שיוך לסעיף
לקוטי שיחות כרך ג שמות שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
4 ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סי' קי ס"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד במדבר שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
9 ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סק"י, ס"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
שו"ע יו"ד סק"י ס"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
80 ביצה ג, ב. וש"נ. שו"ע יו"ד סק"י ס"א. שו"ע אדה"ז סי' תמז ס"כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג במדבר שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
30 ביצה ג, ב. וש"נ שו"ע יו"ד סק"י ס"א. שו"ע אדה"ז או"ח סתמ"ז ס"כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
7 ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סק"י ס"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
1851 ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סק"י ס"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תש"ל
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ח
1422 ראה טושו"ע יו"ד סק"י ס"ח ובנו"כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2386 ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סק"י ס"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
1687 ביצה ג, ב. וש"נ. שו"ע יו"ד סימן קי ס"א. וראה של"ה פרשתנו שמז, סע"א ואילך. אוה"ת תשא ע' א'תתכו. ע' א'תתכח ואילך. המשך תער"ב פפ"ז ואילך (ח"א ע' קסז ואילך [ע' רכג ואילך]). וראה לקו"ש ח"ד ע' 1019 ואילך. חי"ח ע' 25.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין עה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ג
תקפו טור ושו"ע יו"ד סי' קי ס"ג.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
1913 דרכי משה ס"ק ב (מאחר שהוא איסור דאורייתא, ולא נוכל לומר תרי ספיקי להתיר שתיהן אלא להתיר אחד מהם, לא אזלינן ביה לקולא ... ועיין לקמן ביורה דעה סימן נ"ז בדיני ספק ספיקא). שהיא שיטת ר"י (תוס' ביצה ג, ב ד"ה ואחרות), שספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת אסור.
אלא שעל שיטה זו הביא הב"י סוס"י נז (מצאתי כתוב ... דלא איירי ר"י אלא דוקא היכא שנודע שדרס הזאב קודם שנתערב באחרים ... ונעשה הספק כודאי, וכשנתערב בעדר הוי כמו ודאי דאורייתא שנתערב בעדר, אבל אם לא נודע לנו שדרס הזאב עד אחר שנתערב בעדר מודה שמותר מטעם ספק ספיקא, הואיל ששני הספיקות באים יחד מיד כשנולד הספק). ואם כן אפשר גם כאן יהי' מותר מטעם ספק ספיקא, כששני הספיקות באו יחד.
ועל זה מציין כאן בדרכי משה, למה שביאר ביו"ד שם ס"ק טו (אף על גב דמיירי כאן שנודעו שני הספיקות ביחד ... דודאי במקום דאיכא תרי ספיקי שאין כאן איסור אז מתירין מכח ספק ספיקא, אבל כאן דספק נדרס ספק לא נדרס, ואם תמצי לומר נדרס אם כן הוי כאן ודאי איסור דאורייתא, אלא שלא ידעינן איזה הוא דנתערב, בכהאי גוונא לא אמרינן ספק ספיקא).
והנה שם בסוס"י נז לא הובאה הלכה זו בשו"ע, אלא בסי' קי ס"ט (ספק טרפה שנתערב באחרות, כולן אסורות ... שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא). אלא שגם בזה יש מקום לפרש דמיירי דוקא בנודע איסורו קודם שנתערב.
וגם שם הגיה על זה הרמ"א (ויש אומרים הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור מדאורייתא, ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור, רק שנתערב באחרים, לא מקרי ספק ספיקא ואסור).
ופירש הש"ך שם ס"ק סג (אפילו לא נודע ספק הראשון רק עד אחר שנתערב ... ואם כן שני הספיקות נודעו יחד ובאין כאחת, מכל מקום כיון שהספק הראשון אסור מן התורה לא הוי ספק ספיקא, כך העלה בדרכי משה סוס"י נ"ז ובת"ח כלל מ"ג דין ז', והשיג אבית יוסף בסו"ס נ"ז בשם מצאתי כתוב, דמתיר בלא נודע הספק הראשון קודם שנתערב משום ספק ספיקא).
ולפי זה גם כאן לא נתיר מטעם ספק ספיקא, אף באופן ששני הספיקות באו יחד.
*
וכל זה הוא לשיטת הר"י (תוס' ביצה ג, ב ד"ה ואחרות), אמנם ר"ת (שם) חולק וסובר שגם בספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת מתירים מטעם ספק ספיקא.
ומכל מקום מבאר כאן רבינו, שכאן אין להתיר מטעם ספק ספיקא, שלא התיר ר"ת בספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, אלא בתערובת, שכיון שהוא יבש ביבש בטל האיסור מן התורה ברוב, ורק מדרבנן אינו בטל כשהוא חשוב וכיו"ב.
