ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ל נח שיחה ב

27

ויש לומר שזהו יסוד החילוק בין שתי הגירסאות שישנן בגמ' שם, בקשר לדברי המשנה²⁸ "לא יבטל אדם מפרי' ורבי' אלא א"כ יש לו בנים": לרוב הספרים גרסינן בגמ' "מתניתין דלאו כר' יהושע", אמנם הרי"ף (ועוד) לא הביא תיבות אלו²⁹.

והנה להגירסא "מתניתין [דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל³⁰] דלאו כר"י", נקטינן כאופן הא' הנ"ל, שדברי ר"י הם מטעם (המשך) קיום מצות פו"ר ובע"כ פליג אמתניתין שדייקינן מינה דאם יש לו בנים נתקיימה מצות פו"ר במילואה ויכול ליבטל כו'.

אבל להגירסא דליתא תיבות אלו בגמ' י"ל, שמאמר ר"י אינו בסתירה להמשנה (דמשמע הא אם יש לו בנים יכול ליבטל מפו"ר), כי הדין דר"י הוא דין וחיוב בפ"ע מדברי קבלה³¹ — ובזה לא איירי במתניתין.

ועפ"ז י"ל שלכן משנה הרמב"ם מלשון ר"י "היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו" וכותב "אף על פי שקיים אדם מצות פרי' ורבי' הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח" — להשמיענו דבר זה גופא³² — שציווי הכתוב (בדברי קבלה) דגם בעת זקנותו יהיו לו בנים ("לערב אל תנח ידך"), אינו ענין וחיוב בפ"ע, אלא הוא מצד לתא דמצות פו"ר³³, שיש חיוב תמידי (מד"ס) שלא יבטל מפו"ר (מקיום מצות פו"ר שמדאורייתא³⁴) כ"ז שיש בו כח.

ויש לומר שהנפק"מ להלכה בין ב' אופנים אלו, היא בהדין דמוכרים ס"ת בשביל בנים (לישא אשה בת בנים)³⁵ — אם ישנו גם כשכבר קיים מצות פו"ר (כשתי הדיעות בשו"ע בזה³⁶): לפי השיטה שהוא דין בפ"ע, הרי כיון שכבר קיים מצות פו"ר בשלימותה, שוב אינו מוכר ס"ת בשביל לישא אשה בת בנים; אבל אם הוא חיוב תמידי מצד לתא דמצות פו"ר, מסתבר שיש לו למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים גם אם כבר קיים³⁷ מצות פו"ר מה"ת³⁸.

ה. עפ"ז מובן בפשטות לשון הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם":

בלשון וטעם זה מתבאר התוכן הנ"ל — כי גדר של מצות פרי' ורבי' הוא — בנין העולם (לשבת יצרה), וכפשטות הכתובים³⁹ "פרו ורבו ומלאו את הארץ (וכבשוה גו')".

ומדייק הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם", להדגיש שמצות פו"ר אינה מוגבלת רק לקיום חיובה, הולדת בן ובת, אלא שכל שהוא מוסיף בזה, ה"ז בכלל תוכנה (וגדרה) של מצוה זו — בנין העולם⁴⁰, "כאילו בנה עולם".

משא"כ הא דהל' דעות "יהי' לו בן אולי יהי' חכם וגדול בישראל" שייך רק לכוונתו בהולדת בנים, אבל אי"ז גדר קיום מצות פו"ר, שענינה "בנין עולם" בהולדת בנים ובנות (וגם אם הבן אינו "חכם וגדול בישראל").

ו. ויש לומר, שענין זה ד"כל המוסיף נפש. . כאילו בנה עולם" מודגש בפרשתנו — פ' נח.

דהנה "פרו ורבו" נאמר בתורה בפ' בראשית ובפ' נח⁴¹, ואחד החילוקים ביניהם הוא

[נוסף ע"ז שהציווי על פרו ורבו (בפשש"מ⁴²) נאמר בפרשתנו⁴³ "ואתם פרו ורבו", משא"כ בפ' בראשית⁴⁴ שהוא לברכה⁴⁵]:

בפ' בראשית נאמר זה לאדם הראשון, ומכיון שלפני אמירת (ברכה) ציווי זה לא היו לאדם בנים, מובן, שבזה מדובר בעיקר קיום פו"ר (הולדת בן ובת).

