שיוך לסעיף
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח טו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
קלא תורת הבית הקצר בית ד שער א (יב, ב). שו"ת ח"א סי' ערב. דעה הא' בטור ושו"ע יו"ד סי' קט ס"ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
142 מ"א סי' תמז ס"ק יא (לדעת הרא"ש שכתב בי"ד סי' ק"ט, דיבש ביבש שנתערב נעשה היתר גמור ומותר אחר כך לבשלן ביחד, אם כן הכא נמי מותר לקיימו, דנעשה היתר גמור).
והיינו דעת הרא"ש, שביאר בחולין פ"ז סי' לז (דבר יבש חד בתרי הוא דבטל ברוב, לאו משום ספיקא מותר, אלא דגזירת הכתוב הוא, הילכך מותר לאוכלן כולן כאחד ... אמרה תורה אחרי רבים להטות, ונעשה המיעוט כרוב, ולא נשאר בו שום איסור, ומותר לאוכלם כאחד ולבשלם בקדירה).
הובא ברמ"א יו"ד סי' קט ס"ב (ויש אומרים דאם נודע התערובות קודם שנתבשלו ביחד, הכל שרי, דאין חוזרין ונאסרין מאחר שנתבטל ביבש).
משא"כ לדעת הרשב"א שאסור לאכלן כולן כאחד, כמבואר בתורת הבית הקצר בית ד שער א יב, ב (אין אוכלין כאחד ואין מבשלין כאחד). וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' קט ס"א (לא יאכל שלשתם יחד), וס"ב (אם בשלן כולן כאחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו, אסור).
לפי דעה זו ביאר המ"א שם (יבש ביבש אסור, דעכ"פ החמץ בביתו).
והיינו כמבואר לקמן סט"ו (שאיסור השהייה הוא דומה לאיסור אכילה בבת אחת), ולכן לדעת הפוסקים שיבש ביבש מין במינו מותר לאכלם כולם כאחד, אין בזה איסור שהייה כולם כאחד. ולדעת הפוסקים שאסור לאכלם כולו כאחד, יש בזה איסור שהייה כולם כאחד.
*
ועוד מוסיף המ"א שם ומבאר תוכנו של כלל זה (וכמו שכתבתי ריש סימן תמ"ב). והיינו מה שכתב בסי' תמב ס"ק א (אף על גב דכי ליכא כזית בכדי אכילת פרס לא לקי על אכילתו, היינו משום שאין מצטרף הכזית, כיון שאינו אוכל אותו בבת אחת, אבל חייב לבערו שהוא מצורף ממילא).
וכן נתבאר לעיל רס"י תמב (לענין בל יראה ובל ימצא עובר עליו, אף שכזית החמץ הוא מפוזר בכל התערובת שיש בו יותר מפרס, אף על פי כן כיון שכל חלקיו הן מונחין בכלי אחד, ומעורבין במין מאכל אחד, הרי הן מצטרפין זה עם זה לשיעור כזית, ואינן בטלין בהתערובת כיון שנרגש בו החמץ).
והיינו שכשם שלענין בל יראה מהתורה, מצטרפין כולם לכזית, אף שאי אפשר לאכול כל הכזית יחד, כיון שהוא מפוזר ביותר מפרס. כך גם לענין איסור שהייה מדברי סופרים, שתלוי באיסור אכילת כולו בבת אחת, אף אם אי אפשר לאכול כולו בבת אחת, כיון שהוא מפוזר ביותר מכדי אכילת פרס, מצטרפים כולם יחד לאיסור שהייה בבת אחת.
יוצא אם כן לסיכום: אם מותר לאכלו כולו בבת אחת, אין בו איסור שהיה. ואם אסור מן התורה לאכלו, יש בו איסור בל יראה מן התורה. ואם אסור לאכלו מדברי סופרים, יש בו איסור שהייה מדברי סופרים. ואם אסור לאכלו כולו בבת אחת מדברי סופרים, אזי יש איסור מדברי סופרים בשהיית כולו בבת אחת.
ולפי זה יוצא שבתערובת מין במינו לח בלח אסור לשהותו מדברי סופרים, כדלעיל סי"ג (חמץ שנתערב ונבלל מין במינו, כגון קמח מתבואה חמוצה שנתערב ונבלל תוך קמח הרבה מתבואה שלא נתחמצה, כיון שאף לאכלה בתוך הפסח אין אסור אלא מדברי סופרים, שמן התורה מין במינו בטל ברוב, כיון שאינו נותן בו טעם, שהרי טעמם שוה, כל שכן שאין צריך לבערם מן התורה. אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלם בתוך הפסח, חייב גם כן לבערם בערב פסח).