משא"כ כאן בספק לאיזה משני הבתים נכנס העכבר, שאין כאן ביטול בתערובת, לא מצינו שזה יחשב ספק מן התורה, ולכן כולם יודו כאן שאינו מצטרף לספק ספיקא.
ואף שגם בספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת נתבאר בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' רפח ס"ד (דספק דתערובות לא הוי ספק מעליא, דדמי לשני שבילין בבאו לישאל בבת אחת).
היינו לומר ד"לא הוי ספק מעליא", אבל עכ"פ נחשב ספק. משא"כ בתרי שבילין, או בנידון דידן של שני בתים, שאין כאן ביטול ברוב, בזה "אינו נחשב לספק כלל מן התורה, שבודאי נכנס לאחד מהן, וכיון שאינו ידוע איזהו שניהם צריכין בדיקה, דהי מנייהו מפקת".
וראה דברי טעם סוס"י צא. מראי מקומות וציונים.
*
על פי סברא הנ"ל מתבארת הלכה זו לכל הדעות. אלא שלא נתפרש כאן מהו המקור לסברא זו, ובפרט שלפום ריהטא נתפרש ההיפך מזה בתוס'. ועל זה מצויין כאן על הגליון:
תוס' י, א ד"ה בבת אחת (נראה דהיינו מדרבנן, דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים). ומכל שכן שאם באו לשאול זה אחר זה, שהוא מותר מן התורה.
אלא שמה שכתבו התוס' "דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים", הוא דוקא בספק טומאה ברשות הרבים שמותר מן התורה, כמבואר ברש"י שם (אם נשאלו כל אחד לחכם ספקו בפני עצמו טהור, ואין בית דין יכול לטמאו, כדקיימא לן בספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור).
ואין ללמוד מזה לשאר איסורים, כמבואר במהדו"ב ליו"ד סי' קפג ד"ה ואין לתמוה (דהלכתא גמירא לה ספק טומאה ברשות הרבים טהור, ומשום הכי מטהרינן בשני שבילין שברשות הרבים, אין ללמוד משם לאיסורים).
ואם כן אפשר שבשאר איסורים "אין זה מועיל כלום מן התורה", אלא כשאיסור הוא "מדברי סופרים, וחכמים הקילו בספק דבריהם".
ואף שמזה גופא שאנו מתירים בשני שבילים מטעם ספק טומאה ברשות הרבים, רואים עכ"פ שיש כאן ספק מהתורה. ואילו כאן כותב רבינו "אינו נחשב לספק כלל מן התורה".
אולי הכוונה, שאף שהוא נחשב ספק לענין ספק טומאה ברשות הרבים, מכל מקום "אינו נחשב לספק כלל מן התורה" – לענין להצטרף לספק ספיקא. וכמו בספק שאינו שקול, להסוברים שאינו מצטרף לספק ספיקא, כדלקמן יו"ד סי' קפז ס"ק כד ד"ה והלכך, ובקונטרס אחרון שם ס"ק א ד"ה אלא ודאי (ועיין ש"ך בכללי ספק ספיקא דין ל"ג, ובסי' נ"ג ס"ק י"ד, דספק שאינו שקול לא מהני אפילו בספק ספיקא). וראה בהנסמן שם.
ועדיין יש לעיין בזה.
*
אמנם למרות כל זאת, התירו חתיכת חמץ שנתערבה באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם, מטעם ספק בדברי סופרים, או מטעם ספק ספיקא, כדלקמן סי' תמז סי"ד, וסי' תנג סי"ב (והקילו חכמים בספק ספיקא כזה, לפי שמן התורה כבר נתבטל האיסור ברוב יבש ביבש).
וטעם החילוק בינם הוא, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט (ספק טרפה שנתערב באחרות, כולן אסורות ... שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא). משא"כ בנאבדה אחת מהחתיכות מן העולם, אשר שני הספקות הן שמא החתיכה שאוכל איננה החתיכה של האיסור.
ואפילו אם הספק הראשון הוא בגופו, כגון חטה שנפלה למים ושהתה שיעור מיל, או נתרככה, ואחר כך נתערבה באחרות, גם בזה מתירים, כדלקמן סי' תסז ס"ז; וכן אם אחר כך נפלה לתבשיל, כדלקמן שם סכ"ה. ויתבאר לקמן בהערות שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
1704 תורת הבית הארוך בית ד שער ב כו, א (דיבש ביבש בעלמא מדינא חד בתרי בטיל ... והילכך אפילו תאנה של ערלה או של תרומה ובריה וחתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחין שנתערבו יבש ביבש, אפילו חד בתרי, ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן). ב"י יו"ד סי' קי ד"ה דבר שאינו בטל (ופירשו טעמא משום דמדאורייתא ברובא בטיל, אף על פי שהוא דבר חשוב, ורבנן הוא דאסרוהו, הילכך כשנפל אחד מהם לים תלינן לקולא). ש"ך שם ס"ק מו (הטעם לכל אלו מפני שכבר נתבטל מן התורה ברוב, הרשב"א).
