טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה.

כהג) מאי טעמא חלוק דין ב"נ המז' משאר הנרות כנ"ל במשנה ספ"ג – דאם מצאן דולקין וכו'. ובשלמא לשאר השיטות דנהמ"ע הוא נר הב' ממזרח ובו צריך לסיים ההטבה וכדלקמן, מובן דלכן אם מצאן דולקין מדשן השאר וב"נ המז' רק לבסוף, ואם מצאן שכבו מדליקן כדי שיהי' נהמ"ע דולק תדיר וכו'. אבל להרמב"ם דס"ל דנהמ"ע הוא נר הסמוך לקה"ק, במה יבדלו ב"נ המז' משאר הנרות.

וי"ל בהקדים דהרמב"ם ס"ל דהטבת הנרות היינו דשונם וגם הדלקתם וכנ"ל. ומפרש הא דמנחות (פח:) נר שכבתה נתישן השמן נתישנה פתילה [כ"ה גירסת הרמב"ם,

טעם חלוק ב' נרות המזרחיים משאר הנרות וסדר ההטבה.

יח . עוד פרט צריך בירור בפירוש המשניות⁷³ – ג) מאי טעמא חלוק דין ב' נרות המזרחיים משאר הנרות – כנ"ל במשנה דתמיד ספ"ג – דאם מצאן דולקין וכו'.

ובשלמא לשאר השיטות דנר המערבי הוא נר הב' ממזרח, ובו צריך לסיים ההטבה, וכדלקמן ⁷⁴ , מובן, דלכן, אם מצאן (לב' נרות מזרחיים) דולקין, מדשן השאר, וב' נרות המזרחיים מדשן רק לבסוף, ואם מצאן שכבו, מדליקן, כדי שיהי' נר המערבי דולק תדיר וכו' (ובמילא גם נר המזרחי צ"ל דולק, כדי שנר הסמוך אצלו יקרא נר המערבי, כנ"ל ס"ט). אבל להרמב"ם דס"ל דנר המערבי (שבו צריך לסיים ההטבה) הוא נר הסמוך לקדש הקדשים, במה יבדלו ב' נרות המזרחיים משאר הנרות ?

יט . ויש לומר הביאור בזה – בהקדים :

ד הנה, הרמב"ם ס"ל דהטבת הנרות היינו דשונם וגם הדלקתם, וכנ"ל (ס"א).

ומפרש הא דמנחות (פח, ב) "נר שכבתה נתישן השמן נתישנה ה פתילה

[כן היא גירסת הרמב"ם ("נתישן . . נתישנה", דלא כהגירסא שלפנינו "נידשן כווכמוש"כ בפיה"מ מנחות פ"ט מ"ג. ואתי בניחותא ל' הש"ס, ואין צורך להא דפירש"י שם ד"ה נדשן האי נדשן השמן ל"ד] הן אם אירע זה בבקר* – כ"מ מלשונו ביד תו"מ פ"ג הי"ב – והן אם אירע קודם אור היום – דכ"מ מלשון פיה"מ הנ"ל שכתב שאם נתכבה א' מהנרות שהפתילה והשמן שיש באותו הנר יחשב כולו כאלו הוא ישן. פי' לפי' דפתילה ושמן נתנים כשיעור שידלקו מערב ועד בקר ואחר זמן זה הם ישנים – אף שגם אח"כ כשרים אם לא כבה הנר, וכדלעיל בנהמ"ע דרק מוסיף שמן, דדוחק לומר דגם בזה נחלק

----------

*) לעיין ברשב"א ראייתו שהוא ביום.

. . נידשנה"), וכמו שכתב בפירוש המשניות מנחות פ"ט מ"ג : "מה שאמרו נר שכבתה נתישן השמן ונתישנה הפתילה". ו עפ"ז אתי בניחותא לשון הש"ס, ואין צורך להא דפירש"י שם ד"ה נדשן: "האי נדשן השמן לאו דוקא , אלא הכי קאמר כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן, כך השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה, הואיל ונדשנה הפתילה נדשן השמן " , כי הצורך בזה אינו אלא להגירסא "נידשן . . נידשנה", משא"כ להגירסא "נתישן . . נתישנה" אתי לשון הש"ס בניחותא ]

כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן כמדה ראשונה ומדליקה" –

הן אם אירע זה בבקר * – כן משמע מלשונו ביד הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב שכתב הדין ד"נר שכבה" גבי "דישון המנורה" שהוא בבוקר ("מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר, ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במדה . . ומדליק נר שכבה"), ומשמע מלשונו שדין זה הוא גם אם כבה הנר בבוקר,

והן אם אירע כיבוי הנר קודם אור היום – דכן משמע מלשון פירוש המשניות הנ"ל בדין "נר שכבתה כו'", שכתב "שאם נתכבה א' מהנרות, שהפתילה והשמן שיש באותו הנר יחשב כולו כאלו הוא ישן",

פירוש לפירושו, דפתילה ושמן ניתנים כשיעור שידלקו מערב ועד בקר, ואחר זמן זה (בבוקר) הם ישנים

– אף שגם אח"כ כשרים הפתילה והשמן אם לא כבה הנר, וכדלעיל

----------

*) לעיין ברשב"א ראייתו ש הדין ד"נר שכבתה נתיישן השמן כו' ומדליקה" הוא ביום ⁷⁵.

כזמשאר הנרות. ועיין ירוש' יומא פ"ב ה"ב. ואם לא כבה אין מכבהו וכנ"ל – ואומר שבאופן כזה ג"כ יחשב כאלו הוא ישן אף שאינו ישן ממש, וע"כ דאיירי אם נכבתה קודם אור היום. – משא"כ רש"י דס"ל דאין הדה"נ אלא בה"ע (רש"י ד"ה מנורה חגיגה כו: ופי' עה"ת שמות כז' כ'. ויעוין ג"כ רש"י ד"ה ממנה מנחות פו:) מפרש

(ס"ג-ו) בנר המערבי ד אינו מסיר השמן שנשאר בנר (ובודאי שאינו מסיר הפתילה שדולקת) אלא רק מוסיף שמן, ומסתבר לומר שכן הוא בכל נר שלא כבה, שהפתילה והשמן הישנים כשרים⁷⁶, דדוחק לומר דגם בזה נחלק נר המערבי משאר הנרות ⁷⁷ ( ועיין ירושלמי יומא פ"ב ה"ב ⁷⁸), ואם לא כבה אין מכבהו, וכנ"ל –

ואומר, שבאופן כזה ("אם נתכבה א' מהנרות") ג"כ יחשב כאילו הוא ישן, אף שאינו ישן ממש,

ועל כרחך צ"ל דאיירי אם נכבתה קודם אור היום , שאז אינו ישן ממש, להיותו בתוך השיעור דמערב עד בוקר, ומחדש שאעפ"כ, כיון שכבה, ה"ז נחשב כאילו הוא ישן.

ופירוש זה (שהדין ד"נר שכבתה נתישן וכו' ומדליקה" הוא גם אם אירע בבוקר) הוא רק לדעת הרמב"ם שהדלקת הנרות היא גם בבוקר, משא"כ רש"י דס"ל דאין הדלקת הנרות אלא בין הערביים (רש"י ד"ה מנורה חגיגה כו, ב, ופירושו על התורה שמות כז' כ' ⁷⁹. ויעוין ג"כ רש"י ד"ה ממנה מנחות פו, ב ⁸⁰ ), מפרש כחנר שכבתה בחצי הלילה או קודם – דוקא – אור היום .

----------

) אף שאין שייך לשקו"ט דידן, יש לברר במימרא זו, ובפרט לפירש"י, דנר שכבתה היינו בחצי הלילה או קודם אור היום, איך אפשר לדעת בלילה דנכבה נר, הלא ההיכל – ששם נמצאת המנורה – סוגרין אותו סמוך וקודם לשקה"ח, וכדאיתא בירוש' ברכות פ"ד ה"א [ולרש"י יומא פז: ד"ה נחית גם העזרה ננעלת אז. ויעוין ג"כ מדות פ"א מ"ט ורש"י רפ"ד דתענית (כו . )] ולא היו פותחין אותו אלא אחר שהגיע זמן השחיטה, היינו שהאיר היום, וכדאיתא בתמיד פ"ג הגיע זמן שחיטה וכו' האיר פני כל המזרח וכו' נטל את המפתח וכו' – ולהעיר ג"כ מש"א ג' טו' – וי"ל דאפשר לראות ע"י חלונות

"נר שכבתה", "בחצי הלילה או קודם – דוקא – אור היום" .