ובתערובת חטים בחטים, לדעת הפוסקים שמותר לאכלם כולם ביחד, מותר להשהותם ביחד, כמבואר כאן (לפי שהאיסור שנתבטל ברוב נתהפך להיות היתר גמור אף מדברי סופרים ... לפיכך אין איסור כלל להשהותם בפסח).
ולדעת האוסרים לאכלם כולם ביחד, אסור להשהותם ביחד, כמבואר לקמן סט"ו (שכל איסור שנתערב ברוב היתר יבש ביבש אסור לאכול כל התערובת ביחד בבת אחת ... אסור להשהותם בפסח).
ואם אינם כולם יחד בביתו מותר להשהותם, כדלקמן סי"ז (יטול כל כך חטים מהתערובת ויבערם מביתו, דהיינו שימכרם קודם הפסח או לנכרי או אפילו לישראל אחר קודם הפסח, והשאר מותר לו להשהותם עד לאחר הפסח).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
149 תורת הבית הקצר בית ד שער א יב, ב (נתערב יבש ביבש בטלין אפילו אחד בתוך שנים, ואפילו איסור של דבריהם אין כאן, והקילו בדבר זה לפי שכל אחד עומד [בעצמו ואוכל כל אחד] בפני עצמו, וכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה, כשאוכל האחד אני אומר זהו של היתר, וכן בכולם, ואפילו באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא ... ולפיכך אין אוכלין כאחד ואין מבשלין כאחד). שו"ע יו"ד סי' קט ס"א (ומותר לאכלן אדם אחד, כל אחת בפני עצמה. אבל לא יאכל שלשתם יחד), וס"ב (אם בשלן כולן כאחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו, אסור).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
166 מ"א שם סי' תמז ס"ק יא (ואין זה מבטל איסור לכתחלה, כמ"ש שם ביו"ד). והיינו כמבואר ב שו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן).
ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק י (מדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה, דמותר להוסיף כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ק"ט, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף, דמאי שנא, אידי ואידי מבטל בידים הוא).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
516 היינו כיון שהוא חולק גם על ההלכה שהובאה לעיל משו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן).
ומקורו נתבאר בר"ן חולין פ"ז (לו, א) ד"ה גרסי' בגמ' (מיהו כתב הרב רבינו אהרן הלוי ז"ל, דכל שנתבטל חד בתרי, כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר, אם בא לבשלן כאחד, מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה, ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא, שכיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור).
והרי הרא"ה הוא מחבר ספר בדק הבית, שהן השגות הרא"ה לפסקי תורת הבית להרשב"א. וגם כאן חולק הרשב"א על פסק הרא"ה הנ"ל, שהרי בשו"ת הנ"ל אסר הרשב"א להוסיף עליהם.
והעיר על זה בפסקי דינים צמח צדק יט, ג (ומ"ש שהרשב"א חלוק על הרא"ה שבר"ן סוף פרק יד הנשה, לא ידענו מנא ליה הא, דדברי הר"ן לא משמע הכי).
היינו שמדברי הר"ן נראה שגם הרשב"א יודה בזה. ומכל מקום למד זאת רבינו ממשמעות דברי הרשב"א בשו"ת הנ"ל.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
520 כבר הובא לעיל (הערה 497), שכל ההלכה הזאת שמותר להוסיף חטים כשרות ולטחנם יחד, למד המ"א מההלכה שמותר להשהות את התערובת הזאת בפסח, כמבואר בדבריו (סי' תסז ס"ק ד): "ולפי מה שכתבתי סי' תמ"ז ס"ט דקודם פסח בטל ברוב, אם כן מותר לטחנן קודם פסח ולבטלן בס'". שהכוונה למה שכתב בסי' תמז ס"ק יא (לדעת הרא"ש שכתב בי"ד סי' ק"ט, דיבש ביבש שנתערב נעשה היתר גמור ומותר אחר כך לבשלן ביחד, אם כן הכא נמי מותר לקיימו, דנעשה היתר גמור). והיינו שכל ההיתר להוסיף ולטחון בנוי על ההיתר להשהות התערובת בפסח.
