ט
ט וכן אסור לו ליכנס בספינה בשבת עצמהס אע"פ שהולך לדבר מצוהסא אפילו מהלכת למעלה מי' טפחים ואפילו לילך לתוך התחוםסב ואפילו היא מהלכת בשביל נכריםסג לפי שאסרו ליכנס כלל בספינה בשבת אפילו אינה מהלכת כלל אלא צפה על פני המים כמו שיתבאר בסי' של"טסד לפי שנראה כאילו הוא עצמו צף ושט על פני המיםסה ואסור לשוט בשבת משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטיןסו שמלמדין את עצמן לשוט במים על חביתסז.
אבל כשנכנס לספינה מערב שבת אע"פ שהולכת גם בשבת ונראה כשט לא גזרו חכמיםסח כיון שהוא אינו עושה כלום בשבתסט שמאליו הוא שט ע"י כניסתו לתוכה מערב שבת שהיא שעת היתר אפילו לעשות חבית של שייטיןע ולפיכך אפילו אם היא מפלגת מהיבשה בשבת עצמו אין בכך כלום כיון שנכנס לתוכה מערב שבתעא ומכל מקום אם (ד) יצא ממנה ליבשה אסור לו לחזור לתוכה בשבתעב לפי שבכניסה זו שבשבת יש בה איסור משום שטעג.
ויש מתיריןעד ליכנס בתוכה ולהפליג בשבת אם קנה בה שביתה מערב שבת דהיינו שהיה בתוכה מתחלת בין השמשות עד שחשכהעה דכיון שבתחלת כניסת השבת היתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתועו ואף שיצא ממנה אח"כ ושהה הרבה ביבשה ואפילו לן שםעז לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה רק שיזהר לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה ולא יכנס לספינה אחרתעח וכן נתפשט המנהג בקצת מקומותעט ואין למחות בידםפ אף שהעיקר כסברא הראשונה כיון שיש להם על מי שיסמכו.
ומכל מקום לאחר שהפליגה חוץ לתחום אסורים לצאת ליבשה אפילו נכנסה לתוך עיר המוקפת חומה לדירה כמ"ש בסי' ת"הפא.
ויש נוהגין עוד לסדר שלחן בספינה ולהדליק שם נרותפב ולעשות קידושפג כדי שיתפרסם לכל שקנו בה שביתהפד ולא יחשדו אותם כשיפליגו בה למחר ביום.
ומכל מקום צריכים להזהר שישבו שם בספינה כל בין השמשות עד שתחשך ולא יצאו ממנה כלל באמצע בין השמשותפה שבכל רגע ורגע שבבין השמשות יש ספק שמא הוא תחלת הלילהפו וברגע של תחלת הלילה צריך להיות בספינה כמו שנתבאר:
הערות
- ס. שבת קלט , ב. ר"י וריצב"א בתוס' עירובין מג, א ד"ה הלכה. רא"ש שם פ"ד ס"ג. טור סוף סי' שלט.
- סא. בה"ג הל' יוה"כ סוד"ה ברחיצה מנלן. הובא בטור סי' תריג. שו"ע שם ס"ו. מ"א סי' תרי[ג] סק"ח. לקמן שם ס"י.
- סב. תוספות שבת יט, א ד"ה אין מפליגין. תוס' ורא"ש עירובין שם.
- סג. דבזה מיירי בגמרא שבת קלט, ב. ובתוס' ורא"ש עירובין שם.
- סד. סעיף י.
- סה. ריצב"א ב תוס' עירובין שם. רא"ש שם. טור כאן ובסי' שלט. ב"ח ד"ה ור"י אסר.
- סו. ביצה לו, ב. וכדלקמן סי' שלט ס"א.
- סז. רש"י שם ד"ה חבית. וכדלקמן שם.
- סח. רא"ש שם לפירוש ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ור"י אסר.
- סט. רשב"ם בתוס' עירובין מג, א ד"ה הלכה (שמטעם זה מותר לילך בה בשבת חוץ לתחום, אלא שבזה לא קיי"ל כוותיה, כדלעיל ס"ה וש"נ). וראה מ”מ וציונים.
- ע. ראה עני בן פחמא סי' יד.
- עא. שו"ת הרא"ש כלל כב סי' יב. שו"ע ס"ג.
- עב. ר"י ב תוס' ו רא"ש בעירובין שם. שו"ת הרא"ש שם. שו"ע שם.
- עג. מ"א סק"י.
- עד. בה"ג הל' שבת פ"א. הובא בטור. רמ"א ס"ג.
- עה. כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.
- עו. מ"א ס"ק יא.
- עז. הגהות אשרי שם.
- עח. מ"א סי' שלט ס"ק יג. וראה קונטרס אחרון ס"ק ד.
- עט. הובא בתוס' וברא"ש עירובין שם. ר"ן שבת שם ד"ה ולפיכך נוהגין. ריב"ש סי' קנב (לענין תחומים. ומזה למדו גם לדינו של בה"ג).
- פ. רמ"א ס"ג.
- פא. סעיף ז וש"נ.
- פב. תוס' ורא"ש עירובין שם. ר"ן וריב"ש שם.
- פג. רמ"א שם.
- פד. ב"י שם. מ"א ס"ק יב.
- פה. הגהות אשרי עירובין פ"ד ס"ג ד"ה אי אפשר. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו בשם בה"ג. מ"א ס"ק יב. וראה לקמן סי' תה ס"ז.
- פו. ראה שבת לד, ב. תוס' שם ד"ה ספק בשם ר"ת. לקמן סי' שצג ס"ג. וראה מ”מ וציונים.