----------

) אף ש הבא לקמן אין שייך לשקו"ט דידן, מ"מ, יש לברר במימרא זו (ד"נר שכבתה כו'"⁸¹), ובפרט לפירוש רש"י, שכתב להדיא ד"נר שכבתה" היינו "בחצי הלילה או קודם אור היום" ⁸² – דלכאורה אינו מובן:

איך אפשר לדעת ⁸³ בלילה דנכבה נר במנורה, הלא ההיכל – ששם נמצאת המנורה – סוגרין אותו סמוך וקודם לשקיעת החמה, וכדאיתא בירושלמי ברכות פ"ד ה"א : "אימתי הוא נעילה . . בנעילת שערי היכל"⁸⁴,

[ול דעת רש"י יומא פז, ב ד"ה נחית שמביא מירושלמי הנ"ל הלשון "נעילת שערי עזרה " – גם העזרה ננעלת אז ⁸⁵ . ויעויין ג"כ מדות פ"א מ"ט : "הגיע זמן הנעילה וכו'"⁸⁶. ו יעויין גם רש"י רפ"ד דתענית (כו, א) שמביא מירושלמי הנ"ל הלשון "נעילת שערי מקדש " ] ,

ולא היו פותחין אותו אלא אחר שהגיע זמן השחיטה, היינו כ שהאיר היום, וכדאיתא בתמיד פ"ג (מ"ב-ז) "הגיע זמן שחיטה וכו' האיר פני כל המזרח וכו' נטל את המפתח וכו'". ולהעיר ג"כ משמואל-א ג' טו' : "וישכב שמואל עד הבקר ויפתח את דלתות בית כטההיכל – כי ההיכל היו לו חלונות וכמש"נ מ"א ו' ד' – הובא מנחות פו: – וביחזקאל. ועיין תויו"ט מדות ד' ג' מקומם. ואף דגם העזרה היתה סגורה כנ"ל, בכ"ז הרי היו נכנסין דרך הפשפש לבלוש את העזרה וכן לתה"ד ושמחת ביה"ש. ויעוין מפרש בתמיד כו: ד"ה אר"י ודף כח . ד"ה נטל. או אפשר דהכהן השומר בעלית בית הניצוץ שהוא בצפ' – מדות א' ה' – הי' מקומו גבוה

ה'". וכיון שעד אור היום סגור ההיכל (וכן העזרה) – איך אפשר לדעת קודם אור היום שנכבה נר במנורה, שיהי' על זה הדין ד"נר שכבתה"?

ויש לומר, ד גם בשעה שההיכל סגור אפשר לראות המנורה ע"י חלונות ההיכל – כי ההיכל היו לו חלונות, וכמו שנאמר ב מלכים-א ו' ד' : "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" – הובא ב מנחות פו, ב ⁸⁷ – וביחזקאל מ, טז: "וחלונות אטומות גו' וחלונות סביב גו'" . ועיין תויו"ט מדות פ" ד מ" ג – מקומם של החלונות⁸⁸.

ואף שלא היו יכולים לראות מחלונות ההיכל משום דגם העזרה היתה סגורה, כנ"ל (מרש"י ביומא) – בכל זאת הרי קודם אור היום היו נכנסין דרך הפשפש ⁸⁹ לבלוש את העזרה , וכן לתרומת הדשן , ו כן ב שמחת בית השואבה ⁹⁰ ( ויעויין מפרש בתמיד כו, ב – ד"ה א"ר יהודה, ודף כח, א – ד"ה נטל )⁹¹ . ובמילא היו יכולים לראות את המנורה מחלונות ההיכל גם קודם אור היום.

או אפשר לומר שיכולים לראות את המנורה בלילה מבלי להכנס לעזרה כלל, משום דהכהן השומר בעליית בית הניצוץ, שהוא בצפון (מדות פ" א מ" ה ⁹² ), הי' מקומו גבוה לכ"כ דרואה ע"י החלונות הנעשה כנגדו בהיכל אצל כותל דרום ששם המנורה. או י"ל דאי אתרמי ונכנס. ועייג"כ יומא (לט:) והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן.

ויש לדקדק בכונת רש"י מש"כ "בחצי הלילה", דבשלמא מש"כ קודם אור היום הוא למעוטי כשהאיר היום וכנ"ל. ואם אתי רש"י לפרושי כל האופנים בזה, הרי יכול לכבות קודם חצי הלילה ג"כ.

ואפ"ל, בדרך לחדודי, דמילתא אגב אורחא אשמעינן, דכבוי הנר יותר עלול שיהי' מתחיל מחצי הלילה, דכשיכבה הנר קודם צריך שיהי' איזה סיבה אי מצוי', משא"כ מחצי הלילה ואילך אפשר שיארע זה ע"י טעות בעשית הפתילה. דהנה, מדת השמן שנותנים במנורה הוא כדי שתהא דולקת מערב עד בקר (מנחות פט . ). ואמרו ע"ז בירוש' יומא פ"ב ה"ב (הובא ברש"י ותוס' מנחות שם)

כ"כ ⁹³ , ד משם רואה – ע"י החלונות – הנעשה כנגדו בהיכל אצל כותל דרום, ששם עמדה המנורה.

או יש לומר ד הדין דנר שכבתה בחצי הלילה או קודם אור היום שצריך להדליקה, אינו ע"ד הרגיל, אלא המדובר הוא אי אתרמי (אם אירע) ונכנס כהן וראה שכבה הנר. ועייג"כ יומא (לט, ב) " ארבעים שנה קודם חורבן הבית כו' והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן" , ואז היו יכולים לראות המנורה דרך פתח ההיכל .

ו עוד יש לדקדק בכונת רש"י – מש"כ בפירוש "נר שכבתה" שאירע זה "בחצי הלילה" :

ד לכאורה, בשלמא מש"כ "קודם אור היום", הוא למעוטי כשהאיר היום, וכנ"ל שלשיטת רש"י, רק אם כבתה קודם אור היום חוזר ומדליקה, משא"כ בבוקר. אבל מהי כוונת רש"י במ"ש בנוגע להכיבוי בלילה – "בחצי הלילה" דוקא. ואם אתי רש"י לפרושי כל האופנים האפשריים בזה – הרי יכול הנר ל ה כבות קודם חצי הלילה ג"כ ?

ואפשר לומר, בדרך לחדודי, דמילתא אגב אורחא אשמעינן – דכבוי הנר, יותר עלול שיהי' מתחיל מ"חצי הלילה", דכשיכבה הנר קודם חצי הלילה, צריך שיהי' איזה סיבה אי מצוי', משא"כ מחצי הלילה ואילך, אפשר שיארע זה (כיבוי הנר) ע"י טעות בעשית הפתילה.

