1019
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
במדבר
א. פרשת במדבר קוראים לעולם לפני שבועות 1. הטעם לכך הוא, כדי להפסיק בין התוכחה שבפרשת בחוקותי לבין מתן תורה. אבל מאחר, שכל עניני התורה – בתוכם, ענין הסמוכין – הם בדיוק, הכרח לומר, שהקריאה לפני שבועות בפרשת במדבר דוקא אינה רק כדי להפסיק בין התוכחה ומתן תורה2, כי אם גם משום שהענינים הנידונים בפרשה זו מהוים הכנה לקבלת התורה3.
פרשת במדבר הנה בעיקר, במנין בני ישראל, – שבגללו (וכן המנין שבפרשת פנחס)4 נקרא כל הספר בשם חומש "הפקודים"5 – כשם שמצינו בדומה לכך מנין שהוא הכנה למתן תורה; ספירת העומר6. צריך להבין מהי המעלה שבמנין ועד כדי כך שהוא מהוה הכנה למתן תורה?
ב. בטעם הדבר שהקב"ה ציוה למנות את בני ישראל, נאמר במדרש7: "נמשלו ישראל כערימה של חטים, מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנים בכל שעה". אך אינו מובן: אדם מונה חטים מפני חשיבותם ויוקרם כדי שידע מניינם; אבל הקב"ה, הרי יודע את מספר בני ישראל גם ללא מנין, ולשם מה צוה למנותם?
כתוב על כך בשל"ה, והדבר מובא ומבואר בחסידות8, שבכך שמנו את בני ישראל, נעשו "דבר שבמנין", ו"דבר שבמנין לא בטל"9: ישראל בין אומות העולם הרי הם "כבשה בין שבעים זאבים"10, ועלולים הם ח"ו להבטל בין אומות העולם, ציוה הקב"ה למנות את בני ישראל, כדי שיהיו "דבר שבמנין" ודבר שבמנין אינו בטל.
אלא שאינו מובן עדיין: טעם הדין ש"דבר שבמנין לא בטל" הוא, כי המנין מוכיח על חשיבות הדבר, ודבר חשוב אינו בטל. נמצא איפוא, שאין המנין גורם שהדבר לא יבטל, כי אם שהוא רק סימן המברר את חשיבות
הערות
- 1. תוד"ה קללות שבת"כ מגילה לא, ב.
- 2. ובדוגמת פרשת נצבים שקוראין קודם ר"ה, שאינו רק בכדי להפסיק בין התוכחה דפ' תבא לר"ה (תוספות שם), אלא גם לפי שאתם נצבים "היום" קאי על ר"ה (לקו"ת ר"פ נצבים).
- 3. מובן שאין קושיא ממה שלפעמים קוראין גם פ' נשא קודם עצרת (ולפעמים קוראין גם פ' וילך קודם ר"ה) – כי הענין בזה שלפעמים צ"ל תוספת הכנה למ"ת (ולר"ה) אבל לא תמיד, משא"כ בהנוגע לתוכן פ' במדבר (ופ' נצבים).
- 4. עיין פירש"י יומא סח, ב.
- 5. יומא שם.
- 6. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 235 ואילך. 257 ואילך.
- 7. במדב"ר פ"א, ד. וראה רש"י ריש הפרשה.
- 8. חלק תושב"כ, שלשה מחנות (שמז, א). ד"ה צהר תעשה לתיבה תרע"ג.
- 9. ביצה ג, ב. שו"ע יו"ד סק"י, ס"א.
