יורה דעה סימן קט

שולחן ערוך בספריא
  1. א 2
    חֲתִיכָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת מִין בְּמִינוֹ יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין נִבְלָל, וְהָאִסּוּר עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרֵב וְאֵינוֹ מַכִּירוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א וְהָרַמְבַּ"ן וְסה"ת) חַד בִּתְרֵי, בָּטִיל, וּמֻתָּר לְאָכְלָן אָדָם אֶחָד, כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אֲבָל לֹא יֹאכַל שְׁלָשְׁתָּם יַחַד. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לְאָכְלָם אָדָם אֶחָד א', אֲפִלּוּ זֶה אַחַר זֶה. הַגָּה: וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג לְכַתְּחִלָּה. וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְהַשְׁלִיךְ אֶחָד אוֹ לִתֵּן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים (הַגָּהוֹת ש"ד בְּשֵׁם מוהר"ם וְרַשִׁ"י בְּע"ז דַּף ע"ד ע"א). וְאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא. וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִינוֹ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ וְאֵין מַכִּירוֹ, אֲפִלּוּ יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ צָרִיךְ שִׁשִּׁים (טוּר בְּשֵׁם בַּעַל הַתְּרוּמָה וְעוֹד הַרְבֵּה פּוֹסְקִים). וְאֵין חִלּוּק בְּכָל זֶה בֵּין אִם הָאִסּוּר מִדְּרַבָּנָן אוֹ מִדְּאוֹרַיְתָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים דְּלֹא כְּהַגָּהַת ש"ד). וְע"ל סִימָן קכ"ב אִם נִתְעָרְבוּ כֵּלִים בְּיַחַד.
  2. ב 5
    יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ שֶׁנִּתְבַּטֵּל חַד בִּתְרֵי, אִם בִּשְּׁלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד, וַאֲפִלּוּ לֶאֱכֹל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אָסוּר, אִם אֵין שָׁם שִׁשִּׁים, מִפְּנֵי שֶׁהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם וְנִבְלָע בַּחֲתִיכוֹת. וְאִם רוֹצֶה לְבַשְּׁלָן יַחַד וְאֵין שָׁם ס', מֻתָּר לְהַרְבּוֹת עֲלֵיהֶם כְּדֵי שִׁעוּר שִׁשִּׁים וּלְבַשְּׁלָן, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְבַטֵּל אִסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נוֹדַע הַתַּעֲרוֹבוֹת קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּיַחַד, הַכֹּל שָׁרֵי, דְּאֵין חוֹזְרִין וְנֶאֱסָרִין מֵאַחַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל בְּיָבֵשׁ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וְכָתַב שֶׁכֵּן עִקָר). וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמֹךְ אַדִּבְרֵי הַמְּקִלִּין וּלְהַתִּיר.