1026
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יכול להיות בספק כזה? והענין הוא, אשר כחות הגלויים אינם הוראה על העצם. ואפשר אשר כחות הגלויים יהיו בטוב ועצם הנפש – בעמקי הקליפות.
כא. אף שכחות הגלויים אינם הוראה על העצם, וא"כ, לכאורה, איך אפשרית העבודה דצפון – בירור רע הנעלם, הרי כל העבודה הוא בכחות הגלויים בלבד?
הנה באמת, ע"י ההתעסקות בפנימיות התורה, היא מאחדת את העוסק בה עם העצמות, סתים דנשמתא ע"י סתים דאורייתא צפון דתורה13 סו"ס מגיעים ואפשר לתקן גם את העצם.
וכהסיפור הידוע (תורת שלום י"ט כסלו תרע"ג) אשר אדמו"ר הזקן אמר פעם לאחד: על מי אתה בוטח, אם עלי – הרי לא תדע אפילו את הדרך להגן עדן שלי.
ואמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ (שהי' באותו מעמד) שהוא מדריגה נעלית יותר מריב"ז שאמר ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ואדמו"ר הזקן הי' בטוח שיהי' בג"ע.
כב. כשאוכלים את האפיקומן שהוא זכר לפסח – שזהו הכנה לגאולה העתידה, צריך מקודם לתקן גם את רע הנעלם. ואין מספיק כל עבודת ה"סדר" שעד "צפון", כי צריכה להיות העבודה גם עם צפון ועצם הנפש.
שעי"ז זוכים – "לשנה הבאה בירושלים", שלימות דוקא, ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים (ההתועדות היתה במוש"ק ולכן אמר נוסח זה – המעתיק) בבנין ביהמ"ק השלישי שכבר בנוי למעלה ויומשך למטה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.
הערות
- 13. ראה דב"ר פ"א, יט: ואין צפונה אלא תורה, וכו'. אוה"ת – דרושי חנוכה – רפד, ב ואילך.
דברים רבה א׳:י״ט - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו וְרָאָה שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, אָמַר לוֹ לֹא הִנַּחְתָּ לִי אֲפִלּוּ בְּרָכָה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לו): הֲלֹא אָצַלְתָּ לִי בְּרָכָה. אָמַר לוֹ יִצְחָק אֲפִלּוּ אֲנִי מְבָרֶכְךָ, לוֹ אֲנִי מְבָרֵךְ, לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית כז, כט): הֱוֵה גְּבִיר לְאַחֶיךָ, הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֹא שֶׁל אֲדוֹנָיו הֵם. מַהוּ פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה, אָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר לָהֶם אִם רְאִיתֶם אוֹתוֹ שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בָּכֶם אַל תַּעַמְדוּ כְּנֶגְדוֹ אֶלָּא הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר עוֹלָמוֹ, הֱוֵי פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִיו מְבָרְכוֹ (בראשית כז, מ): וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאַתָּה מַסְכִּים עִמּוֹ וְאוֹמֵר לָנוּ הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִפָּנָיו, וּלְהֵיכָן נִבְרָח. אָמַר לָהֶן, אִם רְאִיתֶם שֶׁמִּזְדַּוֵּג לָכֶם בִּרְחוּ לַתּוֹרָה, וְאֵין צָפֹנָה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב, ז): יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ צָפֹנָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתִּינוּ עַד עַכְשָׁו מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָבוֹא, וִיקַיֵּם (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.