באור נמוקו בצדוד פיות הנרות

כב) מהו טעם הרמב"ם דפי' דפיות כל הנרות פונים למערב. וא"ל דהוכחתו מקרא דיאירו ז' – ולא ו' – הנרות, וכנ"ל, דהא גם להרמב"ם הרי אליבא דראב"ש דס"ל צו"ד מונחת, ופסק הרמב"ם כותי' ביד וכדלקמן, ו' הנרות מקבילין נר האמצעי, וכדאיתא במנחות צח: ויד הל' ביה"ב פ"ג ה"ח. וע"כ קרא יתורץ כמ"ש הרא"ם וכיו"ב. וא"כ גם לרבי דס"ל מו"מ מונחת נאמר כן, ומנ"ל דגם בזה פליגי רבי וראב"ש. ועוד דהא בהדיא

ביאור נימוקו של הרמב"ם בפירוש המשניות בצידוד פיות הנרות

יד . עוד פרט צריך בירור בפירוש המשניות⁵⁹ – ב) מהו טעם הרמב"ם דפירש דפיות כל הנרות פונים למערב.

ואין לומר דהוכחתו היא מקרא ד"יאירו שבעת – ולא ששת – הנרות", וכנ"ל (ס"א) שלשיטת הרמב"ם שפיות כל הנרות הם למערב, לצד קדש הקדשים, אתי בפשיטות הא דאמר קרא "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", משא"כ אם נאמר שפיות ששת הנרות פונים אל נר האמצעי, נמצא שרק ששה נרות פונים אל מול (נר אמצעי שהוא) פני המנורה – דהא :

גם ל שיטת הרמב"ם, הרי אליבא דר' אלעזר בר' שמעון ד פליג על רבי דאמר מזרח ומערב מונחת ו ס"ל צפון ודרום היתה המנורה מונחת (ופסק הרמב"ם כוותי' ביד, וכדלקמן ⁶⁰ ) – ו' הנרות מקבילין (פונים כלפי) נר האמצעי, וכדאיתא במנחות צח, ב, ויד הל' בית הבחירה פ"ג ה"ח ⁶¹. ועל כרחך קרא ד"יאירו שבעת הנרות" (ולא ששת הנרות) יתורץ כמ"ש הרא"ם ⁶², וכיו"ב. וא"כ גם לרבי – דס"ל מזרח ומערב מונחת – נאמר כן (שפיות הנרות פונים לנר האמצעי⁶³, ואעפ"כ לא יוקשה כאאיתא בספרי – הובא ברש"י עה"ת (במדבר ח' ב') – וכ"ה בתרגום יב"ע שם, ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחת באמצע נמצאו כולם מקבילין את האמצעי, והוא אליבא דמ"ד מו"מ מונחת, וכאמרו ג' כלפי מזרח וכו', ובכ"ז פי' אל מול פני המנ' יאירו דהנרות מקבילין את האמ'.

ואולי י"ל דהוכחת הרמב"ם לומר דש"ס דילן פליג אספרי* הוא מסוגיא דמנחות (צח:) דקאמר התם וראב"ש דס"ל צו"ד מונחת וכו' הכתיב יערוך אותו (דמשמע דרק נר א'

----------

*) או דמגי' בספרי כהגר"א.

מקרא ד"יאירו שבעת הנרות"), ומנא לי' להרמב"ם דגם בזה (לא רק באופן הנחת המנורה, אלא גם בצידוד פיות הנרות) פליגי רבי וראב"ש, שרק לדעת ראב"ש פונים פיות הנרות כלפי נר האמצעי, משא"כ לדעת רבי פונים פיות כל הנרות (לא לנר האמצעי, אלא) לצד קדש הקדשים שבמערב?

ועוד: דהא בהדיא איתא בספרי – הובא ברש"י על התורה (במדבר ח' ב'), וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל שם ⁶⁴ – "ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחת באמצע, נמצאו כולם מקבילין את האמצעי". והוא אליבא דמ"ד מזרח ומערב מונחת, וכאמרו "ג' כלפי מזרח וכו'" (שהרי למ"ד צפון ודרום מונחת, הרי ג' כלפי צפון וג' כלפי דרום). ובכל זאת פירשו (הספרי, רש"י ותיב"ע) "אל מול פני המנורה יאירו" דהנרות מקבילין את האמצעי. וא"כ, מנא לי' להרמב"ם לחדש שלדעת רבי אין הנרות מקבילין את האמצעי, אלא פונים למערב?

טו . ואולי יש לומר דהוכחת הרמב"ם לומר דש"ס דילן פליג אספרי * ולית לי' שששת הנרות מקבילין את האמצעי, הוא, מ ה סוגיא דמנחות (צח, ב) .