דהנה, מדת השמן שנותנים במנורה הוא כדי שתהא דולקת מערב עד בקר (מנחות פט, א ⁹⁴ ). ואמרו על זה בירושלמי יומא פ"ב ה"ב ⁹⁵ (הובא ברש"י ותוס' מנחות שם ⁹⁶ ) לאדבלילי תמוז היו עושים פתילות עבות כדי שיכלה כל השמן שבנר. ואם אירע וע"פ טעות שמו פתילה היותר עבה, היינו דתקופת תמוז, ביום שזמן הארת הנרות הוא היותר ארוך, יכלה השמן בחצי הלילה לערך. – ובש"ס נקט גם דינא דשמן אם נשאר, היינו כשנכבה ע"י סיבה אי מצוי'. – והוא: עד בוקר – האמור במנורה – היינו עה"ש, וכמו דמצינו בהקטר חלבים דרפ"א דברכות ועוד מקומות. ופשוט. ובערב הי' מדליק הנרות אחר הקרבת התמיד והקטרת הקטרת (יומא טו . ), דהקטרת הקטרת אין בזה עבודה דשוהה זמן. נראה ברור דבה"ע מקטיר הקטרת בין הטבת ה"נ וב"נ וכדלקמן. וא"כ כיון דגמר הקרבת התמיד הוא בט' ומחצה (פסחים נח . ) הרי סמוך לזה הי' מדה"נ בפתילה כזו שיכלה השמן לעה"ש דיום זה. והנה, בירושלים שמצבה לצפון קו המשוה הוא לב' מעלות (יד הל' קדה"ח

דבלילי תמוז הקצרים היו עושים פתילות עבות כדי שיכלה כל השמן שבנר עד הבוקר, ובלילי טבת הארוכים היו עושים פתילות דקות כדי שיספיק השמן להיות הנר דולק עד הבוקר. ו עפ"ז, אם אירע וע"פ טעות שמו פתילה היותר עבה, היינו הפתילה דתקופת תמוז, ביום שזמן הארת הנרות הוא היותר ארוך – אזי יכלה השמן בחצי הלילה לערך , כדלקמן . – ו הא ד בש"ס נקט גם דינא דשמן אם (לא כלה, אלא) נשאר ("נר שכבתה נידשן השמן", "השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן כו'"), היינו, כשנכבה ע"י סיבה אי מצוי'.

ו החשבון בזה הוא:

" (מערב) עד בוקר" – האמור במנורה – היינו עלות השחר, וכמו דמצינו בהקטר חלבים דרפ"א דברכות ש"מצוותן (להעלות⁹⁷ כל הלילה, ואינן נפסלים בלינה . . דכתיב⁹⁸ לא ילין לבקר ) עד שיעלה עמוד השחר ", ועוד מקומות, ופשוט.

ובערב הי' מדליק הנרות אחר הקרבת התמיד והקטרת הקטורת (יומא טו, א ⁹⁹) [והוא בסמיכות זמן להקרבת התמיד, משום דהקטרת הקטורת אין בזה עבודה דשוהה זמן. ומה גם ש נראה ברור דבין הערביים לכו"ע מקטיר הקטורת בין הטבת ה' נרות וב' נרות, וכדלקמן בפנים (סכ"ח-ט), ונמצא, שהתחלת הדלקת הנרות (ה' נרות) היא מיד אחר הקרבת התמיד] . וא"כ, כיון דגמר הקרבת התמיד הוא ב שעה ט' ומחצה (פסחים נח, א ¹⁰⁰ ), הרי סמוך לזה הי' מדליק הנרות בפתילה כזו שיכלה השמן לעלות השחר דיום זה.

והנה, בירושלים שמצבה לצפון קו המשוה הוא לב' מעלות (יד הל' קידוש החודש לבספי"א), מנה"ח עד שקה"ח* דתקופת תמוז שהוא יום הארוך הוא לערך, וכמוש"כ** , ומעה"ש עד נהח"מ שהוא לכל היותר (וכנ"ל דרש"י נקט שעור היותר מוקדם) ה' מלין בימי ניסן ותשרי,

----------

*) מנחת כהן שיטת רש"י באורך היום, שקה"ח.

פר"ח (או"ח סרס"א ?. יו"ד סס"ט סקכ"ו) שיטת רש"י במיל – ב' חומשי שעה.

**) לחפש באילים. נחמד ונעים (לענין שקה"ח בירושלים).

ספי"א ¹⁰¹ ) – מנץ החמה עד שקיעת החמה (שזהו שיעור היום)* דתקופת תמוז, שהוא יום הארוך, הוא ארבע עשרה שעות לערך, וכמוש"כ ** ,

ומעלות השחר עד נץ החמה, שהוא לכל היותר (וכנ"ל דרש"י שכתב "בחצי הלילה" נקט שיעור היותר מוקדם שבו עלול להתחיל כיבוי הנר¹⁰⁶ ) ה' מילין בימי ניסן ותשרי,

----------

*) ראה מנחת כהן – שיטת רש"י באורך היום, מנץ החמה ועד שקיעת החמה ¹⁰².

ראה פר"ח (או"ח סרס"א ?. יו"ד סס"ט סקכ"ו ¹⁰³ ) – שיטת רש"י ב שיעור הילוך מיל שהוא ב' חומשי שעה. ועפ"ז, בהכרח לומר ששיעור היום הוא מנץ החמה ועד שקיעת החמה¹⁰⁴.

**) לחפש באילים. נחמד ונעים (לענין שקיעת החמה בירושלים) ¹⁰⁵.

לגשהוא ששית היום (פסחים צג: ושם. והוא שעורא רבה דרבא ועולא דאתותב*, כי למסקנא שם הוא שמינית היום דנה"ח עד שקה"ח), היינו ב' שעות משעות זמניות, שכ"א מהם ביום זה בירושלים היא

----------

*) יד הל' ק"פ פ"ה פסק כעולא (פסחים ), אף דאתותב (ומיושב במעיו"ט ברכות א' סק"ט). וכ"נ ברש"י ברכות ב: ד"ה ומקדמי ותוד"ה אחד פסחים יא: וסנה' מא:.

שהוא ששית היום (פסחים צג, ב ושם ¹⁰⁷. והוא שעורא רבה דרבא ועולא דאתותב *, כי למסקנא שם הוא ד' מילין שהוא שמינית ¹¹¹ היום דנץ החמה עד שקיעת החמה), היינו

----------

*) ולהעיר, שב יד הל' קרבן פסח פ"ה ה"ט פסק כעולא ( ב פסחים שם ) ¹⁰⁸, אף דאתותב (ומיושב במעדני יו"ט על הרא"ש ברכות פרק א' (ט, ב) סק"ט ¹⁰⁹ ). וכן נראה ברש"י ברכות ב, ב ד"ה ומקדמי, ו ב תוד"ה אחד פסחים יא, ב, וסנהדרין מא, ב – שהביאו הא דפסחים שמעלות השחר עד נץ החמה מהלך ה' מילין, כדברי עולא¹¹⁰.

לדשל , וא"כ משעה ט' ומחצה עד עה"ש הם משעות השות. ובשעור זה משערינן הפתילה. והנה בער"פ שחל להיות ערה"ש מדליקין המנורה בז' ומחצה לערך, שאז גמר הקרבת התמיד, ונרות קודמות לפסח (פסחים נט . ), ובניסן היום והלילה שווין, וא"כ, אם בטעות הניחו אז פתילת תמוז, יכלה השמן לערך בחצי הלילה.

ב' שעות משעות זמניות, שכל אחת מהם ביום זה (בתקופת תמוז) בירושלים היא של שבעים דקות (שעה ועשר דקות)¹¹² ,

ונמצא חלוקת כ"ד שעות המעת-לעת בירושלים בתקופת תמוז: מעלות השחר עד שקיעת החמה – שש עשרה שעות ועשרים דקות (י"ב שעות זמניות מהנץ עד השקיעה, שהם ארבע עשרה שעות, ועוד ב' שעות זמניות מעלות עד הנץ, שהם שתי שעות ועשרים דקות). ומשקיעת החמה עד עלות השחר – שבע שעות וארבעים דקות.

וא"כ, שיעור הזמן "מערב עד בוקר" שבו דולקת המנורה, משעה ט' ומחצה מי"ב שעות זמניות של היום, שאז הוא גמר הקרבת התמיד בין הערביים ("מערב"), עד עלות השחר ("עד בוקר"), דהיינו, מב' ומחצה שעות זמניות קודם שקיעת החמה, שבתקופת תמוז הם ב' שעות חמשים וחמש דקות, וכל שיעור הזמן משקיעת החמה עד עלות השחר, שבתקופת תמוז הוא שבע שעות וארבעים דקות – הם : עשר שעות שלושים וחמש דקות משעות השוות ¹¹³.

ובשיעור זה משערינן עובי הפתילה בלילי תמוז הקצרים – שתהי' עבה כדי לכלות כל השמן שבנר במשך שיעור זמן היותר קצר של עשר שעות שלושים וחמש דקות.