משא"כ בפרשתנו נאמר "פרו ורבו" לנח ובניו — כלומר, לא רק לבני נח שעדיין לא היו להם בנים, אלא גם לנח

הערות

28. שם סא, ב.
29. ראה בעל המאור, מלחמות יבמות שם. רא"ש שם ס"ט (ועוד).
30. פרש"י יבמות שם (סב, ב).
31. וראה לחם משנה לרמב"ם שם ה"ז. מעשה רוקח שם. ועוד.
32. ראה ב"ש אה"ע ריש ס"א שהקשה בדברי הרמב"ם (הל' אישות רפט"ו) דמהני מחילה אם כבר קיים מצות פו"ר, מנ"ל להרמב"ם חילוק זה דמהני מחילה שלה אחר קיום פו"ר דמ"מ חייב לקיים לערב אל תנח ידך (אף שהוא מדרבנן). וע"פ הנ"ל בדעת הרמב"ם לכאורה יוקשה ביותר, דעדיין מצווה הוא מד"ס שלא לבטל מלפרות ולרבות — אבל ראה נימוקי הגרי"ב לרמב"ם הל' אישות שם, דדברי הרמב"ם הם רק בנוגע לחיוב מדאורייתא, אבל מדרבנן ודאי לא מהני מחילה, מפני הציווי ד"לערב אל תנח ידך", וכהא דתירץ המגיד משנה לרמב"ם שם ה"ז. וראה אוצר הפוסקים לשו"ע אה"ע שם סק"ג. וש"נ.
33. להעיר מפרש"י ביצה לז, רע"א (נסמן בצפע"נ לרמב"ם כאן) דכאשר כבר קיים מצות פו"ר (לב"ה או לב"ש) "תו לא מיפקד כולי האי כו' ומיהא קצת מצוה איכא כדאמר בבוקר כו'" (וראה פרש"י שם לו, סע"ב: ולא. . הא מצוה קא עביד — שנושא אשה לפרות ולרבות). ואולי זוהי כוונת הצפע"נ בציונו, דמגמ' ופרש"י זה משמע דהיינו (קצת) מצות פו"ר. וראה שו"ת פרי יצחק (להר"י בלאזער דפעטערבורג) סמ"א.
34. ואולי י"ל דלהרמב"ם, אף שהחיוב הוא מדברי סופרים, יש בזה קיום מצות פו"ר מה"ת (ע"ד כשנוסף על התפלות שמתפלל, יהיב פרוטה לעני (ב"ב י, א) אף שכבר נתן חומש, ועוד כו"כ. וראה אנציקלופדי' תלמודית כרך יב ע' תרנז, תערב). ולהעיר משיטת הרמב"ם דקרי גם לדאורייתא בשם "דברי סופרים" כשאינו מפורש בתורה (ראה סהמ"צ שורש ב' ובמפרשים שם. נ"כ הרמב"ם הל' אישות פ"א ה"ב. ועוד). וראה שדי חמד אסיפת דינים מערכת אישות ס"ב אות ז.
35. ראה יבמות סא, סע"ב ובתוס' שם. וראה הערה הבאה.
36. אה"ע ס"א ס"ח. וראה נ"כ טור ושו"ע שם.
37. וברמב"ם הל' ס"ת פ"י ה"ב סתם ולא פירט, ולאידך בהל' אישות כאן לא כתב דין זה כלל. וראה לח"מ ומעשה רוקח כאן ה"ז. ואכ"מ.
38. ראה שאילתות פרשתנו שאילתא ה' בסופה (וראה העמק שאלה שם). בעל המאור ומלחמות לרי"ף יבמות שם. נ"כ השו"ע שם. וראה בארוכה שו"ת פרי יצחק שם.
39. בראשית א, כח. פרשתנו ט, א (וראה שם, ז). וראה לקמן בפנים סעיף ו.
40. להעיר מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע ריב "לכוין לקיום המין" (וראה גם בהל' דעות פ"ג ה"ב). וראה חמדת ישראל ח"א קונטרס נר מצוה חלק העשין סעיף מד. ואכ"מ.
41. ראה סמ"ג ריש מ"ע מט: בד' מקומות הזהירה תורה בפ' בראשית ובפ' נח. וראה בארוכה במפרשי הסמ"ג.
42. ראה רש"י פרשתנו שם, ז. רמב"ן ורא"ם ועוד שם.
43. וכ"ה בסנהדרין נט, ריש ע"ב (וראה ע"ז ה, א (ור"ח שם)). שאילתות פרשתנו שם (בתחלתו). שם פ' ברכה שאילתא קסה. וכ"ה בסהמ"צ להרמב"ם שם לפנינו . וראה הערה 45.
44. וכן פרשתנו ט, א.
45. ראה כתובות ה, ב. תוד"ה ולא קאמר — יבמות סה, ב. ובמהרש"א סנהדרין שם (נסמן עה"ג שם) דלכו"ע הציווי דפו"ר הוא בפרשתנו ט, ז.
. בהוצאת הר"ח העליר, שבערבית (ובתרגום אבן איוב) שם ליתא "ואתם". ע"ש. אבל להעיר שבראש ספר היד במנין המצות לכמה גי' (ראה ספר המדע — ירושלים, תשכ"ד) הובא "ואתם" (היינו הכתוב דפרשתנו שם, ז) או המשך הכתוב "שרצו בארץ" (אבל ראה שם עוד גי' — שהובא סיום הכתוב דפרשתנו ט, א או דבראשית שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.