין (לג, א) ד"ה היו. שו"ע שם. לבוש ס"א. והוא מביצה לו, ב (שמא יתלוש , כשכבר עלה באילן ). וראה הגירסא ברש"י שם. וראה לקמן ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
א אסור להשמיע קול של שיר אלא בפה בלבד אבל לא בדבר אחר גזרה שמא יתקן כלי שיר ואיזהו קול של שיר כל שמתכוין להשמיעו בנעימות קצת כדרך שיר כגון מה שנותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף על כלי מתכת כפוי טיף טיף אחר טיף טיף כדי שישמע קול נעים בשביל החולה שישן שקול נעים מרדימו אסור לעשות כן אלא לחולה בלבד אבל לא לבריא מפני שהוא כעין קול של כלי שיר ויש לגזור שמא יתקן כלי שיר אבל אם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן מותר אף לבריא שאינו כעין קול של כלי שיר כיון שאינו בנעימה ובנחת וכן להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו וכן כל כיוצא בזה מקול שאינו דרך שיר מותר להשמיעו.
ד רמב"ם שם. לבוש ס"א. וראה גם ביצה לו, ב. לקמן סי' שלט ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
א אין רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה כמ"ש בסי' ש"ה ואין שטין על פני המים גזרה שמא יעשה חבית של שייטין דהיינו כלי של גומא שאורגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה ולמדין לשוט בו במה דברים אמורים בנהר אבל בכלי מותר שאין דרך לעשות חבית לשוט בה בכלי אבל בבריכה שבחצר אסור מפני שכשהמים נעקרים כששט הרי הם יוצאים חוץ לבריכה והרי זה דומה לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר לשוט בה שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם והרי זה דומה לכלי:
א משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ב אין מספקין כף על ירך ואין מטפחין כף אל כף בין לשמחה אפילו בנשואין בין לאבל גזרה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן אלא אם כן מספק ומטפח כלאחר יד אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים כגון אלו שמכין באמה על הגודל ועושין בזה תנועות עריבות או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזרה שמא יתקן כלי שיר וכן אסור לרקד מטעם זה אפילו בנישואין אבל בשמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים לתורה משום כבוד התורה.
יד משנה ביצה לו, ב ורש"י ד"ה אין מטפחין וד"ה ואין מספקין . שם ל, א ד"ה מטפחין וד"ה מספקין . טור ושו"ע שם. אבל ראה לעיל סי' שלח ס"ה ולקמן סי' תקכד ס"א וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ב אין מספקין כף על ירך ואין מטפחין כף אל כף בין לשמחה אפילו בנשואין בין לאבל גזרה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן אלא אם כן מספק ומטפח כלאחר יד אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים כגון אלו שמכין באמה על הגודל ועושין בזה תנועות עריבות או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזרה שמא יתקן כלי שיר וכן אסור לרקד מטעם זה אפילו בנישואין אבל בשמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים לתורה משום כבוד התורה.
יח ביצה לו, ב. רמב"ם שם. שו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יד, טו, טז
ג אין דנין דיני ממונות גזרה שמא יכתבו ואין עונשין בשבת ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח וכל שכן שאסור להלקותו (שזהו בכלל דין) ואם יברח אין עלינו כלום ואין מסדרין טענות בשבת אבל לקבול ולהציע דברים כגון על טענות בתולים מותר כמ"ש באה"ע סי' ס"ב.
לא משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"ד. וראה לעיל סי' שו סכ"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ד אין מקדשין את האשה ולא חולצין ולא מגרשין גזרה שמא יכתוב ושכיב מרע שתקף עליו החולי ורוצה לגרש אשתו כדי שלא תיזקק ליבום התירו לו לגרש בשבת ע"ד שיתבאר באה"ע סי' קל"ו כדי שלא תטרוף דעתו עליו אם לא יעשו רצונו:
מד משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ו וכן אין מעריכין ולא מקדישין ולא מחרימין שום דבר לגבוה מפני שדומה למקח וממכר כמ"ש בסי' ש"ו.
סה משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות סוכה תרכח דיני סוכה שתחת סוכה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ה העושה סוכתו בראש הגמל או בראש האילן שראש האילן הוא קרקעית סוכתו ועשה שם מחיצות וסיכך על גביהן כשרה ואין עולין לה בשבת ויו"ט שאסור להשתמש בבעלי חיים ובמחובר לקרקע בשבת ויום טוב כמ"ש בסימן של"ו ואין דוחין אפילו שבות של דברי סופרים מפני קיום מצות סוכה מטעם שנתבאר בסימן תקפ"ו ע"ש:
לב ר"ן (י, ב) ד"ה מתני' וב"י סוף הסי' ולבוש ס"ג וט"ז סק"ג מביצה לו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
לפי שאסרו ליכנס כלל בספינה בשבת אפילו אינה מהלכת כלל אלא צפה על פני המים כמו שיתבאר בסי ' של " ט , לפי שנראה כאילו הוא עצמו צף ושט על פני המים , ואסור לשוט בשבת משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין , שמלמדין את עצמן לשוט במים על חבית .