וכן הוא לקמן סי' תנג סי"ב (והקילו חכמים בספק ספיקא כזה, לפי שמן התורה כבר נתבטל האיסור ברוב יבש ביבש).
ומכנה זאת לקמן שם בשם "ספק ספיקא", מטעם האמור לקמן שם (שמא החטה שנאכלה או שנאבדה מן העולם היא היא החיטה המחומצת שנתערבה בכרי, ואם תמצי לומר שאותה [חטה] עדיין היא מעורבת בכרי, מכל מקום כשאוכל בפסח מצה הנעשית מחטים שבכרי, יש להסתפק על כל חתיכת מצה שהוא בולע, שמא אין בחתיכה זו כלום מאותה חטה המחומצת, ואין באכילה זו שום איסור כלל. ונמצא שעל כל חתיכת מצה שהוא בולע יש בה ספק ספיקא להקל, ולומר שאין באכילה זו איסור כלל).
*
וכל זה בחתיכת חמץ שנתערבה באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם. משא"כ בספק איסור שנתערב באחרות, נפסק בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט (ספק טרפה שנתערב באחרות, כולן אסורות ... שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא). ונתבאר לעיל סי' תלט ס"ה (ובהערות שם).
ומכל מקום התירו גם ספק חמץ שנתערבה באחרות (לקמן סי' תסז ס"ז), או שנפלה לתבשיל (לקמן שם סכ"ה). ויתבאר לקמן בהערות שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ח
1706 מ"א סי' תסז סוף ס"ק ד (ואפשר גם כן דהתערובות השלישי שרי, כמ"ש שם).
והיינו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ח (דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו, שנתערב באחרים, ונפל מהתערובת הזאת אחד לשנים אחרים, ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים, הרי אלו האחרים מותרים. שהרי האחד של תערובת הראשונה בטל ברוב. ואם נפל אחד מהתערובת הראשונה לאלף כולם אסורים, ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן, שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר, אינו אוסר).
ואף שהש"ך שם ס"ק נ, הביא פוסקים הסוברים להתיר אף בתערובת השנית, מכל מקום פסקו המ"א ורבינו, כדעת השו"ע, שלא להתיר אלא בתערובת השלישית. וראה פסקי אדמו"ר הזקן לסי' קי ס"ח אות א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
93 זבחים עד, א (אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן, דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא). ושם ע"ב (אמר ריש לקיש חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן, דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל).
טושו"ע יו"ד סי' קי ס"ז (דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו, כגון בעלי חיים ובריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין, שנתערב באחרים ונאכל אחד מהם בשוגג ... או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן העולם, הותרו כל האחרים, שאנו תולין לומר האיסור הלך לו).
מ"א סי' תסז סוף ס"ק ד (ויש ללמוד דאם נתערב יבש ביבש בפסח ונאכל אחד מהן דשרי, וכמ"ש ביו"ד סי' ק"י).
וכ"ה לעיל סי' תמז סי"ד (חמץ בפסח שנתערב יבש ביבש, כגון חתיכת חמץ באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם לגמרי, כגון שנאכלה בשוגג או שנשרפה, הרי כל התערובת מותר).
*
וכאן מועלת עצה זו, הן להשהותם, והן לטחנם בפסח ולאכלם, כמבואר בהמשך דבריו (אסור להשהותם ... כיצד יעשה, אם יש הפסד מרובה או שעת הדחק, יסיר חטה אחת ... והשאר מותר לו אפילו לטחנם בתוך הפסח ולאכול).