- 10. אסת"ר פ"י, יא. תנחומא תולדות ה. וראה ג"כ יומא סט, ב. 1
במדבר רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים ז, ג): שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, מְדַבֵּר בַּסַּנְהֶדְּרִין שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְהִיא מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר, וְלָמָּה מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר אֶלָּא מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַגּוּף, כָּךְ סַנְהֶדְּרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. (שיר השירים ז, ג): אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, מַהוּ אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶחָד מִשְׁלָשְׁתָּן. אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, מִי שֶׁהוּא מוֹזֵג כָּרָאוּי מוֹזֵג שְׁלִישׁוֹ שֶׁל כּוֹס יַיִן וּשְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם, כָּךְ הָיְתָה סַנְהֶדְּרִין יוֹשֶׁבֶת מִתָּמִיד הַשַּׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם נִפְנֶה לְצָרְכּוֹ, וּמָה הָיוּ עוֹשִׂים כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת, הָיָה סוֹפֵר, אִם הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה הָיָה יוֹצֵא וְאִם לָאו לֹא הָיָה יוֹצֵא, לָמָּה, שֶׁכָּתוּב: אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶחָד מִשְׁלָשְׁתָּן, לְפִיכָךְ אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. (שיר השירים ז, ג): בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּעֲרֵמָה שֶׁל חִטִּים, מָה הַחִטִּים הַלָּלוּ נִכְנָסוֹת לָאוֹצָר בְּמִנְיַן, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִמְנִים בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, אֲבָל הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ אֵינָן נִמְנִים וְלֹא נִמְדָדִין, כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְשְׁלוּ כַּתֶּבֶן וְכַקַּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פג, יד): כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ, וְכֵן (עובדיה א, יח): וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, לָמָּה, שֶׁאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָיָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, יז): כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדוֹ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָיָה מֵהֶם, קוֹרִין שְׁמַע, מִתְפַּלְּלִין וּמְבָרְכִין שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם, לְפִיכָךְ נִמְנִים בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נִמְשְׁלוּ כַּחִטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים.
שולחן ערוך, יורה דעה ק״י:א׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר חָשׁוּב אוֹסֵר בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא, וְהֵם ז' דְּבָרִים, וְאֵלּוּ הֵם: אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ וְרִמּוֹנֵי בָּדָן וְחָבִיוֹת סְתוּמוֹת וְחָלְפוֹת תְּרָדִין וְקִלְחֵי כְּרוּב וּדְלַעַת יְוָנִית וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְכֵן בַּעֲלֵי חַיִּים חֲשׁוּבִים הֵם וְאֵינָם בְּטֵלִים. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכָּן לִמְנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִים בְּשִׁעוּרָן. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, דְּהַיְנוּ שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְנוֹתוֹ תָּמִיד, אֵינוֹ בָּטֵל (טוּר בְּשֵׁם ר"י וּבֵית יוֹסֵף). וְכֵן נוֹהֲגִין. הָא דְּדָבָר חָשׁוּב אֵינוֹ בָּטִיל, אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְאַזְלִינָן בִּסְפֵקוֹ לְקֻלָּא. (אָרֹךְ כְּלָל כ"ה וְהָרַמְבַּ"ם פט"ז דְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְתוֹסָפוֹת דִּזְבָחִים סוֹף דַּף ע"ג וַאֲגֻדָּה שָׁם וְרֹא"שׁ פֶּרֶק ג"ה וְרַשְׁבָּ"א בת"ה ונ"י פ' הֶעָרֵל וְעוֹד הַרְבֵּה פּוֹסְקִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסי' זֶה בְּכַמָּה דּוּכְתֵי). כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב אֵצֶל בְּנֵי מָקוֹם מֵהַמְּקוֹמוֹת, כְּגוֹן אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ וְרִמּוֹנֵי בָּדָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָם הַזְּמַנִּים, הוּא אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא, לְפִי חֲשִׁיבוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, וְלֹא הֻזְכְּרוּ אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵן אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶן, בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.
מדרש תנחומא, תולדות ה׳ - הטקסט מספריא
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי (ישעיה נד, יז). אַתָּה מוֹצֵא, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, רְאֵה הֵיאַךְ הָאֻמּוֹת מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּנוּ, אֵין לָהֶם מְלָאכָה אַחֶרֶת אֶלָּא יוֹשְׁבִין וּמִתְיָעֲצִין עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם (איכה ג, סג). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַה הֵן מוֹעִילִין? גּוֹזְרִין עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת וַאֲנִי מְבַטְּלָן וְשׁוֹבְרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מַנְגִּינָתָם. כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ וְגוֹ' (בראשית יד, כ).
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וְגוֹ' (שמות א, כב). וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה (איכה ג, לז). פַּרְעֹה צִוָּה, ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.
הָמָן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וַה' לֹא בִּקֵּשׁ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים וְגוֹ' (אסתר ט, א). בָּלָק וּבִלְעָם בִּקְשׁוּ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, וַה' לֹא בִקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ' (דברים כג, ו). לְפִיכָךְ כְּתִיב: מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, ה' לֹא צִוָּה. הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח. אַדְרִיָּאנוֹס אָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָן לְפָנֶיהָ. הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ד ע' 1019
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.