1366 ביצה לו , ב ( ולא שטין על פני המים , גזרה שמא יעשה חבית של שייטין ). ופרש " י ( כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה , ולמדין בו לשוט ).
וכן הוא לקמן סי ' שלט ס " א ( ואין שטין על פני המים , גזרה שמא יעשה חבית של שייטין , דהיינו כלי של גומא שאורגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה , ולמדין לשוט בו ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שה במה בהמה יוצאת בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אין רוכבים על גבי בהמה , ולא נתלים עליה, ולא נשענים
1288 משנה ביצה לו, ב (לא רוכבין על גבי בהמה ... ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת). טור
ושו"ע סי"ח (אין רוכבין על גבי בהמה ).
לענין שבת נתבאר כאן, ונזכר גם לעיל סי'
רסו ס"ו (לא התירו לו לרכוב עליו), ולקמן סי' שלט ס"א (אין רוכבין על
גבי בהמה , גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה, כמ"ש בסי' ש"ה).
ולענין יום טוב יתבאר לקמן סי' תקכד (כשם
שבשבת אין עולין על גבי אילן ולא רוכבין על גבי בהמה ... כך אין עושין אחד מכל אלו
ביום טוב).
ואף שלכאורה הי' מקום לאסור בכל זה
אף משום שביתת בהמתו, שהבהמה נושאת עליה את הרוכב.
כבר נתבאר לקמן סל"ה ( מי
שיש לו נער נכרי, ורוכב על הבהמה כשמוליכה להשקותה, אינו צריך למנעו, מפני שהחי
נושא את עצמו, ואין איסור אף לאדם להוציא את החי לרשות הרבים, אלא מדברי סופרים,
ובבהמתו לא גזרו).
*
איסור " אין רוכבים על גבי
בהמה" , מקביל ברוב הפרטים לאיסור של " אין
עולין באילן ", שיתבאר לקמן סי' שלו ס"א
ואילך. ולכן למדים כמה הלכות משם לכאן (ראה הערה הבאה), ומכאן לשם (ראה לקמן הערה 1290 ). אלא שיש הפרש בינם בפרטים אחדים
(ראה לקמן סכ"ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שה במה בהמה יוצאת בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שנכרי מנהיג הבהמה , אסור ליכנס לקרון, מפני
1300 תוס' עירובין מג, א סוד"ה הלכה (אם בהמה מנהיג בקרון, פשיטא דאסור להשתמש
בבעלי חיים, שמא יחתוך זמורה ). רא"ש פ"ד סי' ג (כיון דבהמה מנהגת את
הקרון, דאסור להשתמש בבעלי חיים). סמ"ג ל"ת סה יז, ד (אבל בקרון אסור
לילך, אף על פי שהגוי מנהיג את הבהמה , מפני שנשתמש בבהמה , ותנן (ביצה לו, ב) אין
רוכבין על גבי בהמה , גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה (תוס' עירובין שם). ואפילו
צדדין כגון זה אמרינן בפרק מי שהחשיך (שבת קנה, א) דאסור). מרדכי רמז רנז (אסור
ליכנס בקרון בשבת, משום דאסור להשתמש בבעלי חיים). הגהות מרדכי עירובין רמז תקכח (פירש
ר"ת פרק מי שהוציאוהו דאסור לילך בקרון בשבת, גזירה שמא יחתוך זמורה ).
רמ"א סי"ח (אסור לישב על קרון שהגוי מנהיגו בשבת, משום שמשתמש בבהמה , גם
שלא יחתוך זמורה ).
*
ואף שנתבאר בס' התרומה סי' רכה (אסור
ללכת בקרון בשבת, משום דמשתמש בבהמה המנהיגה, ותנן אין רוכבין על גבי בהמה שמא
יחתוך זמורה , והוא הדין על הקרון, דהיינו כמו צדדין ... ואפילו ינהיגו עכו"ם
עצמן את הקרון, אסור אם הולכין חוץ לתחום ).
ופירש בשו"ת מהרי"ק שורש מה
ענף ב ( נלע"ד דאפילו בקרון אין אסור כשהגוי מוליך הבהמה ... משום
שמא יחתוך זמורה ... שהרי כתב בספר התרומה וז"ל אסור ללכת בקרון בשבת ...
ואפילו ינהיגו גויים עצמם הקרון, אם הוליכו חוץ לתחום אסור, ולא דמי לספינה
עכ"ל, מדקאמר הוליכה חוץ לתחום אסור כשמנהיגים הגוים הקרון, משמע דבתוך התחום
מיהא שרי ... דלשמא יחתוך זמורה ליכא למיחש כשהגוים מוליכים ).
חלק עליו רבינו (בהגהתו
שכתב על הגליון שם, ונדפסה) בשו"ת רבינו סי' ס (זה אינו. ע' סימני ס' התרומה
ובהגהות מרדכי פ"ק דשבת, וכן פסק רמ"א בהגה. ומ"ש בס' התרומה גוים
עצמן, רוצה לומר בלא בהמות, דאם לא כן, למה ליה למימר עצמן).