משא"כ אם רוצה להשהותם בלבד, הובאה עצה נוספת לעיל סי' תמב סי"ז-יח (ישער באומד דעתו כמה היו החטים החמוצים, ויטול כל כך חטים מהתערובת ויבערם מביתו, דהיינו שימכרם קודם הפסח או לנכרי או אפילו לישראל אחר קודם הפסח, והשאר מותר לו להשהותם עד לאחר הפסח. וכן אותו הישראל שלקח ממנו החטים מותר לו להשהותם עד לאחר הפסח ... ויש חולקין על זה ... ויש לחוש לדבריהם, אם אין שם הפסד מרובה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
94 תורת הבית הארוך בית ד שער ב כו, א (דיבש ביבש בעלמא מדינא חד בתרי בטיל ... והילכך אפילו תאנה של ערלה או של תרומה ובריה וחתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחין שנתערבו יבש ביבש, אפילו חד בתרי, ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן). ב"י יו"ד סי' קי ד"ה דבר שאינו בטל (ופירשו טעמא משום דמדאורייתא ברובא בטיל אף על פי שהוא דבר חשוב, ורבנן הוא דאסרוהו, הילכך כשנפל אחד מהם לים תלינן לקולא). ש"ך שם ס"ק מו (הטעם לכל אלו מפני שכבר נתבטל מן התורה ברוב, הרשב"א).
וכ"ה לעיל סי' תמז סי"ד (שאנו תולין לומר אותה החתיכה של חמץ היא שנאבדה מן העולם, כיון שמה שחמץ בפסח אינו מתבטל ברוב אינו אלא מדברי סופרים, וספק דבריהם להקל).
*
וכל זה בחתיכת חמץ שנתערבה באלף חתיכות מצה, ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם. משא"כ בספק איסור שנתערב באחרות, נפסק בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט (ספק טרפה שנתערב באחרות, כולן אסורות ... שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא). ונתבאר לעיל סי' תלט ס"ה (והערה לג).
ומכל מקום התירו גם ספק חמץ שנתערבה באחרות (לקמן סי' תסז ס"ז), או שנפלה לתבשיל (לקמן שם סכ"ה). ויתבאר לקמן שם (הערה 142).
ולענין שאר ספק ספיקא בחמץ, וספק חמץ בתערובת משהו, ראה בסיכום דלקמן סי' תסז סל"א (והערה 199).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
97 זבחים עד, א (אמר ר"א לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא ... אנא תרתי קאמינא). טור ושו"ע יו"ד סי' קי ס"ז (ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד, דממה נפשך איכא חדא דהיתרא, אבל לאוכלם אחת אחת, אסור).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
1555 רי"ף פ"ב יב, א (אי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו, כיון דאיסור תערובת חמץ במשהו דרבנן היא, לא אסרינן ליה לההוא בישולא דמשתכחי ביה תרי ותלת שערי ... משום דהויא ליה ספיקא דרבנן, וספיקא דרבנן לקולא). רמב"ם שם (ואם לא נתבקעו, מוציאין אותן ושורפין אותן, ואוכלין שאר התבשיל, שאין הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה, ואינו אלא מדברי סופרים). טור ושו"ע שם. מ"א ס"ק יב (איסור משהו דרבנן אזלינן בספיקן לקולא). פר"ח ס"ט (לענין התבשיל, דהוי איסור משהו, דהוי מדרבנן, ספיקא דרבנן לקולא).
*
וכבר הובאו לעיל ס"א (והערה 4), שתי הדעות שברי"ף שם, אם חטים שנתרככו בלתיתה יש להם דין ספק, או שמותרים. ועל זה מוסיף וכותב הרי"ף (והני מילי לענין מיכלינהו להנהו שערי בעינייהו אבל אי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו, כיון דאיסור תערובת חמץ במשהו דרבנן היא לא אסרינן ליה לההוא בישולא). והיינו שגם דעה הראשונה תודה בזה שהתערובת מותרת.
ואף שהי' מקום לומר שבזה כולם יודו לאיסור, שהרי גם המתירים לא התירו אלא בלתיתה, כדלעיל ס"א (שכל זמן שבולל אותם במים אינן באים לידי חימוץ מן הסתם, כל זמן שלא נתבקעו).
כבר נתבאר במ"א ס"ק יב (וקשה ... עד כאן לא פליגי אלא בלתיתה, אבל היכא דמינח נייחא כו"ע מודו שאסור ... וי"ל דכתב לעיל אתי לידי חימוץ, משמע שיבואו לידי חימוץ, אבל עדיין אינן חמץ ודאי, אלא ספק). וכיון שאינו אלא ספק, מתירים בתערובת משהו.
ועל אלו שרצו לאסור, נתבאר בדרכי משה ס"ק יד (ודבריהם תמוהים שנחזיק איסור מספק באיסור דרבנן שהוא משהו ... הוא רק ספק דרבנן ... דודאי גרעין אחד של תבואה הנמצא במים אינו אלא משהו שהוא דרבנן).
וגם הדעה השנית דלקמן בסמוך, שאוסרת את התבשיל. היינו רק מטעם שלדעתם החטים שנתרככו הם "חמץ ודאי מן התורה". אבל במקום ספק חמץ מהתורה, גם הם מודים שספק חמץ שנתערב במשהו מותר בפסח.