והנה, בערב פסח שחל להיות ב ערב השבת, מדליקין המנורה ב שעה ז' ומחצה לערך, שאז גמר הקרבת התמיד ¹¹⁴, ו אז מדליקין המנורה ואח"כ שוחטין הפסח, שהרי נרות קודמות לפסח (פסחים נט, א). ובניסן היום והלילה שווין , י"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה, וי"ב שעות משקיעת החמה עד נץ החמה (כך שהשעות הזמניות והשעות השוות היינו הך), ונמצא, שזמן הדלקת המנורה – בשעה ז' ומחצה, דהיינו, בשעה אחת וחצי אחה"צ – הוא ארבע ומחצה שעות קודם השקיעה , ובמילא, השיעור ד"מערב עד בוקר" הוא ארוך יותר, ולכן צריכים להניח פתילה דקה יותר, כדי שיספיק השמן להיות הנר דולק עד עלות השחר .

וא"כ, אם בטעות הניחו אז (בערב פסח שחל בערב שבת) פתילת תמוז ששיעורה שיכלה בשמן שבנר במשך עשר שעות שלושים וחמש דקות, אזי יכלה השמן לערך בחצי הלילה (שיהי' דולק מ-1:30 אחה"צ עד 12:05 בלילה) .

להוהנה, כשנכנס כהן בהיכל להטיב הנרות, הרי נהמ"ע שהוא הסמוך לקה"ק הוא מקודש מכולם, דהוא לפני ה', וא"כ הוא צ"ל קודם לכולם במצות הטבת הנרות, ולכן בכניסה הא' מטיבו גם הוא. אבל בד"א, אם מצא ב"נ מז' דולקין, אבל אם מצאן כבוין, כיון דפגע בהם, ובנרות מז' פגע ברישא בכניסתו להיכל, תיכף חל עליו, נוסף על החיוב דהטה"נ בבקר, דין דנר שכבתה וכו' מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה, דגם אם אירע בלילה יש חיוב זה וכנ"ל, וצריך להטיבן, וכיון דמתחיל

----------

– הא דאמר לילי טבת (ירוש' יומא שם) ולא ער"פ שח"ל ערה"ש, משום דאינו בכל שנה, ואינה אלא לילה אחת, וגם יש מ"ד דנרות אחר הפסח (אף דלית הלכתא כותי').

כ . והנה ¹¹⁷ , כשנכנס כהן בהיכל להטיב הנרות בבוקר, הרי נר המערבי שהוא הסמוך לקדש הקדשים הוא מקודש מכולם, ד רק הוא "לפני ה'", וא"כ הוא צריך להיות קודם לכולם במצות הטבת הנרות. ולכן, בכניסה הא' מטיבו (לנר המערבי) גם הוא (בתוך ה' הנרות שמטיב בכניסה הא').

אבל, במה דברים אמורים שמטיב נר המערבי בתוך הטבת ה' הנרות שבכניסה הא' – אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין,

אבל אם מצאן כבוין – כיון דפגע בהם, ו הסדר הוא ש בנרות מזרחיים פגע ברישא בכניסתו להיכל מהפתח שבצד מזרח, אזי תיכף חל עליו – נוסף על החיוב דהטבת הנרות בבוקר – גם ה דין ד " נר שכבתה וכו' מטיבה ונותן בה שמן כו' ומדליקה ",

– ובהכרח לומר ש"נר שכבתה . . מטיבה . . ומדליקה" הוא חיוב נוסף על הטבת הנרות בבוקר, ד הרי גם אם אירע כיבוי הנר בלילה (שאז אין חיוב הטבת הנרות) יש חיוב זה, וכנ"ל (ע' כו) –

----------

– ו הא דאמר שפתילות דקות (כדי שיספיק השמן להיות הנר דולק עד הבוקר) היו עושים ב לילי טבת דוקא (ירושלמי יומא שם), ולא אמר ב ערב פסח שחל להיות ערב השבת שגם אז צריכים לעשות פתילה דקה , ה"ז משום ד ערב פסח בערב שבת אינו בכל שנה, ו גם בשנה שערב פסח חל בערב שבת אינה אלא לילה אחת , ולכן נקט בירושלמי "לילי טבת", שהם כו"כ לילות בכל שנה . וגם, בנוגע לערב פסח שחל בערב שבת יש מאן דאמר דנרות אחר הפסח ¹¹⁵ (אף דלית הלכתא כוותי' ¹¹⁶ ) , ולמ"ד זה, שיעור הזמן שבו הנרות דולקים אינו ארוך כ"כ, ובמילא אין צורך בפתילה דקה, ולכן נקט בירושלמי "לילי טבת", שזהו לכו"ע .

לוהטבת הנרות מנרות היותר מז', וב"נ צריך להיטיב בכניסה ב', לכן ב"נ המע' מדשן אח"כ.

וא"כ הוא נמצינו למדין דהרמב"ם ס"ל כהראב"ד (הנדפס בשס"ח) דא"א להיטיב הנרות לסירוגין. דאלת"ה, לא הול"ל במתני' מצא שני נרות מז' דולקין דאז מדשן נהמ"ע בכניסה א', דהרי גם אם רק א' מנרות אלו דולק, יכול לדשן רק אותו שכבה (והדולק יטיבו עם עוד נר א' אחר ההפסקה), ולהיטיב נהמ"ע בכניסה א' כיון דהוא לפני ה'. ועכצ"ל דא"א לעשות כן דאין מטיבין לסירוגין. ולכן אם מצא ב"נ מז' דולקין מדשן נהמ"ע בתוך

ו מצד החיוב ד"נר שכבתה . . מטיבה . . ומדליקה" שחל על ב' נרות מזרחיים שכבו שבהם פגע ברישא – צריך להטיבן מיד¹¹⁸,

וכיון דמתחיל הטבת הנרות מנרות היותר מזרחיים, וב' נרות צריך להיטיב בכניסה ה ב' (שהרי צריך להפסיק בעבודה אחרת בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות) – לכן ב' נרות המערביים (כולל גם נר המערבי, הסמוך לקדש הקדשים, שמצד עצמו הי' ראוי להיות קודם לכולם במצות הטבת הנרות) מדשן אח"כ, בכניסה הב'.

כא . ואם כן הוא, נמצינו למדין דהרמב"ם ס"ל כהראב"ד (הנדפס בשס"ח) ¹¹⁹ דאי אפשר להיטיב הנרות לסירוגין , אלא צריכים להטיבן כסדרן, זה אחר זה.

דאי לא תימא הכי (אלא נאמר שאפשר להטיב הנרות לסירוגין) , לא הוי לי' למימר במתני' "מצא שני נרות מזרחיים דולקין", ד רק אז מדשן נר המערבי בכניסה א' (משא"כ אם רק א' מהם דולק אזי מדשן נר המערבי בכניסה הב') – דהרי גם אם רק א' מנרות אלו דולק, יכול לדשן רק אותו נר שכבה (וה נר ה דולק, יטיבו עם עוד נר א' אחר ההפסקה , בכניסה הב' ), ולהיטיב נר המערבי בכניסה ה א', כיון דהוא "לפני ה'" (כנ"ל).

ועל כרחך צריך לומר דאי אפשר לעשות כן (לדשן בכניסה הא' נר אחד מנרות המזרחיים, ועוד ארבעה נרות מערביים), משום ד אז יצטרך לדלג¹²⁰, ו אין מטיבין הנרות לסירוגין.

ולכן, רק אם "מצא ב' נרות מזרחיים דולקין" מדשן נר המערבי בתוך לזבתוך הה"נ, דאז יהי' הטבת ה"נ וב"נ זא"ז ולא לסירוגין, אבל אם אף אחד כבה מטיב נהמ"ע אח"ז.