משנה תורה, הלכות שבת א׳ - הטקסט מספריא
שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תעשה כל מלאכה ומהו חייב על עשיית מלאכה. אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה נסקל. ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה.
כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה. ואם היה שוגג חייב חטאת.
וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה. והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות. וכן כל מקום שנאמר אין עושין כך וכך או אסור לעשות כך וכך בשבת העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכת מרדות
וכל מקום שנאמר מותר לעשות כך וכך הרי זה מותר לכתחלה. וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום אין מכין אותו כלל.
דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה. אם לא נתכוין לאותה מלאכה הרי זה מותר. כיצד גורר אדם מטה וכסא וספסל וכיוצא בהן בשבת ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן. ולפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך לפי שלא נתכוין. וכן מהלך אדם על גבי עשבים בשבת ובלבד שלא יתכוין לעקור אותן. לפיכך אם נעקרו אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו ובלבד שלא יתכוין להשיר השער. לפיכך אם נשר אינו חושש. וכן פרצה דחוקה מותר להכנס בה בשבת אף על פי שמשיר צרורות. וכן כל דבר שאין מתכוין כגון זה הרי זה מותר.
אבל עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל אותו מעשה אע"פ שלא נתכוין לה חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה מלאכה. "כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת אע"פ שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המות בא בשבילו וכן כל כיוצא בזה.
כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה. כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר. מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות ואע"פ שאינו צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הרי זה חייב. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בהן רבים חייב ואע"פ שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף ההעברה אלא להרחיק ההיזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה.
כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור עליה לפי שלא נעשית מחשבתו. כיצד זרק אבן או חץ בחבירו או בבהמה כדי להורגן והלך ועקר אילן בהליכתו ולא הרג הרי זה פטור. הרי זה קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור. כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים שהוא פטור וכן כל כיוצא בזה. נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה.
נתכוין ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות או שנתכוין ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונהפך הדבר וליקט הענבים בתחלה ואחר כך תאנים פטור אף על פי שליקט כל מה שחשב הואיל ולא ליקט כסדר שחשב פטור שבלא כוונה עשה שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת.
היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוין לכבות זו וכבה את זו להדליק זו והדליק את זו חייב שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה. הא למה הוא דומה למי שנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת. או למי שנתכוין להרוג את זה והרג את זה שהרי נעשית מלאכה שחשב לעשותה.
אבל אם נתכוין להדליק ראשונה ולכבות שניה אחריה ונהפך הדבר וכבה ראשונה ואחר כך הדליק שניה אחריה פטור. כבה זו והדליק זו בנשימה אחת חייב. שאע"פ שלא הקדים ההדלקה הרי זה לא איחר אותה אלא שתיהן כאחת ולפיכך חייב וכן כל כיוצא בזה וכל העושה מלאכה במתעסק ולא נתכוין לה פטור.
כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על כוונתו חייב בפחות מכוונתו פטור. כיצד הרי שנתכוין להוציא משא לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נתכוין לשמירה פחותה ונעשית שמירה מעולה. אבל אם נתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור שהרי נתכוין להוציא בשמירה מעולה והוציא בשמירה פחותה וכן כל כיוצא בזה.
היה חגור בסינר והשליך המשא בין בשרו וחלוקו בין שבא זה המשא שדרכו להוציאו בדרך הזאת לפניו בין שבא לאחריו חייב שכן דרכו להיות חוזר.
כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת והתחיל בה ועשה כשיעור חייב. אף על פי שלא השלים כל המלאכה שנתכוין להשלימה. כיצד הרי שנתכוין לכתוב אגרת או שטר בשבת אין אומרים לא יתחייב זה עד שישלים חפצו ויכתוב כל השטר או כל האגרת אלא משיכתוב שתי אותיות חייב. וכן אם נתכוין לארוג בגד שלם משיארוג שני חוטין חייב ואף על פי שכוונתו להשלים הבגד הואיל ועשה כשיעור בכוונה חייב וכן כל כיוצא בזה
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין.
ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוהו לרשות הרבים הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחלה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן. היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה. זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה.
כל המקלקלין פטורין. כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור. חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אע"פ שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.
כל המקלקל על מנת לתקן חייב. כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק או שחפר גומא כדי לבנות בתוכה יסודות וכל כיוצא בזה חייב ושיעורן כשיעור המתקן.
כל העושה מלאכה בשבת מקצתה בשוגג ומקצתה בזדון בין שהזיד ולבסוף שגג בין ששגג ולבסוף הזיד פטור עד שיעשה שיעור המלאכה כולה מתחלה ועד סוף בזדון ואחר כך יהיה חייב כרת. ואם יהיה בעדים והתראה חייב סקילה. או שיעשה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחלה ועד סוף ואחר כך יהיה חייב חטאת קבועה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז תרומה שיחה ד שבת לד, ב
- תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשי"א שבת לד, א
- תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשי"ט שבת לד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית טז מאותו ספר שבת לד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רס דיני הכנסת שבת ה מאותו ספר שבת לד , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצג דין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב ב מאותו ספר שבת לד , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצג דין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב ג מאותו ספר שבת לד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסא (ג) מאותו ספר שבת לד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רעא (ב) מאותו ספר שבת דף ל"ד
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רנט והא מאותו ספר שבת לד, רע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנט מקום וסדר לישת המצות שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת שבת לד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רס דיני הכנסת שבת שבת לד , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת שבת דף ל"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) מהדורא קמא לסדר הכנסת שבת שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שצג דין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב שבת לד , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין שבת דף ל"ד