ועל זה מקשה רבינו, שהרי העיקר הוא כדעת האוסרים להשהות התערובת בפסח (וממשיך ומבאר כל המקורות לזה). ואם כן הי' לנו לכאורה לאסור גם להוסיף חטים כשרות ולטחנן יחד.
ועל זה בא לבאר הטעם שמתירים אנו להוסיף ולטחון יחד, כי זה שפוסק שאוסר להשהותם בפסח, הוא הט"ז (סי' תמז ס"ק יח), והוא מתיר (שם ס"ק ה) בכל אופן לבטל את החמץ בששים לפני הפסח, ובדברי סופרים אין לנו לנקוט חומרי דמר וחומרי דמר.
*
והנה על עצם קביעה זו, שכל ההיתר להוסיף ולטחון בנוי על ההיתר להשהות התערובת בפסח, מקשה בפסקי דינים צמח צדק יט, ג (צריך לעיין, שהרי מבטל איסור הוא, דהא אילו בעי לאכול כל אחד ואחד בפני עצמו אסור בפסח. ולא דמי לשאר איסורים שמותר לאכול כל אחד ואחד בפני עצמו, וכשמבטלו לאוכלו בפסח אין זה מבטל היתר).
ובאמת נתבאר בפנים, שהטעם שנחשבים היתר, הוא לא רק מטעם שמותר להשהותם, אלא כמבואר בפנים סט"ז (כיון שכבר נתבטל האיסור ברוב היתר מאליו. וכיוצא בזה בשאר איסורים אין איסור אלא לאכול כל התערובת בבת אחת, אבל לאכלו כולו בזה אחר זה הוא היתר גמור אף מדברי סופרים. אם כן אין זה מבטל איסור, אלא מבטל היתר הוא, שהרי מבטלו בשעה שדין ביטול החמץ הוא כדין ביטול שאר איסורים, דהיינו קודם הפסח).
והיינו כפי שנתבאר בפנים סי"ד (כיון שנעשה התערובת קודם הפסח, שאז הוא מתבטל ברוב כמו שאר איסורים, לענין שמותר לאכלו בערב פסח משעה ה' עד הלילה).
ומסיים (וכיוצא בזה בשאר איסורים אין איסור אלא לאכול כל התערובת בבת אחת, אבל לאכלו כולו בזה אחר זה הוא היתר גמור אף מדברי סופרים. אם כן אין זה מבטל איסור, אלא מבטל היתר הוא).
וכן נתפרש בכת"י (כיון שהאיסור כבר נתבטל ברוב מאליו, ואינו מוסיף עליו אלא כדי שלא יהא חוזר וניעור אחר כך כשיגיע הפסח. וכיוצא בזה גם בשאר איסורין, לענין איסור אכילה, מותר להוסיף על יבש ביבש שנתבטל ברוב עד ס' כדי לבשלו בקדרה אחת).
ולפי זה הרי הוא ממש כמו ההיתר שנתבאר בשו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן). ובט"ז שם ס"ק ג (ואין בו משום מבטל איסור, כיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור). ובש"ך שם ס"ק יג (ואין בו משום מבטל איסור, כיון שכל אחד מותר בפני עצמן).
והיינו כיון שבערב פסח הוא נחשב היתר אף לענין אכילה, שמותר לאכלו בערב פסח (לדעת הרא"ש אפילו בבת אחת, ולדעת הרשב"א בזה אחר זה), אם כן נחשב היתר לענין שיכול להוסיף עליו ולטחנו כדי לאכלו בפסח.
שלפי ביאור זה אולי לא הקשה הצמח צדק כלום. ואפשר קיים ביאור זה גם לפי שיטת הט"ז, שאסור להשהות תערובת החטים בפסח. ואפשר ששוב לא יהי' צורך לבאר הלכה זו על פי הכלל של "בדברי סופרים אין לנו לנקוט חומרי דמר וחומרי דמר".
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
86 מ"א סי' תמז ס"ק יא (ואין זה מבטל איסור לכתחלה, כמ"ש שם ביו"ד). וסי' תסז ס"ק ד (ולפי מ"ש סי' תמ"ז ס"ט דקודם פסח בטל ברוב, אם כן מותר לטחנן קודם פסח ולבטלן בס'. עסי' תנ"ג ס"ג. וכ"ה ביו"ד סי' ק"ט).
והיינו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן). ומקורו בר"ן חולין פ"ז (לו, א) ד"ה גרסי' בגמ' (מיהו כתב הרב רבינו אהרן הלוי ז"ל, דכל שנתבטל חד בתרי, כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר, אם בא לבשלן כאחד, מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה, ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא, שכיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור).