וא"ת גם אם מצא ב"נ מז' דולקין, דאין חיוב דנר שכבתה וכו', הא אין מעבירין עהמ"צ – מצות הטבת הנרות בבקר – ואיך שבק ב"נ מז' ומטיב המע'. ובשלמא אם נאמר דנהמ"ע הוא נר הב' ממזרח, מוכרח לעשות כן כיון דבנהמ"ע צריך לסיים ההטבה וכדלקמן, ולהטיב נר היותר מזרחי ולדלג נר הב' א"א, דאין מטיבין לסירוגין. אבל הרמב"ם הרי ס"ל דנהמ"ע הוא הסמוך לקה"ק, וא"כ קשה כנ"ל. וי"ל דהא דאין מעבירין עהמ"צ הוא דוקא אם יש לו לעשות עתה עבודה זו, אבל בנדו"ד, כשמצא ב"נ מז' דולקין, הרי מטיבן רק לאח"ז בכניסה ב' ובהפסק עבודה אחרת, ואין אומרים בזה א"מ עהמ"צ.

הה' נרות שמטיב בכניסה הא', דאז יהי' סדר הטבת כל הנרות – הן ה' נרות (בכניסה הא') ו הן ב' נרות (בכניסה הב') – זה אחר זה, ולא לסירוגין; אבל אם (אין שניהם דולקים, אלא) אף (גם) אחד כבה, שאז צריך להטיבו ולהדליקו מיד עם עוד ד' נרות הסמוכים אליו, ובמילא אינו יכול לכלול נר המערבי בהטבת ה' נרות שבכניסה הא', אזי מטיב נר המערבי אח"ז (בכניסה הב').

כב . ואם תאמר ש גם אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין צריך להטיבן תחילה, ד אף שאז אין חיוב ד"נר שכבתה וכו' מטיבה כו' ומדליקה", הא מצד "אין מעבירין על המצוות" – מצות הטבת הנרות בבקר – צריך להטיב תחילה נרות המזרחיים, ואיך שבק ב' נרות מזרחיים ומטיב המערביים ?

ובשלמא אם נאמר דנר המערבי הוא נר הב' ממזרח (כדעת החולקים על הרמב"ם), מוכרח לעשות כן (להניח ב' נרות המזרחיים ולהטיב תחילה המערביים) כיון דבנר המערבי (השני ממזרח) צריך לסיים ההטבה, וכדלקמן. ולהטיב רק נר היותר מזרחי ולדלג נר הב' (השני ממזרח, שהוא נר המערבי) כדי לסיים ההטבה בו – אי אפשר, דאין מטיבין לסירוגין. אבל לשיטת הרמב"ם לא שייך דין סיום ההטבה בנר המערבי לב' נרות מזרחיים, ש הרי ס"ל דנר המערבי הוא הסמוך לקדש הקדשים, וא"כ קשה, איך שבק ב' נרות מזרחיים ומטיב המערביים, הרי "אין מעבירין על המצוות", כנ"ל ?

ויש לומר, דהא ד"אין מעבירין על המצוות", הוא דוקא אם יש לו לעשות עתה עבודה זו, אבל בנדו"ד, כשמצא ב' נרות מזרחיים דולקין, אינו חייב להטיבן עתה , ש הרי מטיבן רק לאח"ז, בכניסה ה ב', ובהפסק עבודה אחרת, ואין אומרים בזה "אין מעבירין על המצוות".

ולכן, רק אם מצא ב' נרות מזרחיים (שבהם פגע ברישא) שכבו , מטיבן ומדליקן מיד – מצד החיוב ד" נר שכבתה . . מטיבה . . ומדליקה", חיוב שצריך לקיים עתה ; משא"כ כשמצאם דולקים – אינו חייב להטיבן עתה, שהרי מטיבן בכניסה הב', ולא אמרינן בזה "אין מעבירין על המצוות".

לחוא"ת דמטעם דאין מע' עהמ"צ הי' לו לקבוע הטבה הא' – דה' נרות – מתחיל מנרות המזרחים. די"ל ע"ד סברת תוד"ה אשר (זבחים נא . ) דלא שייך אמעהמ"צ אלא כשיש ב' מצות לפניו או שאינו יודע מהיכן יתחיל, אבל לעשות קביעות משו"ז לא עבדינן. ואף דאם היו ב' האופנים שקולים הי' מועיל טעמא דא"מ גם לענין קביעות, וכדמוכח במגלה (ו:) – ועיי"ש תוד"ה מסתבר – אבל במנורה דנהמ"ע עדיף משאר הנרות דהוא לפני ה', הוא קודם. ויעוין ג"כ תוד"ה אין יומא (לג . ).

כג . ואם תאמר דמטעם ד"אין מעבירין על המצוות" הי' לו לקבוע הטבה הא' – דה' נרות – מתחיל מנרות המזרחים שבהם פוגע ברישא בכניסתו להיכל?

דיש לומר ע"ד סברת תוד"ה אשר (זבחים נא, א) "דלא שייך אין מעבירין על המצוות אלא כשיש ב' מצוות לפניו או שאינו יודע מהיכן יתחיל" ¹²¹, אבל לעשות קביעות משום זה, לא עבדינן ¹²² . ועד"ז בנדו"ד: כיון שעתה אינו חייב להטיב ב' נרות מזרחיים (שהרי מטיבן בכניסה הב'), ואין לפניו אלא עבודה אחת, הטבת ה' נרות – לא מועיל הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" לקבוע חיוב להתחיל הטבת ה' נרות בנרות מזרחיים דוקא.

ואף דאם היו ב' האופנים שקולים הי' מועיל טעמא ד"אין מעבירין על המצוות " גם לענין קביעות, וכדמוכח במגלה (ו, ב) לענין קביעות קריאת המגילה באדר ראשון (לדעת רבי אליעזר ברבי יוסי) ש"מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצוות" – ועיי"ש תוד"ה מסתבר , שהקשה על סברת התוס' הנ"ל (בזבחים) שלא שייך למימר "אין מעבירין על המצוות" אלא היכא שיש לפניו שתי מצוות, ד" זה אינו , דהכא ליכא אלא מצוה אחת, ואפילו הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין" – אבל במנורה אין ב' האופנים שקולים, דנר המערבי ש עדיף משאר הנרות משום דהוא "לפני ה'", הוא קודם, ולכן אין מועיל הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" לקבוע חיוב להתחיל הטבת ה' נרות בנרות מזרחיים דוקא.

ויעוין ג"כ תוד"ה אין יומא (לג, א), ש"היכא דלא עבדינן אלא חד, לא גמרינן מיני' (מהא ד"אין מעבירין על המצוות"), ונעביד לתדיר לחודי', ולא נעביד לשאינו תדיר", היינו, שכאשר אין ב' האופנים שקולים, אלא בא' מהם יש הקדימה דתדיר, לא מועיל הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" לענין קביעות¹²³. ועד"ז בנדו"ד, שאין ב' לטוכ"ז הוא בנוגע לענין הקביעות בכלל איזו ה' מז' הנרות יטיב בכניסה א' כשמצא ב"נ מז' דולקין. אבל בה"נ מערביות גופא, לכאורה פשיטא דמטיבם כסדר שפוגע בהם, היינו ממז' למערב, ואינו מתחיל בנהמ"ע אף שהוא עדיף, דלא אשתמיט תנא בשום מקום לומר כן, וכ"מ קצת גם מל' המשנה דרפ"ו מדשן את המז' ומניח את המע' וכו' מצאו שכבה וכו'. וגם הסברא כן היא, דכיון דה"נ אלו – וכן ב"נ דרפ"ו – מטיבן עתה כולן, חל בזה דין אין מעהמ"צ במלואו, שהוא עדיף מתדיר קודם לאינו תדיר (תוד"ה אין הנ"ל. עיין ק"נ סוף מגילה סק"ג), וה"ה כאן לענין קדימת נהמ"ע משום שהוא לפני ה', ולכן מטיב ממז' למע'.

האופנים שקולים כיון שנר המערבי קודם, לא מועיל הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" לקבוע שהטבת ה' נרות תתחיל מנרות המזרחיים.