והיינו כמבואר בסימני ס' התרומה סי' רכה
(אבל בקרון אסור לילך, אע"פ שהעכו"ם מנהיג [ה]בהמה , משום שהמשתמש בבהמה
והוה ליה צדדין אסורין, כדאיתא פרק מי שהחשיך). ובהגהות מרדכי סי' תנב (התיר
רשב"ם אפילו בקרון ליכנס לו בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום , ור"י אסר,
הואיל ובהמה מושכת בקרון אסור להשתמש בבעלי חיים). וברמ"א כאן סי"ח
(שהועתק לעיל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
לא יפה הם עושים, שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב , אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, כמ"ש
1561 מ"א שם (כתב ב"י סימן תקכ"ז דהמרדכי סובר דאסור ליתן דבר במתנה
לחבירו ביום טוב ושבת, אלא אם כן לצורך מצוה עכ"ל. ופשוט לצורך שבת שרי
כמ"ש סי' שכ"ג ותקי"ו).
והיינו שאף שבה"ג ומרדכי מתירים
ליתן מתנה לצורך מצוה (כדלעיל הערה הקודמת), מכל מקום עדיין יש לדון בזה .
אלא שגם לפי זה "פשוט לצורך שבת שרי".
וכן מסיק כאן כסברה האחרונה שבמ"א,
שאסרו ליתן מתנה בשבת לצורך מצוה , "שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו", שהיא
משנה מפורשת ביצה לו, ב (אלו הן משום מצוה (דהוו מצוה גמורה, רש"י), לא
מקדישין ). וכן נפסק לקמן סי' שלט ס"ו ( לא מקדישין ולא
מחרימין שום דבר לגבוה, מפני שדומה למקח וממכר, כמ"ש בסי' ש"ו) .
ולא התירו "אלא מיני מאכל ומשקה
שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ו", וכמצויין בשתי ההערות
הבאות.
וכן הוא לעיל סעיף הקודם (ולפי זה אסור
להקדיש בשבת לבית הכנסת שום חפץ ידוע, כגון ספר תורה או עטרה או טס לספר תורה),
ולא התירו אלא כשאינה מתנה גמורה (כשמקדיש חפץ לבית הכנסת יש לו חלק וזכות בו בתוך
כל אנשי העיר שיש להם זכות בהקדשות של בית הכנסת למכרם כשיצטרכו).
*
ובאמת נפסק לקמן סי' תמד ס"ט ( אחר שגמר
מלאכול סעודת שחרית בשבת [שחל בערב פסח] ... אם נשארו לו פירורין גדולים צריך
ליתנם לנכרי במתנה גמורה. ואף על פי שאסור ליתן בשבת מתנה שאין בה צורך השבת, כמו
שנתבאר בסימן ש"ו עיין שם, מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לבער החמץ מרשותו
שלא יעבור עליו בפסח בבל יראה, הרי יש בנתינה זו צורך מצוה , ומותר ליתן מתנה לצורך
מצוה כמו שנתבאר שם) .
ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב (התירו
ליתן מתנה בשבת, שאסור אם לא לדבר מצוה , כמ"ש הב"י סוס"י
תקכ"ז בשם המרדכי, ופסק כן המ"א בסי' ש"ו). והיינו שאף שמסיק המ"א
"ופשוט לצורך שבת שרי", מכל מקום נראית מסקנתו כאופן
הראשון שכתב בשם המרדכי, להתיר מתנה בשבת לצורך מצוה .
וכן הוא בסי' תמח סט"ז (ואף על פי
שאסור ליתן מתנה בשבת, מכל מקום לצורך מצוה התירו, כמו שנתבאר בסימן ש"ו עיין
שם). דהיינו כדעת בה"ג ומרדכי הנ"ל .
[ומה שהוכיח כאן מהמשנה הנ"ל
"שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו". נראה שלא התירו בה"ג ומרדכי אלא
לצורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום, וכעין האמור לקמן סי' תצה ס"ג (צורך מצוה
עוברת, שזמנה בו ביום); משא"כ מצות המקדיש חפץ לגבוה אינה מצוה עוברת שזמנה
בו ביום].
אמנם כאן מסיק רבינו כסברה האחרונה
שבמ"א (שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב, אלא מיני מאכל ומשקה
שלצורך היום), ולא כסברתו הראשונה של המ"א בשם המרדכי להתיר מתנה לצורך מצוה
(עכ"פ מצוה עוברת).
ולפי סברה זו דינו של מי שנשאר חמץ
בביתו בערב פסח שחל בשבת, כעין המבואר לקמן סי' תמו ס"ה (ואם מצא חתיכת חמץ
בביתו ביום טוב או בשבת ... לא יבערנה בו ביום, אלא יכפה עליה כלי עד הערב לכסותה
מן העין, שלא ישכח ויאכלנה, ובערב יבערנה ... ועל שהייה זו שמשהה את החמץ עד הערב
אינו עובר בבל יראה ובל ימצא, כיון שהוא רוצה לבערו, אלא שחכמים מונעים אותו, הרי
הוא אנוס, ולא הזהירה תורה בל יראה ובל ימצא אלא למי שיש בידו לבער).