ונתבאר לעיל סי' תמב בקונטרס אחרון ריש ס"ק י (מדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה, דמותר להוסיף כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ק"ט, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף ... ואף שאסר המ"א בס"ק מ"ה להוסיף, הרי פירש הטעם שאין להקל נגד הרשב"א, והרשב"א ביאר הטעם דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו', כלומר דלא נתבטלו ברוב קודם הטחינה, הלכך הרי זה מבטל איסור בידים. אבל אנן איירינן דליכא בהו גרגיר שנתבקע. וכן דעת העולת שבת להתיר להוסיף אי לית בהו גרגיר שנתבקע).
והיינו מ"ש בסי' תסז ס"א ד"ה ואם (וכ"כ בתשובת הרשב"א סימן תפ"ה, וביאר שם בתשובה דאפילו נתערבו בשוגג בתוך חטים מרובים מהם, אבל לא היה בהם ששים, שאסור להוסיף עליהם כדי לבטלם ... ונראה דאם אי אפשר לברר החטים החמוצים שאינם ניכרים, כגון שלא נתבקעו ונתערבו בשוגג בחטים מרובים מהם, מותר להוסיף עליהם כדי לבטלם בששים).
ונתבאר עוד לעיל בקונטרס אחרון שם.
פתיחה בהקשר
על הסימן
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"א
מקור מפורש
בסימן זה
641 ראה טושו"ע יו"ד סק"ט, ובנ"כ שם. שו"ע אדה"ז או"ח סתמ"ז סי"ד ואילך. אנציק' תלמודית ערך יבש ביבש, לח בלח (כרך כא ס"ע תרלו ואילך). וש"נ. וראה גם סה"מ תרפ"ד ס"ע צד ואילך. סה"ש תש"ד ע' 93.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח
מקור מפורש
בסימן זה
166 מ"א שם סי' תמז ס"ק יא (ואין זה מבטל איסור לכתחלה, כמ"ש שם ביו"ד). והיינו כמבואר ב שו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן).
ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק י (מדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה, דמותר להוסיף כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ק"ט, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף, דמאי שנא, אידי ואידי מבטל בידים הוא).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות
מקור מפורש
בסימן זה
86 מ"א סי' תמז ס"ק יא (ואין זה מבטל איסור לכתחלה, כמ"ש שם ביו"ד). וסי' תסז ס"ק ד (ולפי מ"ש סי' תמ"ז ס"ט דקודם פסח בטל ברוב, אם כן מותר לטחנן קודם פסח ולבטלן בס'. עסי' תנ"ג ס"ג. וכ"ה ביו"ד סי' ק"ט).
והיינו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קט ס"ב (יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ... אם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס', מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן). ומקורו בר"ן חולין פ"ז (לו, א) ד"ה גרסי' בגמ' (מיהו כתב הרב רבינו אהרן הלוי ז"ל, דכל שנתבטל חד בתרי, כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר, אם בא לבשלן כאחד, מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה, ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא, שכיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור).
ונתבאר לעיל סי' תמב בקונטרס אחרון ריש ס"ק י (מדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה, דמותר להוסיף כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ק"ט, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף ... ואף שאסר המ"א בס"ק מ"ה להוסיף, הרי פירש הטעם שאין להקל נגד הרשב"א, והרשב"א ביאר הטעם דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו', כלומר דלא נתבטלו ברוב קודם הטחינה, הלכך הרי זה מבטל איסור בידים. אבל אנן איירינן דליכא בהו גרגיר שנתבקע. וכן דעת העולת שבת להתיר להוסיף אי לית בהו גרגיר שנתבקע).
והיינו מ"ש בסי' תסז ס"א ד"ה ואם (וכ"כ בתשובת הרשב"א סימן תפ"ה, וביאר שם בתשובה דאפילו נתערבו בשוגג בתוך חטים מרובים מהם, אבל לא היה בהם ששים, שאסור להוסיף עליהם כדי לבטלם ... ונראה דאם אי אפשר לברר החטים החמוצים שאינם ניכרים, כגון שלא נתבקעו ונתערבו בשוגג בחטים מרובים מהם, מותר להוסיף עליהם כדי לבטלם בששים).
ונתבאר עוד לעיל בקונטרס אחרון שם.
פתיחה בהקשר