וכדלקמן בסוף הסעיף (וכל זה כשנפל לתוך התבשיל חטה או שעורה מרוככת, או שנתרככה בתוך התבשיל. אבל אם לא נתרככה אינה אוסרת כלל את התבשיל אפילו באכילה). והיינו ששהו בתבשיל שיעור מיל ולא נתרככו, שנתבאר לעיל ס"ב (אם הן שוהין במים שיעור מיל ... אסורות מן התורה מספק שמא כבר החמיצו). ולכן התירו את התבשיל שנפל בו חטים אלו שהם ספק של תורה.
וכן מתירים מטעם זה בחטים שנתרככו במים ונתייבשו, ונתערבו יבש ביבש ברוב דגן אחר, כדלעיל ס"ז (שבחמץ בפסח החמירו חכמים לאסור במשהו, ולא החמירו אלא בחמץ ודאי אבל לא בספק חמץ).
*
ואף שנפסק בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט (ספק טרפה שנתערב באחרות, כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור, אם הוא מדברים המתבטלים. שכיון שספק הראשון היה בגופו, אין להתירו מספק ספיקא). וברמ"א שם (ויש אומרים הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור מדאורייתא, ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור, רק שנתערב באחרים). ובש"ך שם ס"ק ס (אבל אם הוא מדברים החשובים אינם מתבטלים אפילו באלף).
וכך הוא לכאורה גם בחטה שנתרככה ונתערבה במשהו, ואפילו בחטה ששהתה במים שיעור מיל, ולא נתרככה, שהיא איסור ספק מן התורה, כדלעיל ס"ב (אם הן שוהין במים שיעור מיל, יכולין הן לבא לידי חימוץ גמור, בלא ביקוע, ולפיכך הן אסורות מן התורה, מספק שמא כבר החמיצו). ואם כן הוי גם כאן לכאורה ספק איסור דאורייתא שנתערב באחרים.
ואף במקום שלא נודע ספק הראשון עד אחר שנתערב, נתבאר בש"ך שם ס"ק סג (אפילו לא נודע ספק הראשון רק עד אחר שנתערב ... ואם כן שני הספיקות נודעו יחד ובאין כאחת, מכל מקום כיון שהספק הראשון אסור מן התורה לא הוי ספק ספיקא, כך העלה בדרכי משה סוס"י נ"ז ובת"ח כלל מ"ג דין ז', והשיג אבית יוסף בסו"ס נ"ז בשם מצאתי כתוב, דמתיר בלא נודע הספק הראשון קודם שנתערב משום ספק ספיקא). ונתבאר לעיל סי' תלט ס"ה (ובהערות שם).
מכל מקום התירו כאן ספק חמץ שנתערב במשהו. ואולי יש מקום לחלק בין דברים החשובים שאין בטלים באלף, לבין חמץ בפסח שאינו בטל באלף. ועדיין יש לעיין בזה.
סיכום הלכות ספק חמץ בתערובת משהו, וספק ספיקא בתערובת משהו, ראה לקמן (הערה 199).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ג
829 כתובות טו, א (אמר ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה). טור ושו"ע יו"ד סי' קי ס"ג (ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, ולקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח, הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי).
וכן הוא לקמן סי' תלט ס"א (דכיון שראינו שנטלו, אם כן נולד לנו הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה כשהיה עדיין במקום קביעות החמץ והמצה, דהיינו בשעה שנטל העכבר, וכל הקבוע דינו כמחצה על מחצה), ושם נסמן (הערה ה).
פתיחה בהקשר
דובר שלום ספק איסור שיש לו מתירין בב' תערובות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ח
וכי מהו הקשר בין ב' תערובת, שמפורש בגמ' ופוסקים שמותר (והמחלוקת היא רק אי סגי בב' תערובות או צריך דוקא שנפל ממנו לתערובת שלישית, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ח), לבין ספק אחד (או ב' ספקות) בגופו ואחד בתערובת, שבזה קיי"ל שאין מצטרפים (בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט).
פתיחה בהקשר
דובר שלום ספק איסור שיש לו מתירין בב' תערובות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
וכי מהו הקשר בין ב' תערובת, שמפורש בגמ' ופוסקים שמותר (והמחלוקת היא רק אי סגי בב' תערובות או צריך דוקא שנפל ממנו לתערובת שלישית, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ח), לבין ספק אחד (או ב' ספקות) בגופו ואחד בתערובת, שבזה קיי"ל שאין מצטרפים (בשו"ע יו"ד סי' קי ס"ט).
פתיחה בהקשר