ואם היא באמת חזרה, הרי כבר נתבאר
ב"שעורי הלכה למעשה" (ח"א ע' רג-ד), שבכמה מקומות נראה, שהלכות שבת
הם מהדורה בתרא לגבי הלכות פסח.
וכמסקנת רבינו כאן, כן היא מסקנתו גם
לקמן בהלכות יום טוב (סי' תקטז, תקכד ותקכז), כדלקמן (הערה 1563 ),
וגם הלכות יום טוב הן מהדורא בתרא לגבי הלכות פסח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מותר להוציאו ולהחזירו בדרך שיתבאר , משום כבוד הבריות :
496 מ"א סקנ"ט (נראה לי דאם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו, מותר להוציאו
ולהחזירו, משום כבוד הבריות, כמ"ש סי' שי"ב), והוא כדלקמן שם ס"א (משום
כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא). וכן הוא לקמן סעיף הבא (שהוא
צריך לחזור ולפנות עליהם היום, הקילו משום כבוד הבריות).
אמנם גם עצם היתר הוצאת גרף של רעי
הוא משום כבוד האדם, כמבואר ברש"י ביצה לו, ב ד"ה נותן (להוציאו הוא דשרו
ליה משום כבודו).
וכן הוא לקמן סי' שלה, ד (גרף של
רעי שהתירו בו הטלטול מפני כבודו של אדם). סי' שלז ס"ב (גרף של רעי שהתירו לו
להוציאו לאשפה מפני כבודו). סי' שלח ס"ט (גרף של רעי שהתירו לטלטלו להוציאו
לאשפה מפני כבודו).
אלא שבהוצאת הגרף מפני כבודו של
אדם, לא הצריכו ליתן לתוכו מים , משא"כ החזרתו משום כבוד הבריות הצריכו ליתן
לתוכו מים .
וגם כאן מובן, שלפנותו משם מלא, אין
צריך ליתן לתוכו מים . ורק כדי להחזירו ריקן צריך ליתן בהם מים .
וכן לקמן בסעיף הבא ( מותר
להחזירם על ידי שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול ... משום כבוד הבריות ... אם צריך
לחזור ולהוציא בהם צואה היום). שבהחזרתו ריקן צריך ליתן לתוכם
מים , משא"כ כשיחזור ויוציא בהם צואה היום.
וראה שו"ע אדמו"ר הזקן
המבואר. כנישתא דבי רב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים, מפני שהם מאוסים כל כך עד שאינם
498 שמואל ביצה לו, ב (וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו ), ופרש"י (דמוקצין מחמת
מאוס הן, ואי לאו אגב מיא לא מצי לטלטלינהו. ולהוציאו הוא דשרו ליה משום כבודו).
טור ושו"ע סל"ה (אף על פי שמותר להוציא גרף של רעי ועביט של מי רגלים ,
אסור להחזירם).
ההלכה שהם מאוסים אף שאין בהם כלום,
נתבארה לעיל סי' פז ס"א (גרף של רעי ועביט של מי רגלים צריך להרחיק מהם ד'
אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן, אף על פי שאין בהן כלום,
ואפילו אין בהם ריח רע).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
לקבוע ישיבתו אצל גרף של רעי , שהוא במקום שאין
514 ביצה
לו, ב (בי רחיא דאביי דלוף (הדלף היה נופל על הרחים שלו, והיו עשוין בטיט, ונמוחים
מפני הגשמים, רש"י), אתא לקמיה דרבה , אמר ליה זיל עייליה לפוריך להתם (דלהוי
כגרף של רעי , שיהו מאוסים הרחים לך להיות לפני מטתך, רש"י), דלהוי כגרף של
רעי ואפקיה ). תוס' שם ד"ה תיתי בתירוץ הא' (סבירא ליה לרבה דהכא שרי משום
פסידא). ראב"ד פכ"ה הכ"ד (אם יש לחוש לו להפסד הבית, יכניס שם מטתו,
כדי שיהא לו הלכלוך גרף של רעי ויהא מותר לשפוך לחוץ, כמעשה דבי רחייא דאביי . ואם
אין שם הפסד לא יכנס, שאין עושין גרף של רעי לכתחלה). שו"ע סל"ז (במקום
דאיכא פסידא, מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם, כדי להוציאו).
וכן הוא לקמן סי' שלה ס"ד (ואף
שאין עושין גרף של רעי לכתחלה, מכל מקום משום הפסד התירו כמ"ש שם). סי' שלח
ס"ט (שלא התירו בגרף של רעי אלא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור לעשות גרף של רעי ,
אלא במקום הפסד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שטז צידה האסורה והמותרת בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אסור , דפסיק רישיה הוא .