דקאמר התם: "ור' אלעזר בר' שמעון ( דס"ל צפון ודרום מונחת ) וכו' הכתיב

----------

*) או דמגי' בספרי כהגר"א : "ג' כלפי צפון וג' כלפי דרום" – כמ"ד צפון ודרום מונחת⁶⁵.

כבהוא לפני ה', והיינו אותו שבקצה מערב אבל אם נאמר דצו"ד מונחים הרי כולם שווין. ומתרץ דלעולם צו"ד מונחים ובכ"ז רק אחד הוא לפני ה' כי) מצדד להו אצדודי דתניא אל וכו' שהי' מצדדים פניהם כלפי נהאמ"צ. – ואם נאמר דגם למ"ד מו"מ מונחים הנרות מקבילין נהאמ"צ, אלא דלדיעה זו נהאמ"צ אינו נוטה לא למז' ולא למע', וחידש התרצן דלראב"ש נהאמ"צ נוטה למערב ולכן נק' נהמ"ע, א"כ לא הול"ל בש"ס דמצדד להו אצדודי, דזה גם רבי ס"ל, ואין בזה חידוש ותירוץ ובודאי גם המקשן ידע מזה, וחידושי' הו"ל לאשמועינן דנהא"מ מטהו כלפי מערב. ועוד דמאי ראיתו דתניא וכו' שמצדדין פניהם כלפי נהא"מ, הלא גם לרבי כן הוא. ואין לומר דסמיך אסיפא דברייתא (הובאה במגילה כא:) ונהמ"ע כלפי שכינה דאאפ"ל כן, חדא דהגירסא דמנחות ומגילה מחולקים גם בעוד ג' דברים, וכנראה הם ב' ברייתות שונות. ועוד דא"כ עיקר ראיתו חסר

יערוך אותו גו' לפני ה' ( "אותו" דייקא, דמשמע דרק נר א' הוא לפני ה', והיינו אותו שבקצה מערב, אבל אם נאמר דצפון ודרום מונחים הרי כולם שווין. ומתרץ, דלעולם צפון ודרום מונחים, ובכל זאת רק אחד הוא לפני ה', כי) מצדד להו אצדודי, דתניא אל מול פני המנורה וכו' שהיו מצדדים פניהם כלפי נר האמצעי".

ואם נאמר דגם למ"ד מזרח ומערב מונחים, הנרות מקבילין נר האמצעי, אלא דלדיעה זו נר האמצעי אינו נוטה לא למזרח ולא למערב, וחידש התרצן דל דעת ראב"ש שצפון ודרום מונחת, פי נר האמצעי נוטה למערב, ולכן נקרא רק הוא נר המערבי – א"כ, לא הוה לי' לתרץ בש"ס ד לדעת ראב"ש "מצדד להו אצדודי", ד הרי זה ש"מצדד להו אצדודי" (שהנרות פונים כלפי נר האמצעי) גם רבי סבירא לי', ואין בזה חידוש ותירוץ, ובודאי גם המקשן ידע מזה, ו כיון שכן, הרי במקום לתרץ "מצדד כו'" – חידושי' הו"ל לאשמועינן, דנר האמצעי מטהו כלפי מערב ⁶⁶.

ועוד: דמאי ראייתו (של התרצן דראב"ש) מהברייתא, "דתניא וכו' שמצדדין פניהם כלפי נר האמצעי" – הלא גם לרבי כן הוא.

ואין לומר דסמיך אסיפא דברייתא (הובאה במגילה כא, ב) " מצדד פניהם כלפי נר המערבי⁶⁷ ונר המערבי כלפי שכינה" (ומזה מביא ראי' לדעת ראב"ש שפי נר אמצעי פונה למערב ולכן נקרא נר המערבי) – דאי אפשר לומר כן, כי:

חדא, דהגירסא דמנחות ומגילה מחולקים זמ"ז גם בעוד ג' דברים ⁶⁸, וכנראה כגמן הספר. – ולכן פי' הרמב"ם דלרבי פיות כל הנרות פונים למערב, וכפשטי' דקרא אל מול פהמ"נ יאירו זה"נ, ז' דוקא. ומול פני המנורה היינו לצד קה"ק שנמצא לפני המנורה*. וקסבר המקשן שגם לראב"ש פי' דקרא כן הוא, וכל' רש"י ד"ה מדכתיב (מנחות צח:) דאי בצפון אשתכח דכולהו פי הפתילות שוות למערב, וקרא מוכח דרק אחד הוא לפני ה'. ומתרץ דלעולם רק א' שהוא נהאמ"צ הוא לפני ה' כי שאר הנרות מצדד להו אצדודי,

----------

*) עיין פי' אל מול פני בלקו"ת בהעלותך.