כד . וכל זה (שאין לעשות קביעות להתחיל ההטבה בנרות שפוגע בהם) הוא בנוגע לענין הקביעות בכלל הנרות, איזו ה' מז' הנרות יטיב בכניסה א' כשמצא ב' נרות מזרחיים דולקין,

אבל בה' נרות מערביות גופא, לכאורה פשיטא דמטיבם כסדר שפוגע בהם, היינו ממזרח למערב, ואינו מתחיל בנר המערבי , אף ש להיותו "לפני ה'" הוא עדיף – ד הרי לא אשתמיט תנא בשום מקום לומר כן (שצריך להתחיל הטבת ה' הנרות בנר המערבי).

וכן משמע קצת גם מלשון המשנה ד תמיד רפ"ו "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי וכו' מצאו שכבה וכו'" – שמקדים לומר מעשהו של המזרחי, ואח"כ מעשהו של המערבי, שמלשון זה משמע קצת שכן הוא סדר ההטבה, כסדר שפוגע בהם, ממזרח למערב.

ו נוסף לזה: גם הסברא כן היא, דכיון דה' נרות אלו – וכן ב' נרות דרפ"ו (שמטיב בכניסה הב') – מטיבן עתה כולן, הרי כשיש לו לעשות עתה הטבת כולן, חל בזה דין "אין מעבירין על המצוות" במילואו, שהוא עדיף מתדיר קודם לאינו תדיר (תוד"ה אין הנ"ל. – עיין קרבן נתנאל סוף מגילה ס"י סק"ג שמוכיח מתוס' הנ"ל ש"אין מעבירין על המצוות" דוחה את התדיר¹²⁴ ), וה"ה כאן לענין קדימת נר המערבי משום שהוא לפני ה', ש"אין מעבירין על המצוות" עדיף מקדימה זו, ולכן מטיב הנרות ממזרח למערב, כסדר שפוגע בהם.

מאיברא, דלכאורה, יש פירכא, דהנה מרא דסברא זו דאמעהמ"צ אינו שייך לענין קביעות מקום עבודה אחת, הוא תוס' זבחים ויומא הנ"ל ותוד"ה דאמר (יומא נט . ), דל"ג לענין שפיכת שיירי דם על יסוד מע' תיבות ההוא דפגע בי' ברישא, דלא שייך סברא זו לענין קביעות מקום עבודה אחת. וא"כ הרמב"ם, דאליבי' קיימינן הכא, דגריס לתיבות אלו, וכמוש"כ ביד הל' מעה"ק פ"ה הי"א: ושירי הדם שופכן על יסהמ"ע של מזה"ח שהוא פוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל, ע"כ דלא ס"ל סברא הנ"ל,

כה . איברא, דלכאורה, יש פירכא על האמור לעיל (סכ"ג) שאין לעשות קביעות מקום עבודה אחת (ובנדו"ד, שהטבת ה' נרות תתחיל מנרות מזרחיים דוקא) משום "אין מעבירין על המצוות":

דהנה, מרא דסברא זו ד"אין מעבירין על המצוות" אינו שייך לענין קביעות מקום עבודה אחת, הוא, תוס' ב זבחים ויומא הנ"ל (סכ"ג), ותוד"ה דאמר (יומא נט, א), דלא גרסינן בגמרא¹²⁵ לענין שפיכת שיירי דם פר של יום הכפורים על יסוד מערבי ["שירי הדם כו' (הי' שופך על יסוד מערבי), מאי טעמא, אמר קרא¹²⁶ (ואת כל דם הפר ישפוך) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד", ובגירסא שלפנינו מוסיף "ההוא דפגע ברישא" ("וכי נפיק בההוא פגע ברישא") – ואיתא בתוס' שלא גרסינן] תיבות "ההוא דפגע בי' ברישא" ¹²⁷, דלא שייך סברא זו (שכיון שביציאתו מן ההיכל פגע ברישא במערבו של מזבח החיצון שהוא כנגד פתח ההיכל, צריך לשפוך הדם על יסוד מערבי, משום ש"אין מעבירין על המצוות") לענין קביעות מקום עבודה אחת, כנ"ל.

וא"כ הרמב"ם – דאליבי' קיימינן הכא – דגריס לתיבות אלו, וכמו שכתב ביד הל' מעשה הקרבנות פ"ה הי"א: "ושירי הדם שופכן על יסוד המערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל", על כרחך דלא ס"ל סברא הנ"ל, אלא ס"ל שגם לענין קביעות מקום עבודה אחת אמרינן "אין מעבירין על המצוות".

מאוהדרא קושיא לדוכתי', דצריך הי' לקבוע הטבת נרות המז' לעולם בכניסה הא' דהא אמעהמ"צ.

אבל י"ל דלעולם ס"ל להרמב"ם דהא דשיירי הדם שופכן על יסוד המע' ילפינן מקרא, ולא משום דאמעהמ"צ ובי' פגע ברישא, וכדמשמע ג"כ מל' פיה"מ בזבחים פ"ה מ"א דכתב ושירי הדם וכו' נלמד משירי דם הפר של כהן משיח וכו' שנאמר בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזה"ע אשר פתח אוה"מ והצד הסמוך לפתח אוה"מ מן המזבח הוא צד מע'. ורק במשנה ב' שם, דקאי בשירי דם חטאות החצוניות דשופכן על יסוד דרומי וילפינן זה דמה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, כתב "כמו שדם החטאות הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מע' שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שה"ד על יסוד הקרוב אליו ברדתו מראש

ו א"כ הדרא קושיא לדוכתי' – דצריך הי' לקבוע הטבת נרות המזרחיים לעולם בכניסה הא', דהא "אין מעבירין על המצוות" ובהם פגע ברישא?

כו . אבל, יש לומר, דלעולם ס"ל להרמב"ם (כשיטת התוס') דהא דשיירי הדם שופכן על יסוד המערבי, ילפינן מקרא ("אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד", שזהו מערבו של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל), ולא משום דאין מעבירין על המצוות ובי' פגע ברישא,

– וכדמשמע ג"כ מלשון הרמב"ם ב פירוש המשניות בזבחים פ"ה מ"א, דכתב "ושירי הדם וכו' נלמד משירי דם הפר של כהן משיח וכו' שנאמר בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי" (ולא הזכיר הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" ובי' פגע ברישא),

ורק במשנה ב' ¹²⁸ שם, דקאי בשירי דם חטאות החצוניות דשופכן על יסוד דרומי, וילפינן זה משירי דם חטאות הפנימיות, ד"מה יציאתו מן ההיכל (עם שירי דם חטאות הפנימיים, שופכן) ב (יסוד מערבי ה) סמוך לו, אף ירידתו מן הכבש (עם שירי דם חטאות החיצוניות, שופכן) ב(יסוד דרומי ה)סמוך לו" (לפי שהכבש הוא בדרומו של המזבח)¹²⁹, כתב הרמב"ם "כמו שדם החטאות הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו, ג"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על יסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח" – מבהמזבח". והא דביד כתב שהוא פוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל, הוא בהמשך לההלכה שלפ"ז, דקאי בה בחטאות הנעשות בחוץ, וקאמר "ועל יסוד אותה הקרן שהשלים בה המתנות הוא שופך שה"ד שנא' ואת כה"ד ישפוך אל יסוד המזבח זה יסוד דרומי", וראי' זו אינה ברורה עדיין, וכדסיימו בזה בזבחים (נג . ) אתה אומר זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מע' וכו' אמרת מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו. ולכן רמז גם ביד על הוכחה זו שע"כ אל יסוד המז' הוא יסוד דרומי, דהא שירי דם חטאות הנשרפות שופכן על יסהמ"ע שהוא פוגע בו תחלה.