1360 תוס' ביצה לו, ב ד"ה אלא (ופירש הר"ר משה מאייבר"א דלרבי שמעון נמי
מיירי שיש חור קטן בכוורת, אך אינו נראה, ואם כן לא הוי פסיק רישיה ולא ימות, ולרבי
שמעון מותר ). מ"מ שם (פירוש ובלבד שלא יתכוין לצוד, ואינו הכרח שיהיו ניצודים,
שאם לא כן כבר מבואר פרק ראשון שאע"פ שאינו מתכוין אסור , אלא אפשר שיהיו
ניצודין ואפשר שיברחו). שו"ע ס"ד (וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו
נצודים, כי היכי דלא להוי פסיק רישיה). מ"א ס"ק ט (ואם יש חור קטן אך
אינו נראה, שרי, דלא הוה פסיק רישיה (תוס' דביצה)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכו דיני רחיצה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ועוד צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר , וגם שלא להשיט שום דבר, כגון הקסמין
467 משנה ביצה לו, ב (לא שטין על פני המים ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א אין עולין באילן , בין לח בין יבש , ואין נתלין בו (ואין נשענים עליו ), ואין משתמשין בו שום תשמיש , כגון להניח עליו חפץ או ליטלו ממנו , או לקשור בו בהמה וכן כל כיוצא באלו .
1410 משנה
ביצה לו, ב (לא עולין באילן ... ביום טוב אמרו , קל וחומר בשבת ). ברייתא
עירובין ק, א (שאין עולין באילן). טור ושו"ע ס"א (אין עולים באילן).
לענין שבת נתבאר כאן. ולענין יום
טוב יתבאר לקמן בהלכות יום טוב סי' תקכד (כשם שבשבת אין עולין על גבי אילן ... כך
אין עושין אחד מכל אלו ביום טוב ).
ונזכר גם לעיל סי' רעז ס"ז (שמא
יעלה באילן ... משתמש במחובר לקרקע ביום טוב , שהוא אסור מטעם שיתבאר בסי' של"ו
... בשבת ). לקמן סי' תקיד סט"ז (ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביום טוב . עיין סי'
של"ו).
*
האיסור של "אין עולין באילן",
מקביל ברוב פרטיו לאיסור "אין רוכבים על גבי בהמה", שנתבאר לעיל סי' שה
סכ"ג-ה. אלא שיש הפרש בינם בפרטים אחדים (ראה לקמן הערה 1427 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים, וגזרו בכל
1417 ביצה
לו, ב (לא עולין באילן , גזרה שמא יתלוש ), ופרש"י (דהוי אסורא מדאורייתא
דהיינו קוצר שתולש מן המחובר). רבינו יהונתן עירובין לג, א ד"ה היו שרשי (כל
תשמיש שבאילן נאסר משום גזירה שמא יעלה ויתלוש ). שו"ע שם (גזרה שמא יעלה
ויתלוש ). וכן לענין פירות הנושרין אמרינן ביצה ג, רע"א (שמא יעלה ויתלוש ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואף שאין דרך תלישה בפיו אלא ביד בלבד , ופטור הוא מן התורה (כמו שהיונק בפיו
1488 מ"א
שם (ומכל מקום אפשר דאין חייב עליה, דאין דרך תלישה בכך, כדאמרי' דף ע"ג, שאם
זרק אבן על האילן והשיר פירותיו פטור, דאין דרך תלישה בכך, אלא ביד או בכלי).
והיינו כדאמרינן עג, ב (האי מאן דשדא פיסא לדיקלא (זרק פיסת רגבים לדקל,
רש"י) ואתר תמרי (השיר התמרים, רש"י) ... אין דרך תלישה בכך (על ידי
זריקה אלא או ביד או בכלי, רש"י)).
ואף שבמלאכת גוזז יתבאר לקמן סי' שמ
ס"א (התולש צמר בידו מן הבהמה או מהעור פטור שאין דרך גזיזה בכך).
מכל מקום, במלאכת קוצר גם תלישה ביד
הוי כדרכה, אלא דהוי תולדה, כדלקמן סי' תצה ס"ט (והתלישה מהמחובר שהוא תולדת
הקצירה). ובקונטרס אחרון סי' תקי סק"א (שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי
כמבואר ברמב"ם). והוא ברמב"ם פ"ח ה"ג (ותולש תולדת קוצר הוא).
אבל ברש"י נראית דעתו שהוא אב
מלאכה, כדאמרינן בביצה ג, רע"א (שמא יעלה ויתלוש), ופרש"י (דהוה איסורא
דאורייתא , דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה). שם לו, ב ד"ה שמא יעלה ויתלוש (דהוי
אסורא מדאורייתא , דהיינו קוצר, שתולש מן המחובר). וברש"י שהובא לעיל (דרך
תלישה ... ביד או בכלי).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
לא בדבר אחר , גזרה שמא יתקן כלי שיר .
1556 ביצה
לו, ב (ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין , גזרה שמא יתקן כלי שיר ). רמב"ם
פכ"ג ה"ד (אסור להשמיע קול של שיר בשבת ... גזירה שמא יתקן כלי שיר ).