הם ב' ברייתות שונות , ובמילא אי אפשר לומר שבמנחות סמיך אסיפא דברייתא דמגילה שמחולקת ממנה.

ועוד , דא"כ (אם נאמר שסמיך אסיפא דברייתא שלא נתפרשה כאן), עיקר ראייתו – מסיפא דברייתא ש"נר המערבי כלפי שכינה" – חסר מן הספר.

טז . ולכן פירש הרמב"ם דל דעת רבי שמזרח ומערב מונחת, פיות כל הנרות פונים למערב, וכפשטי' דקרא "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ז' דוקא ⁶⁹, ו"מול פני המנורה" היינו (לא לנר האמצעי, אלא) לצד קדש הקדשים שנמצא לפני המנורה *.

וקסבר המקשן שגם ל דעת ראב"ש שצפון ודרום מונחת, פירושא דקרא ("אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות") כן הוא (שפיות כל הנרות פונים למערב, לצד קדש הקדשים שנמצא לפני המנורה), ועל זה הקשה "אי סלקא דעתך צפון ודרום כולהו נמי לפני ה' נינהו", היינו, שלדעתו, פיות כל הנרות פונים למערב – וכלשון רש"י ד"ה מדכתיב (מנחות צח, ב) "דאי בצפון אשתכח דכולהו פי הפתילות (ולא אמר נרות סתם) שוות למערב" – וקרא מוכח דרק אחד הוא לפני ה'.

ו על זה מתרץ, דלעולם צפון ודרום מונחת, ואעפ"כ רק נר א' שהוא נר האמצעי הוא לפני ה' (שפיו פונה למערב), כי שאר הנרות "מצדד להו אצדודי"

----------

*) עיין פירוש "אל מול פני המנורה" – בלקו"ת בהעלותך ⁷⁰.

כדולא כסברתך, וראיתי דתניא וכו'. וגם בזה פליגי ראב"ש ורבי. ולראב"ש פני המנורה פי' עיקר המנור' היינו נהאמ"צ שהוא בגופה של מנורה.

– ולהעיר בענין פי' פנים מיד הל' יסוה"ת פ"א ה"י ביקש משה רבינו וכו' שידע אמיתת המצאו כאשר היא והשיבו ב"ה שאין כח וכו' להשיג אמיתת דבר זה על בוריו וכו' ועל דבר זה רמז הכתוב וכו' ופני לא יראו. ובמו"נ ח"א פל"ז פנים וכו' שם מציאות האיש וכו' ומזה הענין ופני לא יראו אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג. ופנים גם כן הוא כל מקום שענינו לפניך וכו'. וזהו ג"כ ב' הפי' בפני המנורה לראב"ש ולרבי.

(ג' של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג' של צד דרום מצודדות כלפי צפון), ולא כסברתך שלכו"ע כל הנרות פונים למערב. וממשיך התרצן: וראייתי לכך, "דתניא וכו' שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי".

ו אתי שפיר חידושו של התרצן "דמצדד להו אצדודי" (ולא רק שנר האמצעי מטהו כלפי מערב) – כי חידושו הוא ש גם בזה (לא רק באופן הנחת המנורה, אלא גם בצדוד פיות הנרות) פליגי ראב"ש ורבי , היינו, שלדעת ראב"ש פונים פיות הנרות כלפי נר האמצעי.

ו במילא פליגי גם בפירוש "פני המנורה" – ש ל דעת ראב"ש, "פני המנורה" פירושו עיקר המנורה, היינו נר האמצעי שהוא בגופה של מנורה (ואליו פונים פיות כל הנרות).

יז . ולהעיר בענין פירוש "פנים" מ מ"ש הרמב"ם:

ב יד הל' יסודי התורה פ"א ה"י: "ביקש משה רבינו וכו' שידע אמיתת המצאו כאשר היא, והשיבו ב"ה שאין כח וכו' להשיג אמיתת דבר זה על בוריו וכו', ועל דבר זה רמז הכתוב ⁷¹ וכו' ופני לא יראו". ובמו"נ ח"א פל"ז: "פנים וכו' שם מציאות האיש וכו', ומזה הענין ופני לא יראו אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג. ופנים גם כן הוא כל מקום שענינו לפניך וכו'".

וזהו ג"כ ב' הפירושים ב"פני המנורה" לראב"ש ולרבי :

הפירוש ש"פני המנורה" הוא עיקר המנורה (לדעת ראב"ש) – הוא ע"ד הפירוש ש"פנים" הוא "שם מציאות האיש", "אמיתת המצאו"⁷²; והפירוש ש"פני המנורה" הוא קדש הקדשים שנמצא לפני המנורה (לדעת רבי) – הוא ע"ד הפירוש ש"פנים" "כל מקום שענינו לפניך".