והנה בלח"מ שם מפרש דהרמב"ם ס"ל דטעם שפיכת שיה"ד על יסה"מ הוא משום דאמעהמ"צ, אלא דזה גופא ילפינן מקרא. וגם אליבי' אפ"ל דשאני שפיכת שיה"ד דגלי

והא דביד כתב ש"שירי הדם (דחטאות הפנימיות) שופכן על יסוד המערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל " (אף שילפינן זה מקרא, ולא משום ד"אין מעבירין על המצוות" ובי' פגע ברישא) – הוא בהמשך לההלכה שלפנ"ז ¹³⁰:

דקאי בה בחטאות הנעשות בחוץ, וקאמר "ועל יסוד אותה הקרן שהשלים בה המתנות (קרן מערבית דרומית) הוא שופך שירי הדם, שנאמר ואת כל הדם ישפוך אל יסוד המזבח, זה יסוד דרומי",

ו הרי ראי' זו אינה ברורה עדיין, וכדסיימו בזה בזבחים (נג, א) : "אתה אומר זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי וכו'", ויש צורך ללמוד זה מחטאות הפנימיות: "אמרת מה יציאתו מן ההיכל (בחטאות הפנימיות) בסמוך לו, אף ירידתו מן הכבש (בחטאות חיצוניות) בסמוך לו",

ולכן רמז גם ביד על הוכחה זו – שעל כרחך "אל יסוד המזבח" הוא יסוד דרומי, דהא שירי דם חטאות הנשרפות שופכן על יסוד המערבי שהוא פוגע בו תחלה – בכתבו בהלכה שלאח"ז גבי חטאות הפנימיות ש"שירי הדם שופכן על יסוד המערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל", שמזה למדים ששפיכת שירי הדם דחטאות חיצוניות היא על יסוד דרומי, "מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו (ביסוד מערבי שפוגע בו תחלה בצאתו מן ההיכל), אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו " (ביסוד דרומי שפוגע בו תחלה ברדתו מראש המזבח).

כז . והנה, בלחם משנה שם מפרש דהרמב"ם ס"ל דטעם שפיכת שירי הדם על יסוד המערבי הוא משום ד"אין מעבירין על המצוות", אלא דזה גופא ילפינן מקרא, דאפילו דלא בעי למעבד אלא חד, שייך טעמא דאין מעבירין משום דפגע בי' ברישא¹³¹.

מגקרא בחטאות הפנימיות, ובחצוניות ילפינן ירידתו מן הכבש וכו' וכנ"ל, משא"כ היכא דלא גלי שאני. ואם נאמר דסברת הלח"מ הוא דגלי קרא בחטאות הפנ' ובמילא ילפינן מזה בכ"מ, בלאה"כ יקשה, דא"כ למה אמר בדין חט' החצוניות שהוא על יסהד"ר דמה יציאתו מן ההיכל וכו', הלא הטעם הוא משום דאמעהמ"צ ולא משום ההיקש ובנ"א מחטאות הפני', וקרא דחטאות הפני' רק לגלוי אתי דסברא זו ישנה גם בקביעות עבודה אחת, ובמילא בכ"מ כן הוא, ול"ד בקרבנות. ועדיין צע"ק סברא דאמעהמ"צ למאי אהני בזה כיון דרק במקום דגלי קרא כן הוא.

ולכאורה, לאחר שילפינן מקרא שגם לענין קביעת מקום עבודה אחת שייך הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" משום דפגע בי' ברישא – הדרא קושיא לדוכתא – שגם במנורה צריך הי' לקבוע הטבת נרות המזרחיים לעולם בכניסה הא', דבהם פגע ברישא ו"אין מעבירין על המצוות"?

ו יש לומר, ש גם אליבי' דהלחם משנה אפשר לומר דשאני שפיכת שירי הדם שגם בעבודה אחת שייך הטעם ד"אין מעבירין על המצוות" משום דפגע בי' ברישא, כיון דגלי קרא בחטאות הפנימיות, וב חטאות חצוניות ילפינן ירידתו מן הכבש וכו' (מיציאתו מן ההיכל), וכנ"ל (סכ"ו), משא"כ היכא דלא גלי קרא (כבהטבת הנרות) שאני, ולא אמרינן "אין מעבירין על המצוות" לענין קביעות מקום עבודה אחת.

ו בהכרח לומר דהיכא דלא גלי קרא שאני – כי, אם נאמר דסברת הלחם משנה הוא דגלי קרא בחטאות הפנימיות, ובמילא ילפינן מזה ש בכל מקום "אין מעבירין על המצוות" גם בקביעות מקום עבודה אחת – בלאו הכי (גם לולי הקושיא מהטבת ה' נרות) יקשה : דא"כ, למה אמר בדין חטאות החצוניות שהוא על יסוד הדרומי, ד הלימוד על זה הוא "מה יציאתו מן ההיכל וכו'" – הלא הטעם הוא משום ד"אין מעבירין על המצוות", ולא משום ההיקש ובנין אב מחטאות הפנימיות, וקרא דחטאות הפנימיות, רק לגלוי אתי, דסברא זו ישנה גם בקביעות עבודה אחת, ובמילא בכל מקום כן הוא, ולאו דוקא בקרבנות. ועכצ"ל שאין זה לימוד על כל מקום, אלא רק היכא דגלי קרא (או שלמדים מהיקש כו'), משא"כ היכא דלא גלי שאני.

ועדיין צע"ק לפירוש הלחם משנה שהילפותא מקרא היא שגם לענין קביעות מקום עבודה אחת אמרינן "אין מעבירין על המצוות" (אלא שזהו רק היכא דגלי קרא) – סברא ד"אין מעבירין על המצוות" למאי אהני בזה, כיון ד אין זה לימוד על כל מקום, אלא רק במקום דגלי קרא כן הוא, וא"כ, במקום דגלי קרא, סברא למה לי.

מד– ונ"ל ברור דלשיטתו הטבת המנורה בה"ע, ג"כ מחולק לב"פ ה"נ וב"נ, דצ"ל שוה בבקר ובה"ע, וכשטחיות ל' היד (תו"מ פ"ג ה"י טז' יז', שם ספ"ו) ופיה"מ (תמיד פ"ו), ומפסיק ג"כ בקטרת. ובסי' יעב"ץ מביא סייעתא דיש הפסק גם בה"ע מדעת הרשב"א. וצע"ג ראי' זו, כיון דהוכחת הרשב"א בזה הוא מפי' ברפ"ו דתמיד דקאי אבה"ע, ובמנורת הבוקר אפשר דס"ל דלא הי' הפסק (יעוין תויו"ט תמיד ספ"ג ורפ"ו),

כח . והנה, לאחרי שנתבארה שיטת הרמב"ם בהטבת הנרות בבוקר, יש להוסיף ולבאר שיטתו בהטבת הנרות בין הערביים.

ונראה לי ברור, דלשיטתו של הרמב"ם שמטיבין ומדליקין המנורה גם בבוקר, ובמילא צריכים להטיב המנורה גם בין הערביים¹³² – הנה הטבת המנורה בין הערביים, ג"כ מחולק ת לב' פעמים : הטבת ה' נרות ו הטבת ב' נרות,

משום ד הטבת הנרות צ"ל שוה בבקר ובין הערביים, וכשטחיות לשון היד ( הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"י טז' יז' ): "דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערביים מצות עשה", וממשיך, ש"לא הי' מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב השנים . . וכיצד סדר ההטבה, זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו וכוז שמו . . מדשן בו את הפתילות שכבו ואת השמן הנשאר בנר, והטיב חמשה נרות ומניח הכוז שם לפני המנורה . . ויוצא, ואח"כ נכנס ומטיב שתי הנרות וכו'". ומסיים ( שם ספ"ו) : "וכסדר שעושין בכל יום בבוקר כך עושין בין הערביים חוץ כו'", ו לשון פירוש המשניות (תמיד פ"ו מ"ג ) : "ודע שבין הערביים אי אפשר גם כן בלי . . דישון מנורה כמו שזכרנו בבוקר",

ו בשניהם – בבוקר ובין הערביים – מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות ג"כ בקטורת (כדעת חכמים¹³³).