לבוש ס"א (כל השמעת קול בכלי שיר אסור, גזירה שמא יתקן כלי
שיר ).
וכן הוא לקמן סי' שלט ס"ב ( אין
מספקין כף על ירך ... גזרה שמא יתקן כלי שיר ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
להוציאו לאשפה מפני כבודו , אם הוא במקום שישיבתו קבועה שם,
1605 שמואל
ביצה לו, ב (גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
א אין רוכבין על גבי בהמה , גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה , כמ"ש בסי' ש"ה .
1611 משנה
ביצה לו, ב (לא רוכבין על גבי בהמה ... ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת) . טור
ושו"ע ס"א (אין רוכבין על גבי בהמה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ואין שטין על פני המים , גזרה שמא יעשה חבית של שייטין , דהיינו
1614 משנה
ביצה לו, ב (ולא שטין על פני המים ). טור ושו"ע ס"ב (אין שטין על פני
המים ).
וכן הוא לעיל סי' שכו ס"ו
(צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אל כף , בין לשמחה, אפילו בנשואין , בין לאבל , גזרה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן , אלא אם כן מספק ומטפח כלאחר יד .
1618 משנה
ביצה לו, ב (ולא מטפחין (ביד, רש"י) ולא מספקין (על ירך, רש"י)).
וכן פירש"י שם ל, א (אין מטפחין ,
ידיו זו לזו. ואין מספקין , כף על ירך).
טור ושו"ע ס"ג (אין
מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך).
אבל לעיל סי' שלח ס"ה ( לא
יספוק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על יריכו) , ושם נסמן (הערה 1577 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יד, טו, טז
ג אין דנין דיני ממונות, גזרה שמא יכתבו .
1633 משנה
ביצה לו, ב (לא דנין (דין, רש"י)). גמרא שם לז, א (וכלהו טעמא מאי, גזרה שמא
יכתוב). טור ושו"ע ס"ד (אין דנין). מ"א סק"ג (ודיני ממונות
אין דנין, גזירה שמא יכתוב).
וראה גם לעיל סי' שו סכ"ז (כדן
את הדין, ואין דנין בשבת ... שהוא שבות גמור, כמ"ש בסי' של"ט).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ד אין מקדשין את האשה, ולא חולצין , ולא מגרשין , גזרה שמא יכתוב .
1641 משנה
ביצה לו, ב (ולא מקדשין (אשה, רש"י), ולא חולצין ). טור ושו"ע ס"ד
(ולא מקדשין , ולא חולצין ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ה וכן אין מייבמין , ולא כונסין אשה לחופה, אפילו קידשה
1646 משנה
ביצה לו, ב (ולא מיבמין ). טור ושו"ע ס"ד (ולא מיבמין ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ויש מתירים לקדש ולכנוס למי שאין לו אשה ובנים
1649 ביצה
לו, סע"ב (ולא מקדשין , והא מצוה קעביד . לא צריכא דאית ליה אשה ובנים), לפירוש
ר"ת בתוס' שם (ור"ת פירש דהא מצוה קא עביד ואמאי גזרו כו', ומשני, לא
צריכא דאית ליה אשה ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים, מותר לקדש דמצוה קא עביד). ר"ן
שם (רבינו תם ז"ל פירש והא מצוה קא עביד, וחפצי שמים הן לדון ולישא אשה וליבם
את היבמה. ופריק דאין הכי נמי, דאי ליכא דעדיף מיניה, ובדלית ליה אישה ובנים וליכא
גדול, דשרי, דהוו חפצי שמים). והיינו שדינם כהא דלעיל סי' שו ס"ה (התירו
לצורך מצוה , שנאמר חפצך, חפציך אסורים חפצי שמים מותרים).
וכן לענין לכנוס, נתבאר בסמ"ג
ל"ת עה (בירושלמי ... אמר רבי מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן
מבעוד יום, שלא יהא כקונה קניין בשבת. ומיהו ההוא נמי איכא לאוקומי בשיש לו אשה
ובנים). רמ"א ס"ד (ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים. ואפשר דהוא
הדין הכניסה לחופה שרי).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
מחרימין שום דבר לגבוה מפני שדומה למקח וממכר כמ"ש בסי' ש"ו .
1654 משנה
ביצה לו, ב (ואלו הן משום מצוה (דהוו מצוה גמורה, רש"י)), לא מקדישין
(הקדשות, רש"י) ולא מעריכין (ערכך עלי ונותן כפי שנים כמו שכתוב בפרשת ערכין,
רש"י) ולא מחרימין (הרי בהמה זו חרם, וסתם חרמים לבדק הבית, רש"י)). טור
ושו"ע ס"ד (ולא מקדישים, ולא מעריכין , ולא מחרימין ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ז ואין מפרישין תרומות ומעשרות , מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן .
1664 משנה
ביצה לו, ב (ולא מגביהין תרומה ומעשר ). טור ושו"ע ס"ד (ולא מפרישין תרומות
ומעשרות).