– ו להעיר, ש בסידור יעב"ץ ¹³⁴ מביא סייעתא דיש הפסק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות גם בין הערביים (כמו בבוקר), מדעת הרשב"א. וצע"ג ראי' זו, כיון דהוכחת היעב"ץ מדעת הרשב"א בזה הוא מפירושו ברפ"ו דתמיד ד משנה זו קאי אבין הערביים, ו אילו במנורת הבוקר (שבה קאי בספ"ג) אפשר דס"ל דלא הי' הפסק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות (יעויין תויו"ט תמיד ספ"ג ורפ"ו ¹³⁵ ), מהוכפי' הרמב"ם ורוב המפרשים בטלה ההוכחה ונפל כל הבנין. ואע"ג דהא דמטיבין וחוזרים ומטיבין אר"י דילפינן מבבקר בבקר חלקהו לב' בקרים (יומא לג:), וטעם זה לא שייך בה"ע – ודוחק לומר דזה איכא ביניהו דר"י ור"ל דפי' שם הטעם כדי להרגיש – י"ל דבה"ע ל"צ קרא דבבקר, דפשיטא דמפסיק מדכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בה"ע יקטירנה, בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת, וכדאיתא יומא (טו . ) – ויעג"כ תויו"ט רפ"ו דתמיד – ומזה משמע ג"כ דבה"ע גם לא"ש מפסיק בקטרת ולא בדם התמיד.

ו א"כ, כשלומדים כפירוש הרמב"ם ורוב המפרשים שב' המשניות דתמיד (בספ"ג וברפ"ו) הם בהטבה של בוקר, ולא נזכר בהם אודות בין הערביים – בטלה ההוכחה שגם בין הערביים יש הפסק בין ה' נרות לב' נרות, ונפל כל הבנין.

כט . ו אין לתמוה על הצורך להפסיק באמצע הטבת הנרות בין הערביים אע"ג דהא ד"מטיבין וחוזרים ומטיבין" (לאחרי ההפסק באמצע) אמר רבי יוחנן דילפינן מ"בבקר בבקר, חלקהו לשני בקרים" (יומא לג, ב), וטעם זה לא שייך בין הערביים,

– ודוחק לומר ד חילוק זה גופא איכא בינייהו דרבי יוחנן דפירש דילפינן מ"בבקר בבקר" וריש לקיש דפירש (ביומא שם ) הטעם ש"מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה כולה"¹³⁶, היינו, שלדעת ר"י שיליף מ"בבקר בבקר" צריך להפסיק רק בבוקר, משא"כ לדעת ר"ל שהטעם הוא "כדי להרגיש כו'", צריך להפסיק גם בין הערביים –

ד יש לומר, ד בנוגע להפסק בין הערביים לא צריך קרא ד"בבקר בבקר", דפשיטא דמפסיק, מדכתיב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", דהיינו, "בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת", וכדאיתא ב יומא (טו, א) שאי אפשר לומר "דברישא מדליק נרות והדר מקטיר קטרת של בין הערביים" כיון ש"אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד" (כלומר אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן . . ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת¹³⁷). ויעויין ג"כ תויו"ט רפ"ו דתמיד ¹³⁸. – אלא שמהכתוב "ובהעלות גו' יקטירנה" מוכרח רק שצריך להפסיק באמצע, ותו לא מידי, ואילו חלוקת ההטבה לה' נרות וב' נרות דוקא, היא משום שהטבת הנרות צ"ל שוה בבוקר ובין הערביים (כנ"ל סכ"ח).

מוובזה י"ל ג"כ קושית נ"כ היד בהל' תו"מ פ"ג הט"ז למה אמר שם הטעם דכדי להרגיש את העזרה, די"ל דנקט טעמא דשוי' בבקר ובה"ע.

ובכ"ז גם לר"ל אצטריך קרא אבה"ע דמפסיק ולא די בסברא כדי להרגיש, דמקרא ידעינן דמחויב להפסיק בה"ע בעבודה דוקא. גם בה"ע אין כ"כ חיוב דכדי להרגיש, וכמו דמצינו דגם לקס"ד דמפייסין אבה"ע, בכ"ז אין עושין פייסות בערב (יומא כו . ).

ומזה משמע ג"כ דבין הערביים, הנה גם ל דעת אבא שאול [שבבוקר ס"ל ש"מטיב (את כולם) ואחר כך מקטיר (והפסקה בדם התמיד) . . דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה"¹³⁹ – מודה גם הוא שבין הערביים] מפסיק בקטורת, ולא בדם התמיד, כי, בין הערביים אי אפשר שידליק כולם ואח"כ יקטיר, משום שאין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקת הנרות, ועל כרחך ש" בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת", כנ"ל.

ל . ובזה יש לתרץ ג"כ קושיית נושאי-כלי היד בהל' תמידין ומוספין פ"ג הט"ז :

כתב הרמב"ם "לא הי' מטיב כל הנרות בפעם אחת, אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב את השנים, כדי להרגיש את כל העזרה". והקשו נושאי כליו¹⁴⁰ למה אמר שם הטעם ד"כדי להרגיש את כל העזרה", כדברי ר"ל, ולא כדברי ר"י שילפינן מקרא דבבקר בבקר, חלקהו לשני בקרים?

וע"פ הנ"ל יתורץ – דיש לומר, דנקט הרמב"ם טעמא ד"כדי להרגיש כו'" משום דשוי' בבקר ובין הערביים ¹⁴¹, משא"כ הא דילפינן מקרא דבבקר בבקר, שאינו אלא בבוקר, ולא שייך בין הערביים.

ובכל זאת, גם לר"ל דס"ל שטעם ההפסק הוא "כדי להרגיש כו'", אצטריך קרא אבין הערביים דמפסיק (מדכתיב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", "בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת", כנ"ל), ולא די בסברא "כדי להרגיש כו' " – משום דמקרא ידעינן דמחויב להפסיק בין הערביים בעבודה דוקא, משא"כ מצד הסברא "כדי להרגיש כו'" די בהפסק סתם, ואין צורך להפסיק בעבודה דוקא¹⁴².

ו גם : בין הערביים אין כ"כ חיוב ד"כדי להרגיש כו' " כמו בבוקר, וכמו דמצינו דגם לקס"ד דמפייסין [שגם בזה אמרו "למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כדי מזוצ"ע אם הדין והחלוק בין מצא ב"נ מז' דולקין וכו' הוא גם בה"ע.

להרגיש כל העזרה"¹⁴³] אבין הערביים, בכל זאת אין עושין פייסות בערב (יומא כו, א), שמזה מובן שבין הערביים אין כ"כ חיוב להרגיש העזרה¹⁴⁴, ולכן אצטריך קרא להפסקה דבין הערביים.

לא . ו ע"פ הנ"ל (סכ"ח) שלשיטת הרמב"ם גם הטבת המנורה בין הערביים מחולקת להטבת ה' נרות והטבת ב' נרות, משום שצ"ל שוה בבוקר ובין הערביים – עדיין צ"ע :

אם גם הדין והחילוק בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקין וכו' ששנינו במשנה דתמיד בנוגע להטבת הבוקר הוא גם בין הערביים.

דלכאורה, מצד הסברא שהטבת הנרות צ"ל שוה בבוקר ובין הערביים, הנה גם בהטבה דבין הערביים צ"ל כל פרטי דינים הנ"ל – שאם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין, מטיב תחילה (בכניסה הא') ה' נרות מערביים, ואח"כ (בכניסה הב') ב' המזרחיים; ואם ב' המזרחיים כבו, מטיב תחילה (בכניסה הא') ה' נרות מזרחיים, ואח"כ (בכניסה הב') ב' המערביים.

אבל לאידך יש לומר, שחילוק זה הוא רק בבוקר, ולא בין הערביים, כי: הסברא להקדים הטבת ה' נרות מערביים (אף שפוגע תחילה במזרחיים) אינה אלא בגלל שנר המערבי שהוא "לפני ה'" יש להקדים ולהטיבו בכניסה הא' (ורק כאשר ב' המזרחיים כבו, וחל עליהם החיוב ד"נר שכבתה כו' מטיבה כו' ומדליקה", בהכרח לדחות הטבת נר המערבי לכניסה הב', כנ"ל ס"כ). וכל זה אינו שייך בין הערביים, כי, נר המערבי " בו הי' מסיים " ההטבה בין הערביים (כנ"ל סי"א), ועל כרחך צריך תמיד להטיב תחילה (בכניסה הא') ה' המזרחיים, ואח"כ (בכניסה הב') ב' המערביים, כדי שיוכל לסיים ההטבה בנר המערבי¹⁴⁵.