וכן לא מפרישין חלה, כדלעיל סי' רס ס"ה
(שאין מעשרים בשבת ... שאין מפרישין חלה בשבת). לקמן סי' תקכד ס"א (ולא
מפרישין חלה, ולא תרומה ומעשרות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך ל נח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ועפ"ז י"ל שלכן משנה הרמב"ם מלשון ר"י "היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו" וכותב "אף על פי שקיים אדם מצות פרי' ורבי' הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח" — להשמיענו דבר זה גופא — שציווי הכתוב (בדברי קבלה) דגם בעת זקנותו יהיו לו בנים ("לערב אל תנח ידך"), אינו ענין וחיוב בפ"ע, אלא הוא מצד לתא דמצות פו"ר, שיש חיוב תמידי (מד"ס) שלא יבטל מפו"ר (מקיום מצות פו"ר שמדאורייתא) כ"ז שיש בו כח.
33 להעיר מפרש"י ביצה לז, רע"א (נסמן בצפע"נ לרמב"ם כאן) דכאשר כבר קיים מצות פו"ר (לב"ה או לב"ש) "תו לא מיפקד כולי האי כו' ומיהא קצת מצוה איכא כדאמר בבוקר כו'" (וראה פרש"י שם לו, סע"ב: ולא. . הא מצוה קא עביד — שנושא אשה לפרות ולרבות). ואולי זוהי כוונת הצפע"נ בציונו, דמגמ' ופרש"י זה משמע דהיינו (קצת) מצות פו"ר. וראה שו"ת פרי יצחק (להר"י בלאזער דפעטערבורג) סמ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א שמיני שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
האמור משמש סיוע לנהוג בין חסידים, וכך היה נהוג בין רבותינו, שגם בשבתות וימים טובים רוקדים, מוחאים כף וכו', למרות שלפי המשנה דרוש לדבר הסבר מיוחד על פי תורת הנגלה, ועם זאת נעשה הדבר בפשטות.
32 ביצה לו, ב. שו"ע או"ח סי' שלט ס"ג. שו"ת מנחת אלעזר ח"א סכ"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא בא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
4 ועפי"ז יש לבאר דיוק לשון המשנה (ביצה לו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ד
מקור מפורש
בדף זה
– ישנם אמנם אחרונים שכותבים נגד עריכת שמחת בית השואבה בשבת ויו"ט, כי לדעתם אסור לרקוד ולטפח בידיו בשבת ויו"ט, אבל כבר רבו עליהם הדיעות שבשמחה של מצוה אין כל חששות אלו, ובמילא מובן גם לענין שמחת בית השואבה עכשיו, דלהיותה שמחה של מצוה אין כל ההגבלות גם בשבת ויו"ט.
5 ראה ביצה לו, ב (במשנה). שו"ע (ואדה"ז) או"ח סשל"ט ס"ג (ס"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
גמולם הטוב בעוה"ז, אלא שבעוה"ז ("היום") יש רק קבלת השכר שהקב"ה נותן, אבל אין לבנ"י כח ליטול מעצמם, ולכן, יכולים להתערב סיבות צדדיות שיגרמו שהשכר לא יומשך בפועל (כסיפור הגמרא אודות קיום מצות כיבוד אב ושילוח הקן, בהיותו מהרהר בע"ז, שב"ד של מעלה מקטרג ומעכב נתינת השכר), ואילו "למחר" תהי' לבנ"י הבעלות " ליטול שכרם" בעצמם, ללא עיכובים – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"ט ע' 41 ואילך.
643 וכן הוא גם ביום השבת, שבו סגורים כל הבתי-דינים כו' (ביצה לו, ב), ובמילא אין מקום לקטרוג כו', ולכן יכול להיות הענין ד"ליטול שכרם", מעין ודוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד (זכרי' יג, ב) "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
ואף שגם ביו"ט אין בית-דין יושבים לדון דינין , מ"מ, באיזה מקום שהוא ("ערגעץ וואוּ") יכול להשתלשל מבינה ענין הגבורות, ולכן יש ביו"ט ענין הגיהנם.
1801 ביצה לו, ב (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "ששת ימים", "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת",
1319 יש מפרשים (גו"א כאן. באר היטב לפרש"י תשא לא, יג) הטעם שהקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן – כי, "משה לא הי' מדבר להם כל מלאכת המשכן בפעם אחת, רק בכמה ימים, ואם יהי' מאחר השבת עד גמר מלאכת המשכן, שמא לא יוכל להגיד להם מצות שבת עד אחר השבת (כדי שלא להפסיק באמצע אמירת הציווי דמלאכת המשכן), ויהיו עושים מלאכה בשבת, שלא יהיו יודעים שאין מלאכת המשכן דוחה שבת".
אבל, אי אפשר לפרש כן בפירוש רש"י – שהרי רש"י אזיל לשיטתי' שפירש בפ' תשא (שם, יח) שלמחרת יוהכ"פ התחילו בנדבת המשכן, ועכצ"ל, שבו ביום סיים משה ציווי מלאכת המשכן.
ואין לומר שלמחרת יוהכ"פ רק התחילו בנדבת המשכן, לאחרי התחלת הציווי ע"י משה, ובימים שלאח"ז המשיך משה בציווי מלאכת המשכן, ובנ"י המשיכו להביא נדבת המשכן – שהרי רש"י מפרש מ"ש בפ' יתרו (יח, יג) "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם .. מן הבוקר עד הערב" (ועל זה טען יתרו "לא טוב הדבר וגו'"), שהי' זה "ממחרת יום הכיפורים", ועכצ"ל, שכבר סיים לצוותם על מלאכת המשכן, ולכן הי' לו פנאי לשפוט את העם.
וכמו"כ אין לומר שציווי מלאכת המשכן הי' בשבת עצמו*, ולכן הי' צורך להקדים אזהרת שבת – דכיון שכבר נאמר לבנ"י "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (בשלח טז, כט), הרי גם בלאה"כ לא היו מביאים את נדבותיהם ביום השבת.
*) אליבא דאמת , הרי כיון שבו ביום ישב משה לשפוט את העם , עכצ"ל שלא הי' יום השבת , שהרי אין דנין בשבת (ביצה לו , ב) . אבל , אין זה מוכרח בפשוטו של מקרא .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
"וכל דינין מתעברין מינה" , והיינו, שבשבת אין מציאות של דין, ובתי-דינים סגורים בו , ו"אין עצב בה" , ואין בכלל מציאות של רע.
2120 ראה ביצה לו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
משא"כ ביום השבת – הרי אסור לומר בו תחנון , לפי שאין צורך בתחנון, כיון שביום השבת לא שייך ענין של עבירה, שלכן אין ב"ד דנין ועונשין בשבת , וגם הגיהנם נח בשבת ,
2585 ביצה לו, ב. וראה גם תו"מ שם ע' 442.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה שייך במיוחד לסעודתא שבמנחת שבת, כדברי אאמו"ר שאז משתככין כל הדינים והגבורות כו' (נוסף על מעלת יום השבת בכללותו, שאז בתי-דינים סגורים , וכמאמר "וכל דינין מתעברין מינה ..
1770 ראה ביצה לו, ב (במשנה). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שטז צידה האסורה והמותרת בשבת ד
מקור מפורש
בדף זה
ד אין איסור צידה מן התורה אלא בדבר שיש במינו ניצוד דהיינו שדרך העולם לצוד מין זה שצד הוא כגון מיני חיות ועופות ודגים שדרך העולם לצוד מינים אלו אבל אם צד דבר שאין במינו ניצוד כגון צרעין וזבובים ויתושים וכיוצא באלו שאין דרך העולם לצוד מינים אלו מפני שאין בהם צורך אע"פ שהוא צד אותם לצורך פטור אבל אסור מדברי סופרים אפילו לצודן שלא לצורך אלא כמתעסק בעלמא.
מו רש"י ביצה לו, רע"ב. וראה גם רמב"ם פ"י ריש הי"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ה
מקור מפורש
בדף זה
ה וכן אין מייבמין ולא כונסין אשה לחופה אפילו קידשה מבעוד יום מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה ואסור לקנות קנין בשבת מפני שהוא בכלל גזרת מקח וממכר שגזרו משום שמא יכתוב כמ"ש בסי' ש"ו.
נב משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"ד. וראה תהלה לדוד סק"ב. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 206.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ז
מקור מפורש
בדף זה
ז ואין מפרישין תרומות ומעשרות מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן.
עז משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע ס"ד. וכן לא מפרישין חלה (לעיל סי' רס ס"ה. לקמן סי' תקכד ס"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור מפורש
בדף זה
ח הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביו"ט לפי שאין חופה לאלמנה לקנותה על ידי כך אלא על ידי ביאה או על ידי יחוד הראוי לביאה הוא שקונה אותה ואין קונין קנין בשבת.
פד ר"ן ביצה (כ, א) סוד"ה מתני', בשם הירושלמי יומא פ"א סוף ה"א וכתובות פ"א ה"א (הובא בתוס' ביצה לו, ב ד"ה והא). שו"ע ס"ה. ולענין בתולה ראה לעיל סי' רפ ס"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שטז צידה האסורה והמותרת בשבת
מקור מפורש
בדף זה
לצוד מין זה שצד הוא, כגון מיני חיות ועופות ודגים שדרך העולם לצוד מינים אלו .
1351 רש"י ביצה לו, רע"ב (דבר שבמינו ניצוד, שדרך לצוד את בני מינו, כגון חיה
ועוף). רמב"ם פ"י ריש הי"ט (הצד דבר שדרך מינו לצוד אותו, חייב,
כגון חיה ועופות ודגים).
לענין צידת דגים, ראה אליה זוטא
ס"ק ד. מ"א סי' תצז ס"ק ו. לקמן שם בקונטרס אחרון ס"ק א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר